מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' (כט לה)
בברכות נד. הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו, בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו, נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד. מבואר שלאחר ההודאה, יש חיוב לצעוק על העתיד.
וביאר מהרי"ט בדרשותיו (דרוש שני לפרשת עקב) שהבקשה אחרי ההודאה יש בה שבח מיוחד להקב"ה יותר משאר הבקשות, כי לכאורה היה נראה שלאחר שקיבל עתה טובה אחת, עליו לשתוק מלבקש עוד, שדי בכך שגמלוהו טובה אחת בחינם ואיך יש לו פה לבקש עוד, אך באמת כל זה הוא במדת בשר ודם, אבל מדת הקב"ה אינו כן, כי הטבתו היא בלתי תכלית, כי הוא חפץ להטיב בלי גבול ובידו היכולת להטיב בלא סוף, לא יעף ולא יגע מלהטיב ולחזור ולהריק ברכה, וכמו שאמר הכתוב הרחב פיך ואמלאהו. א"כ יש כאן שבח מיוחד על מדת טובו של הקב"ה שאין לה סוף, ולכן יש ג"כ יותר חיוב לבקש אחר הודאה, מאשר שאר בקשה.
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' (כט לה)
בברכות נד. הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו, בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו, נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד. מבואר שלאחר ההודאה, יש חיוב לצעוק על העתיד.
וביאר מהרי"ט בדרשותיו (דרוש שני לפרשת עקב) שהבקשה אחרי ההודאה יש בה שבח מיוחד להקב"ה יותר משאר הבקשות, כי לכאורה היה נראה שלאחר שקיבל עתה טובה אחת, עליו לשתוק מלבקש עוד, שדי בכך שגמלוהו טובה אחת בחינם ואיך יש לו פה לבקש עוד, אך באמת כל זה הוא במדת בשר ודם, אבל מדת הקב"ה אינו כן, כי הטבתו היא בלתי תכלית, כי הוא חפץ להטיב בלי גבול ובידו היכולת להטיב בלא סוף, לא יעף ולא יגע מלהטיב ולחזור ולהריק ברכה, וכמו שאמר הכתוב הרחב פיך ואמלאהו. א"כ יש כאן שבח מיוחד על מדת טובו של הקב"ה שאין לה סוף, ולכן יש ג"כ יותר חיוב לבקש אחר הודאה, מאשר שאר בקשה.
