אושרי רביב
Well-known member
לא יודע מאיפה הסיפור הזה. פעם ראשונה אני שומע אותו.
אבל משהו מעניין לא פחות, כשביקשו מהרב משאש לברך את מרן, אמר שיכול לברך אותו שיחיה כמוהו. ואכן הרב משאש נפטר בגיל 93 ומרן נפטר בגיל 93. כך הובא בספר מלך שהשלום שלו. מפליא לא פחות מהסיפור הזה. אבל עם מקור...
אבל משהו מעניין לא פחות, כשביקשו מהרב משאש לברך את מרן, אמר שיכול לברך אותו שיחיה כמוהו. ואכן הרב משאש נפטר בגיל 93 ומרן נפטר בגיל 93. כך הובא בספר מלך שהשלום שלו. מפליא לא פחות מהסיפור הזה. אבל עם מקור...
פותח הדיון
פותח הדיון
חיים אלוש
Active member
אז זכיתי לחדש לך, תדע שרבי אפרים דייקן בסיפורים ויש לו עמודה של סיפורי צדיקים בביתו, ומרן שליטא מאד מחבבו.
אושרי רביב
Well-known member
באיזה גיל מרן התמנה לדיין? שכחתי צריך דחוף תזכירו לי רגע
אושרי רביב
Well-known member
אם כבר דיברת...
בשנת תש"ו מרן החל לשמש כדיין. ואילו החכם הנזכר אומר במשדר שמרן בגיל תשע עשרה כבר היה דיין עם פראק....
ועוד בפתח תקווה. מרן הגיע לפתח תקווה בשנת תשי"א כשהיה בן 30 בפעם הראשונה, ולאחר מכן בפעם השנייה בשנת תשי"ז.
מצורף:
אושרי רביב
Well-known member
עיין לעיל. כתבתי זאת בהצלה, והעמדתי דברים על דיוקם.
פותח הדיון
פותח הדיון
חיים אלוש
Active member
זה ידוע.
אני לא ידעתי. אף שזכיתי שהיה שא"ב
פותח הדיון
פותח הדיון
חיים אלוש
Active member
הרב שלום משאש, רבה הראשי של ירושלים, ירד בזריזות במדרגות. אך כשהגיע לקומת הקרקע נזכר ששכח את מקל ההליכה שלו, וביקש לעלות שוב לביתו ולהביאו. עוזרו התנדב לשוב ולהביאו, אך הקדים ושאל: "כבוד הרב, לשם מה אתה זקוק למקל, הלוא ירדת במדרגות בלעדיו ללא כל קושי?" והוסיף העוזר ותמה: "שמתי לב שלעיתים קרובות המקל מונח על ידך, ואינך משתמש בו כלל?!"
השיב לו רבי שלום משאש: "כשהייתי צעיר לימים בעיר מקנס שבמרוקו, פרצה בעיר מגפת טיפוס קשה, ורבים מחבריי נפטרו. אף אני חליתי, וכמעט שעברתי מן העולם. חום גופי עלה מאוד וכבר הייתי על סף אפיסת כוחות. לולא התאחדה כל משפחתי בתפילה למעני, ולולא מיטב הרופאים שטיפלו בי בזכות דאגתה של משפחתי, כבר הייתי בעולם האמת.
באותו לילה קשה ומלא הזיות חלמתי שאני מתרפא מן המחלה, ואכן למחרת טיפלו בי בתרופה ניסיונית והתחלתי להתאושש.
במהלך ההתאוששות מן המחלה נזקקתי למקל הליכה לתקופה מסוימת."
"אך אם כך, מדוע אתה מסתובב עם מקל הליכה עתה, שנים רבות לאחר שהבראת?" שאל העוזר.
השיב הרב משאש: "המקל מזכיר לי העובדה שניצלתי, ואת חבריי הרבים שלא זכו לכך. כשהבראתי מן המחלה קיבלתי על עצמי לקחת את המקל איתי לכל מקום, כדי שאוכל להכיר תודה לאל בכל זמן וזמן."
השיב לו רבי שלום משאש: "כשהייתי צעיר לימים בעיר מקנס שבמרוקו, פרצה בעיר מגפת טיפוס קשה, ורבים מחבריי נפטרו. אף אני חליתי, וכמעט שעברתי מן העולם. חום גופי עלה מאוד וכבר הייתי על סף אפיסת כוחות. לולא התאחדה כל משפחתי בתפילה למעני, ולולא מיטב הרופאים שטיפלו בי בזכות דאגתה של משפחתי, כבר הייתי בעולם האמת.
באותו לילה קשה ומלא הזיות חלמתי שאני מתרפא מן המחלה, ואכן למחרת טיפלו בי בתרופה ניסיונית והתחלתי להתאושש.
במהלך ההתאוששות מן המחלה נזקקתי למקל הליכה לתקופה מסוימת."
"אך אם כך, מדוע אתה מסתובב עם מקל הליכה עתה, שנים רבות לאחר שהבראת?" שאל העוזר.
השיב הרב משאש: "המקל מזכיר לי העובדה שניצלתי, ואת חבריי הרבים שלא זכו לכך. כשהבראתי מן המחלה קיבלתי על עצמי לקחת את המקל איתי לכל מקום, כדי שאוכל להכיר תודה לאל בכל זמן וזמן."
אושרי רביב
Well-known member
על מרן זיע"א מסופר (אביר הרועים ג) שפעם אחת הלך עם המקל ולפתע נפלט מפיו שהמקל זה לא פשוט, ויש בו עניין, שהוא סופי תיבות אברהם יצחק וישראל... אמר ולא יוסף.
והיו עוד כמה סיפורים שלפתע מרן פלט דברי קבלה שלא במתכוון, ואין בכוחי להעלות הדברים כעת על הכתב ממה שעולה במחשבה לפניי (אין שום בעיה אגב לכתוב לשון זו, וכן כתב מרן זיע"א בשו"ת חזון עובדיה סי' ז אות ג ועוד) משום שיש ויש, וצריך לברור אוכל מתוך אוכל, ואין בידי העת לזה.
בטוב ילין מר!
פותח הדיון
פותח הדיון
חיים אלוש
Active member
איזה לשון?
נושאים דומים בפורום
