עשרת הרוגי מלכות אינם מתו בבת אחת,
אלא בהפרש של כמה שנים
והיינו אי"ז שהמלכות רצתה להרוג מראש עשרה הורגי מלכות,
אלא שבסוף ככה זה יצא,
שהרי כל אחד מת לבדו.
במדרש אלה אזכרה ובמדרש משלי[18] מבואר שעשרת החכמים הוצאו להורג על ידי הקיסר כעונש על מכירת יוסף שנמכר בידי עשרה שבטים (בני לאה, בלהה, וזלפה). ישנם ספרי קבלה שמפורט בהם על איזה שבט כיפר כל הרוג במיתתו[19].
המדרש מספר על קיסר הרומי שחשב על דרך בה הוא יוכל לגרום למותם של חכמי ישראל. בא לפני עשרה חכמים והציג לפניהם שאלה תמימה לכאורה: מהו עונשו של מי שגונב נפש? החכמים מיד ענו לו שחיוב גונב נפש הוא מיתה. המדרש מאשים את החכמים שגרמו להריגת עצמם בכך שלימדו את הקיסר תורה.
לאור תשובתם, הקיסר מיד התחיל בהאשמות נגד עשרת השבטים שמכרו את יוסף, וטען שחיוב המיתה שלהם מעולם לא מומש. ומאחר והאחים כבר לא בחיים, החליט שבמקומם הוא יהרוג את אותם עשרה חכמים שהוא זימן לפניו: ”איה אבותיכם אשר אחיהם מכרוהו, לאורחת ישמעאלים סחרוהו, ובעד נעלים נתנוהו. ואתם קבלו דין שמים עליכם, כי מימי אבותיכם לא נמצא ככם, ואם היו בחיים הייתי דנם לפניכם, ואתם תשאו עוון אבותיכם”.
