מצורף מאשר כתבתי בזה. (הדברים אינם מוגהים כל צרכם):
במש"כ ידידי הרה"ג ר' רפאל א"ש מועלם נר"ו בקובץ משנת יוסף גליון יג (תשרי חשון תשעו, בתגובות והארות) בענין גדר מיעוט המצוי החיוב בדיקה, והביא לד' הריב"ש (סימן קצא), שכ' שמיעוט המצוי היינו קרוב למחצה, ורק אז מתחייב בבדיקה דרבנן. וכן הסכים מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד סימן ז), וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן קיד אות ל), וכ"כ בהלכה פסוקה (ליפשיץ יו"ד סימן לט סק"ח). ושבשו"ת אבני נזר (אהע"ז סימן רו אות מד) כ' שמיעוט המצוי היינו ארבעים או שלשים נגד שישים, ובשו"ת ראש אליהו (ח"ב יו"ד סימו ו ענף ח) נטה לקבל דבריו. וע"ע מש"כ בזה מו"ר הראש"ל שליט"א בספרו הבהיר ילקוט יוסף (איסור והיתר כרך ב' עמוד ריא). וע"ע בילקוט יוסף הלכות שעטנז (סימן רצח ס"ב), ובילקו"י מצוות התלויות בארץ ח"ב (מהדו"ב עמ' תרסד), ובילקו"י שבת (מהדו"ב סי' ערב עמ' תקנח), ובשו"ת הראש"ל ח"א (חיו"ד סי' ב, ובתוכן העניינים הלכה למעשה שבסוה"ס). וידידי הנ"ל הביא שכן דעת מרן זיע"א. ע"ש. וע"ע באריכות בשו"ת אמת להשיב (סימן כח), שהיקל עד עשרים וארבעה אחוז, במקום צורך גדול. ע"ש. ודלא כשו"ת משכנות יעקב (סימן יז) וסיעתיה, דשיעור מיעוט המצוי הינו עשרה אחוזים.
ובספר מנחת אשר (וייס, פרשת שמיני אות ג) כ' ששיטת הריב"ש יש בה הגיון רב, דכיון דכלל הוא דאזלינן בתר רוב בכל מקום, ונתחדשה הלכה לחשוש למיעוט המצוי. אין לך בו אלא חידושו, ומסתבר לצמצם חומרא זו כמה דאפשר, ולכן נקט דרק בקרוב למחצה שהרוב מצומצם ביותר חיישינן למיעוט, עי"ש. ועכ"פ לא מצאתי בטענה זו מנוח, ודו"ק, וצ"ע.
(ויש לדון בזה ממש"כ מרן זיע"א ביבי"א ח"ו (אה"ע סי' ד אות ג), ח"ז (סי' טו אות ב) דתרי רובי בעגונה שרי כיון שהוי מיעוט שאינו מצוי דשרי. ע"ש. וא"כ כיון דרוב א' הוא 51 אחוז, ומה-49 הנותרים הוי רובם 25, א"כ הנותר הוא 24 אחוז, וקרי ליה מיעוט שאינו מצוי. אלא דלפי"ז יצא לנו שברוב של 76 אחוז בעיגונא שרי, ועל כרחך לומר דתרי רובי יש בו כח יותר מרוב אחד אע"ג דבאחוזים שוים הם. ויל"ע עוד בזה).
ובשו"ת שש משזר ח"ב (יו"ד סי' ט אות א) כתב בעניין אחוזי שיעור מיעוט המצוי, והביא ד' המשכנו"י וד' הריב"ש, וכ' שאין כוונת הריב"ש שכל שהוא פחות מ50 אחוז, אלא קרוב לרוב היינו שהוא יותר קרוב לרוב מאשר רחוק ונמצא דמיעוט המצוי הוא כל שהוא יותר מ25 אחוז שכן יותר מכמות זו כבר חשיב קרוב לרוב ובזה אפשר ליישב כמה עניני מציאות שדן שם הריב"ש ואכמ"ל. עכ"ד.
והנה ודאי אין כוונת הריב"ש שהוא כל שפחות ממחצה ממש, ובעצם שיעורו ראיתי לכמה שנקטו כך, ויש שנקטו דהיינו השיעור הקרוב למחצה שהוא שליש, ומשם מרן הגרע"י זיע"א ראיתי מביאים שנקט דהיינו עד 30%.
והראוני בשו"ת שבט הלוי ח"ד (סי' פא) שכ' להוכיח שמיעוט המצוי אינו תלוי באחוזים כלל אלא "ענין מיעוט המצוי היינו שהופעת המיעוט ומציאותו הוא מצוי הרבה דכל רוב בהמות שבעולם ובכל מדינה ומדינה מוחזקים במיעוט טריפות מחמת סירכות הריאה, וכיו"ב לענין ושיטין בסי' ל"ג - וכיו"ב לענין רוב מצויין אצל שחיטה - וכיו"ב לענין ריסוק איברים דבית הרחם, ולעולם אין רוב כשירות בלי מועט טריפות והמועט מלווה את הרוב בכל עת ובכל מקום, והוא הוכחה שזה טבעית מציאותו לגדל רוב כשירות ומיעוט טריפות". ולכאו' ראיותיו מכריחות. ע"ש.
ועכ"פ הוא חידוש גדול מאוד, ולכאו' לפי"ז יצטרכו עוד כמה בדיקות טרפויות בעופות ובהמות. ולא שמענו מזה מעולם. גם לפי דבריו צ"ל דטריפות בצומת הגידים לא היה מצוי כלל, ולכן לא חוייב בשו"ע לבודקו.
ויש להוסיף שלכאו' נעלם מעיניו ד' הריב"ש שכ' בסימן קצא "שמעוט מצוי, ר"ל שהוא קרוב למחצה, ורגיל להיות". ומשמע שהיינו רק בשיעור גדול.
ומאידך יש לדייק מהו שכ' "ורגיל להיות", ולכאו' כוונתו דבעי' שיש פעמים שהא קרוב למחצה, אבל תמיד רגיל להיות. ולאפוקי, הן דבר שאף פעם אינו קרוב למחצה, והן דבר שפעמים קרוב למחצה אבל לא רגיל להיות בשאר זמנים, דאינם נחשבים בגדר מיעוט המצוי, עד שיהיה בכלל ב' גדרים אלו, וכ"ש היכא דתמיד הוא קרוב למחצה דודאי הוא בגדר מיעוט המצוי. ודו"ק.
האם משערים חבילות או בודדים
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן עז "ונבוא לנידון שלפנינו הנה הרמב"ם פ"ב ממ"א הל' ט"ו כשדיבר מתולעים בתלוש שפרשו ומחובר אפי' לא פירשו לא הוצרך בדיק' אלא אמחובר אבל לא בתלוש וכ' ה"ה הטעם משום דהוה מיעוט המצוי רצונו אפי' עינינו רואות רוב בזמנם ובמקומות ההמה שכיח הרחש אפי' ברוב החביות אבל לא ברוב הפירות ואם יבדוק כל פירי בפ"ע יהי' הרוב בלא תולע ע"כ ליכא אלא מיעוט המצוי".
והעירוני דיש לחלק בין פירות לקטניות, שבפירות שהתולעת בתוך הפרי, הרי אינה בכל הפירות האחרים כלל, משא"כ כשבין גרגרי הקטניות מסתתרת תולעת, ואינה בתוך גרגר אחד, הרי שכל הגרגרים בחשש התולעת המשוטטת...
אבל עכ"פ הרי אינו אוכל את כל השקית בבת אחת. וא"כ יש לחלק את האחוזים לכה"פ למס' האכילות.
עכ"פ מד' שו"ת מנחת שלמה תניינא (סימן סג אות ב) נראה קצת כדבריך שכ' "מסתבר דכיון שאם בא לאכול את כל האגודה של חסא, צריכים לחשוש שהיא מתולעת וטעון בדיקה, ממילא א"א גם להתיר עלה אחת מפני הטעם שכנגד זה ליכא כלל מיעוט דמצוי. (מצינן כעי"ז לענין בדיקת חמץ דבמקום שמכניסין בו חמץ חייבין לבדוק בי"ד אף על גב דחצר אינה צריכה בדיקה מפני שעורבין מצויין, ונשי דידן ודאי בודקות טפי מעורבין ואפי"ה אין זה פוטר מחובת בדיקה שכבר נתחייב בה, ושאני עורבין דמעיקרא לא חייל חובת בדיקה, ויודע אני דאין להשוות חובת בדיקה של חמץ לנד"ד, ולא כתבתי אלא לדוגמא וגם מפני שעכשיו ערב החג). ועיקר כוונתי לומר שיש להחמיר כאילו יודעים שיש תולעת בתוך האגודה וכולה צריכה בדיקה, דאל"כ אפשר תמיד לאכול חצי פרי או רבע ולסמוך על זה שכנגד חצי ליכא כלל השיעור של מיעוט המצוי, כי לא ידעתי מנלן להתחשב עם מספר העלים של דרך האוכלים וכדאמרן שיכולים תמיד לאכול קימעא קימעא, ולא נזכר כלל בזה לחלק בין נאכל ע"י אדם אחד או יותר".
אם כי אינו מוכרח, דיש לחלק בין חסה שהוא פרי אחד, אע"פ שמחלקו, לבין כמה מאכלים כב' תפוחים או גרגירי אורז וכד'. שו"ר שכ"כ לחלק הק' איתם הנקין דלהלן.
וגם בתשו' המנח"ש בסופה הובא עוד מכתב שנראה כסותר את המכתב הראשון, וז"ל: "מסתבר דלאחר שכבר שרו כראוי את הירקות במי מלח הרי זה חשיב כספק רחוק מאד לחשוש על כל עלה דשמא היא מתולעת, וכו".
כעת חיפשתי בזה. וראיתי שהגרש"ז רווח בס' תולעת שני ח"א (עמ' צו) כתב בפשיטות שיש לחשב בקטניות לפי אריזות עפ"ד הגרשז"א, וכאמור לענ"ד אינו מוכרח.
ובספר דן ידין עמו (דוידיאן, ח"א עמ' קנד והלא') האריך בזה בטוטו"ד, והעלה כפי שאמרתי שיש לחשב לפי כמות האכילה.
וכ"כ הר"ז ויטמן בס' כשרות כהלכה ח"א (עמ' 178). וכ"כ הר"י אפרתי בהליכות שדה גליון 143 (עמ' 9) משם הגריש"א, שהולכים אחר יחידה אחת (בחסה וכד') או לפי אריזה אישית במאכלים קטנים (כתירס וכד') אבל לא לפי אריזה שאינה אישית. וכ"כ משמו בקובץ אור ישראל (מאנסי, גליון מא עמ' קכה). ע"ש.
וכ"כ הקד' איתם הנקין הי"ד בס' לכם יהיה לאכלה (פרק ג אות ו). [אולם מה שהביא (בהע' 63) לסייע זאת ממש"כ בשו"ת התשב"ץ ח"ג (סי' יא) שצריך לבדוק "שיעור סעודה". אינו ענין כלל לשיעור מיעוט המצוי, אלא מיירי שם דסגי בבדיקה מדגמית בשיעור אכילת סעודה. ולכאו' פליג ע"ד הרשב"א בתשו' (ח"א סי' רעד) שהובאה בב"י (יו"ד סי' פד מחודש ו/ב) דס"ל דבמיעוט המצוי לא מהני בדיקה מדגמית ואף לא בדיקת הרוב, אלא כולם צריכים בדיקה]. ויש לעין בזה עוד בסי' רעה
ובשו"ת פרי אליעזר (פולק, ח"ב עמ' תרפה) כ' להסתפק בזה ושאולי מחשבים לפי שיעור בליעה. והיא קולא יותר גדולה ממש"כ.
וע"ע בס' תורת הקדמונים ח"א סי' קיח, שכ' שכל שאין רוב הפירות מתולעים אין חובה בודקם. ע"ש.
