מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה (ג ט)
בשו"ת שבט הלוי חלק ח' סי' רל"ו הביא, שמצוי בזמנינו מין כבשים שאין להם אליה, וכך הם מעיקר ברייתם ואין זה מום, וכתב שם שדין כבשים אלו הוא ככבש לכל דבר, כגון לענין שהצמר שלהם כשר לציצית, אבל מ"מ לענין קדשים הסתפק שם האם הם כשרים, כיון שאי אפשר לקיים בהם את דין הקרבת האליה.
ונראה להביא ראיה שמה שחסר מן האימורים אין זה מעכב, דהנה בבכורות לט. מסתפקת הגמ' בכבש שיש לו רק כליה אחת, האם הוא פסול להקרבה או לאו, והנידון הוא האם מחוסר אבר מבפנים שאינו ניכר מבחוץ כשר או פסול, ועכ"פ אם נברא מלכתחילה בכליה אחת מבואר שם שודאי כשר. וקשה, הרי חסר מן האימורים, ששתי הכליות הם מן האימורים הקרבים למזבח. ומוכח שחסרון אימורים אינו פוסל, ואין זה מעכב. שהתורה אמרה רק שאימורים אלו כשהם קיימים הם חייבים בהקרבה, אבל כאשר חסר אחד מן האימורים אין זה פוסל את הקרבן. [ואולי מכל מקום לכתחילה אין מקריבים קרבן כזה, משום שלמצוה צריך להקטיר את כל האימורים, ורק בדיעבד אין זה פוסל, משום שעצם הקטרת האימורים אינה פוסלת].
וקצת יש לדחות, שהנפק"מ בגמ' בבכורות היא לקרבן עולה, שאין בו דין של אימורים אלא כולו כליל. וכל הנידון הוא רק בשאר הקרבנות שיש בהם אימורים.
ובעיקר הנידון, נראה שאין שייך כבש שאין לו אליה כלל, שהרי מבואר ברמב"ם (מעשה הקרבנות פ"א הי"ח) שהאליה כוללת חוליות מן השדרה עד הכליות, וז"ל "אם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף על אלו האליה תמימה עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות, שנאמר לעומת העצה יסירנה", וחוליות אלו קיימות בכל מיני הכבשים, ודי בהם בכדי לקיים את דין הקטרת האליה.
והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה (ג ט)
בשו"ת שבט הלוי חלק ח' סי' רל"ו הביא, שמצוי בזמנינו מין כבשים שאין להם אליה, וכך הם מעיקר ברייתם ואין זה מום, וכתב שם שדין כבשים אלו הוא ככבש לכל דבר, כגון לענין שהצמר שלהם כשר לציצית, אבל מ"מ לענין קדשים הסתפק שם האם הם כשרים, כיון שאי אפשר לקיים בהם את דין הקרבת האליה.
ונראה להביא ראיה שמה שחסר מן האימורים אין זה מעכב, דהנה בבכורות לט. מסתפקת הגמ' בכבש שיש לו רק כליה אחת, האם הוא פסול להקרבה או לאו, והנידון הוא האם מחוסר אבר מבפנים שאינו ניכר מבחוץ כשר או פסול, ועכ"פ אם נברא מלכתחילה בכליה אחת מבואר שם שודאי כשר. וקשה, הרי חסר מן האימורים, ששתי הכליות הם מן האימורים הקרבים למזבח. ומוכח שחסרון אימורים אינו פוסל, ואין זה מעכב. שהתורה אמרה רק שאימורים אלו כשהם קיימים הם חייבים בהקרבה, אבל כאשר חסר אחד מן האימורים אין זה פוסל את הקרבן. [ואולי מכל מקום לכתחילה אין מקריבים קרבן כזה, משום שלמצוה צריך להקטיר את כל האימורים, ורק בדיעבד אין זה פוסל, משום שעצם הקטרת האימורים אינה פוסלת].
וקצת יש לדחות, שהנפק"מ בגמ' בבכורות היא לקרבן עולה, שאין בו דין של אימורים אלא כולו כליל. וכל הנידון הוא רק בשאר הקרבנות שיש בהם אימורים.
ובעיקר הנידון, נראה שאין שייך כבש שאין לו אליה כלל, שהרי מבואר ברמב"ם (מעשה הקרבנות פ"א הי"ח) שהאליה כוללת חוליות מן השדרה עד הכליות, וז"ל "אם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף על אלו האליה תמימה עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות, שנאמר לעומת העצה יסירנה", וחוליות אלו קיימות בכל מיני הכבשים, ודי בהם בכדי לקיים את דין הקטרת האליה.