מיין ושכר יזיר

[גרינפלד]

הגמ' (נזיר ג, ב) דנה בדרשא "מיין ושכר יזיר" - לאסור יין מצוה, על איזו מצוה מדובר [לא יתכן קידוש - לרש"י כי אכן הוא לא נאסר בנזיר, ולר"ת כי אי"ז מדאורייתא ולא צריך לזה פסוק],
ומסקנת הגמ' שנשבע שישתה יין.

ובתוס' רי"ד (פסחים קו, א) כתב שהסיבה שהגמ' לא אמרה שזה הולך על מעשר שני, כיון שבספרי (מובא בילקוט) ר' יוסי הגלילי אומר שבא למעט מזה, ומשמע שת"ק דיבר על משהו אחר.

וקצת יש לעיין באמת מדוע ת"ק לא אמר מעשר שני.
והנה שיטת החזו"א שאין ממש חיוב לאכול מעשר שני, ולפי"ז ניחא [ומ"מ ניחא שר' יוסי הגלילי סובר שס"ד שגם מצוה קיומית - לא תיאסר].

אכן פשטות הגמ' (יומא עד, ב; עיי"ש ברבינו אליקים) תרומה ומעשר ישנם בקום אכול, שזה חיוב,
וכן מתבאר בפשטות להדיא מהרמב"ן (שכחת העשין), [אינני יודע אם החזו"א ראה דברי הרמב"ן בפנים].

ושמעתי לבאר, שמעשר שני הוא מצות החפצא, וזה פשוט שלא הותר לנזיר.

 

[גרינפלד]

פשטות הגמ'

לגירסת כמה ראשונים,
והרש"ש (נזיר ד, א) מקשה גם מתרומה, ומביא דברי הגמ' ביומא לגבי זה.

 

[אבי רביבו]

שמעתי לבאר, שמעשר שני הוא מצות החפצא, וזה פשוט שלא הותר לנזיר.

אכתי, מי אמר שמצוות עשה על החפצא ג"כ נאסר לו? נכון שיש סברא לומר שדווקא על הגברא ולא החפצא, אך אין הכרח, וממילא הדרא קושיא לדוכתיה, אמאי לא נמעט את זה מהפסוק.