-העתקתי-
אבן עזרא פירוש שני דניאל ב', י"ד:
"בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל".
ודע כי פוטיפר שר הטבחים של פרעה. לפי דעתי אינו כמו רב טבחיא כי מלת טבח בלשון הקודש תתפרש לשני טעמים האחד הריגה כמו רב טבחיא והראיה דנפק לקטלא. וכמוהו ככבש אלוף יובל לטבוח (ירמיהו י"א, י"ט) כצאן, ורבים ככה. והטעם השיני כמו בלשון ישמעאל מבשל כמו וטבוח טבח והכן כי אין אדם באותו זמן שוחט צאן במצרים, וכמוהו לרקחות ולטבחות, כי הנשים אינם שוחטות וגם וירם הטבח ובעבור כי שר האופים היה אופה הלחם ושר המשקים חבירו. על כן אמרתי כי שמם המלך בבית חבירים שהוא שר המבשלים ולא שמם בבית הסוהר שיאסרו בו כל האסורים בעבור גודל מעלותם שהיו שרים.
פרשגן בראשית ל"ז, ל"ו:
שַׂר הַטַּבָּחִים – ממונה על המבשלים או על ההורגים?
מהו "שַׂר הַטַּבָּחִים"? האם היה פוטיפר ממונה על המבשלים ואם כן טַבָּחִים הם עובדי מטבח כמו "לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת" (שמואל א ח יג), או שטַבָּחִים הם העוסקים בהריגה? ת"א "רַב קָטוֹלַיָּא" (שר ההורגים) מוכיח שפוטיפר היה הממונה על הריגת מחוייבי מיתה למלכות. אבל רש"י כתב "הטבחים – שוחטי בהמות המלך" ולדעתו פוטיפר היה ממונה על בית הַמִּטְבָּחַיִם המלכותי. ולא פירש כת"א הואיל ולא מצינו לשון טביחה על הריגת אנשים (רא"ם). ואולם רמב"ן הסכים עם ת"א:
שר הטבחים – שוחטי בהמות המלך, לשון רש"י. וכן וַיָּרֶם הַטַּבָּח (שמואל א ט כד), לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת (שם ח יג). אבל יותר קרוב דעת אונקלוס, בעבור היות בית הסהר בביתו. ומצינו טביחה להריגת האנשים הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ (ישעיהו יד כא), טָבַחְתָּ וְלֹא חָמַלְתָּ (איכה ב כא). וראיה לדבר הכתוב בדניאל לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל (לאריוך רב הטבחים אשר למלך, שיצא להרוג את חכמי בבל, דני' ב יד).
כלומר מן העובדה שבית הסוהר היה בביתו של "שר הטבחים" כמפורש בכתוב "במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר" (בראשית מ ג), מוכיח רמב"ן שפוטיפר היה ממונה על ההורגים, כת"א. וכמוהו פירשו רס"ג חזקוני וראב"ע.
רס״ג: ״ראש להורגים״, רד״ק: ״שר הטבחים – כתרגומו״, וכן חזקוני המציין לטביחה במשמע הריגה מן הפסוק ״לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶך״ (תהלים לז יד). אבל בדברי ראב״ע דברים סותרים. כאן כתב: ״שר הטבחים – תמצא זה הלשון על הרג ועל בישול. ודברי המתרגם ארמי נכונים״. הרי שפוטיפר היה ממונה על ההורגים. ואולם בביאורו ל״אריוך רב טבחיא״ (דניאל ב יד), כתב ראב״ע דברים אחרים:
פוטיפר שר הטבחים של פרעה, לפי דעתי אינו כמו ״רב טבחיא״. כי מלת טבח בלשון הקודש תתפרש לשני טעמים:
האחד – הריגה, כמו ״רב טבחים״. והראיה, ״די נפק לקטלא״. וכמוהו ״ככבש אלוף יובל לטבוח כצאן״ (ירמיהו יא יט) ורבים ככה.
והטעם השני , כמו בלשון ישמעאל – מבשל. כמו ״וטבֹח טֶבח והכן״. כי אין אדם באותו זמן שוחט צאן במצרים. כמו ״לרקחות ולטבחות״ (שמואל א ח יג). כי הנשים אינן שוחטות. גם ״וירם הַטַּבָּח״ (שמואל א ט כד).
ובעבור כי שר האופים היה אופה הלחם ושר המשקים חבירו, על כן אמרתי כי שמם המלך בבית חברם שהוא שר המבשלים.
כלומר, מכיון שבמצרים לא שחטו צאן, צריך לפרש ״שר הטבחים״, ממונה על המבשלים! פירושו זה אינו כת״א (שר ההורגים) וגם לא כרש״י (אחראי על שחיטת הבהמות), וסותר לדבריו בפירושו לפסוקנו, וצ״ע.
