מנחה אחר שקיעת החמה

[אליהו חמוי]

מנחה בציבור אחר השקיעה ​

שאלה: עובדא הוי ביהודי שהזדמן לעיר מושב ובה בית כנסת אחד וכאשר בירר על זמן תפילת המנחה השיבהו לאמור כי מנהגם מאז מקדם להתפלל אחר השקיעה עד אשר ישובו איש איש מעבודתו ויתאספו להתפלל ונפשו בשאלתו האם הנכון הוא להמתין ולהתפלל בציבור אחר השקיעה או שאולי עדיף להתפלל ביחידות קודם לכן

תשובה: דעת רבים מהפוסקים שאף שלכתחילה הנכון הוא להתפלל מנחה קודם השקיעה מ''מ כאשר בעבור זה יצטרך להפסיד תפילה בציבור יש להעדיף תפילה בציבור בזמן בין השמשות מקודם לכן ביחידות ויש נוהגים בקרב הקהילות החסדיות להתפלל לכתחילה מנחה אחר השקיעה ודעת המשנ''ב שיש להעדיף תפילה ביחידות קודם השקיעה[1]

תחנון אחר השקיעה​

שאלה: מצוי לעיתים שתפילת החזרה נגמרת אחר השקיעה ויש לשאול האם מותר לומר תחנון ונפילת אפים בזמן זה או שכיון ששקעה החמה עבר זמנם

תשובה: יש מפוסקי אשכנז שכתבו שאין לומר נפילת אפים בזמן בין השמשות ויש מפוסקי ספרד שכתבו שיש לומר נפילת אפים גם בזמן בין השמשות עד יג' דק' [זמניות] משקיעת החמה[2]

---

[1] הקדמה הנה ידוע שלדעת מרן (יעוין במשנ''ב בסי' רסא) יש ג' זמנים תחילת השקיעה והוא כשהחמה מתכסית והוא הנקרא בלוחות שלנו שקיעה סתם ויש סוף שקיעה והוא נח' וחצי דק' לאחר מכן והיינו כדי הליכת ג' מילין ושלושת רבעי מיל (לסוברים שפרסה דהיינו ד' מיל הילוכה עב' דק' עי' בשו''ע סי' תנט סעי' ב) ולאחר מכן במשך יג' דק' ומחצה הוא בין השמשות ספק יום ספק לילה נמצא דעב' דק' אחר השקיעה הוא צאה''כ והוא ודאי לילה והיינו זמן צאת השבת לר''ת והדברים ידועים שהגאונים חלקו על ר''ת וס''ל דמיד בתחילת השקיעה מתחיל בין השמשות ספק יום וספק לילה ואחר יג' דק' ומחצה הוא צאה''כ ולילה ודאי וכן מנהגנו
גם נודע המחלוקת מתי מתחיל ונגמר היום שי''א מזריחת החמה דהיינו נץ החמה עד תחילת שקיעתה (עי' שעה''צ סי' רלג ס''ק י) והיינו כשמתכסית מעיננו והוא מה שאנו קוראים שקיעה סתם וי''א שהוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים והיינו צאת הכוכבים דהשו''ע הנקרא בפינו ר''ת והוא עב' דק' אחר שקיעה דידן והיא הפלוגתא הידועה בין המג''א לגר''א בענין סוף זמן ק''ש שהגר''א פסק מהנץ החמה ועד השקיעה והמג''א מעלות השחר ועד צאת הכוכבים [א.ה וזה נראה ברור כי הך פלוגתא תליא בפלוגתת ר''ת והגאונים ולדברי מי שאומר שהיום נגמר בשקיעה היינו דוקא השקיעה של הגאונים ולדברי האומר שהיום נגמר בצאת הכוכבים היינו צאת הכוכבים של ר''ת הן מפני שחשוב הזמן של חצות היום מתיישב דוקא באופן זה כפי הנראה לעיננו ודו''ק וכן מדוקדק מלשון המשנ''ב שכתב שלדברי האומרים עד הלילה היינו כמבואר בס''ק ב והיינו עד תחילת בין השמשות ובמאי פליגי וע''כ דלילה היינו לילה של ר''ת מלבד בין השמשות דר''ת ונמצא דפליגי בזמן שבין תחילת השקיעה של הגאונים עד תחילת השקיעה השניה של ר''ת והיינו נח' וחצי דק' ובזה תבין מ''ש המשנ''ב בס''ק יד לחוש לכתחילה לדברי האומרים שהיום נגמר בשקיעת החמה והיינו שקיעת החמה הנראית לעיננו כמבואר בלשונו שם]

סוף זמן תפילת המנחה​

והנה המעיין בלשון מרן השו''ע (בסי' רלג סעי' א) יראה כי מפשטות דבריו מבואר שזמן תפילת המנחה הינו עד הלילה וכ''כ הרמ''א שם להדיא והוסיף פירוש לפירושו 'דהיינו עד צאת הכוכבים' וודאי שלילה היינו לילה לשיטתם המבוארת בסי' רסא דהיינו כר''ת והוא נח' וחצי דק' אחר השקיעה הנראית לעיננו
אלא שאחרונים רבים פליגי וס''ל שהיום נגמר בשקיעת החמה והו''ד במשנ''ב (שם בסי' רלג ס''ק ד)
ולענין הלכה כתב המשנ''ב (שם בס''ק יד) שאין להתיר לכתחילה להתפלל מנחה עד אחר השקיעה של הגאונים ויש לסיים את כל תפילתו קודם ומוטב להתפלל קודם השקיעה ביחידות מלהתפלל אחר השקיעה בציבור ובדיעבד ושעת הדחק גדול יכול לסמוך על המקלים ולהתפלל מנחה גם בזמן בין השמשות עד רבע שעה קודם צאת הכוכבים של ר''ת
[א.ה עוד יש להוסיף שזה ברור שלדעת המשנ''ב זמן בין השמשות איננו בכלל זמן תפילת מנחה לכו''ע דהא הוי ספק יום כמו שכתב בס''ק ב ובס''ק ח ובס''ק יד ונדחק מעט בלשון השו''ע שכתב 'עד הלילה' וכתב דלאו דוקא הוא כך שלדעת המשנ''ב אף לדעת מרן השו''ע אין להתפלל מנחה עד זמן צאת הכוכבים של ר''ת אלא עד השקיעה של ר''ת היינו נח' וחצי דק' אחר תחילת השקיעה הנראית לענינו ואחר זמן זה ספק לילה הוא
והנה בשו''ת איש מצליח (דף נה ע''ג ד''ה וכמו כן ובנמ''ח עמ' רסב) כתב וז''ל ''דהנה לדידן הספרדים אף על גב דקיי"ל כדעת הגאונים דתכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות, ואחר שלשה רבעי מיל הראשונים הוי ודאי לילה וכנזכר לעיל (בד"ה אבל), מ"מ מתפללים מנחה מדוחק אחר השקיעה בזמן בין השמשות ואף על גב דהפמ"ג (בא''א שם סק"ז) כתב דמ"ש מור"ם בהגה 'צאת הכוכבים' לאו דוקא אלא מעט קודם ואחריו הרב משנה ברורה (שם סק"ב וסקי"ד) כתב דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכולי עלמא ואין להתפלל באותו זמן, אלא ר"ל סמוך לזה, י''ל דהיינו בזמן בין השמשות דידהו כר"ת דהוי בשלשה רבעי מיל האחרונים מארבעה מילין שאחר השקיעה. דאז להגאונים כבר ודאי לילה ולר"ת ספק. אבל בשלשה רבעי מיל הראשונים בהפך, דלר"ת ודאי יום ולהגאונים ספק, ולכך מקילים לענין תפלה'' עכ''ל האיש מצליח ומבואר מדבריו שאף המשנ''ב לא החמיר אלא בבין השמשות של ר''ת אבל בבין השמשות של הגאונים שפיר דמי ולכאורה זה אינו ומלשון המשנ''ב (בס''ק יד) ''דהיינו שיגמור תפילתו בעוד שלא נתכסה השמש מעיננו'' מבואר שדעתו להחמיר אף בבין השמשות דידן
ונראה כי עיקר דבריו מוסבים על מה שכתב המשנ''ב לענין דיעבד (בס''ק יד) שיכול לסמוך ''על דעת המקלים להתפלל אחר השקיעה עד רבע שעה קודם צאת הכוכבים'' והיינו על כורחך אחר שקיעה דידן עד רבע שעה קודם צאת הכוכבים של ר''ת (די בעי למימר עד צאת הכוכבים דידן אין לזה פותר שכל הזמן שבין השקיעה דידן לצאת הכוכבים דידן הוא רבע שעה ואימתי יתפלל) ומבואר שאף אחר השקיעה של הגאונים רשאי להתפלל בדיעבד עד בין השמשות של ר''ת וע''ז כתב דטעמא משום שיש לצרף לבין השמשות דהגאונים את שיטת ר''ת להקל בדיעבד ומאידך בבין השמשות דר''ת אי אשר לצרף את שיטת הגאונים ובזה ניחא מדוע במקום הצורך נוהגים בני ספרד להתפלל אחר השקיעה של הגאונים אף לדעת המשנ''ב אבל לכתחילה ודאי שיש לחוש לדברי הגאונים ולהתפלל קודם השקיעה (מדברי הגר''א צבאח)]
והוסיף בבה''ל (שם בד''ה דהיינו) שבכה''ג שמתפלל אחר השקיעה יעשה תנאי ויאמר כך שאם הוא עדיין יום תהיה תפילה זו תפילת מנחה והתפילה שיתפלל אחר כך תהיה תפילת ערבית ואם עכשיו הוא לילה תהיה תפילה זו תפילת ערבית והתפילה שיתפלל אחר כך תהיה לתשלומי מנחה עכ''ד וחזינן בדבריו קולא גדולה שבדיעבד אפשר להתפלל מנחה עד נח' וחצי דק' אחר השקיעה ונודע כי אין המנהג כן כמ''ש בפסק''ת
[א.ה והנה בספר אשרי האיש (ח''א עמ' רעד אות ח) כתב כי עפ''ז הורה הגרי''ש אלישיב שמנין המתאסף אחר שקיעת החמה ועשו את התנאי הנ''ל הנזכר בביאור הלכה אינם רשאים להתפלל חזרת הש''ץ ויאמרו קדיש תחילה וסוף כמו בערבית [א.ה היינו משום שאינם אומרים גם תחנון כדלהלן] ועיקר דבריו בזה צ''ע לענ''ד דמי גרע מדיעבד ושעת הדחק דשרי להתפלל בה מנחה לדעת המשנ''ב ולסמוך על המקלים ואף שהמשנ''ב הביא את התנאי הנ''ל יש לומר דאינו אלא לרווחא דמילתא כנראה מסתימות דבריו במשנ''ב ואף בבה''ל לא כתב זאת כפסק אלא כציטוט מספר סדר זמנים ויותר נכון לכאורה שהחזן יעשה תנאי של נדבה קודם תפילת החזרה או שיתפללו מנחה קצרה עם קדושה מה גם שלכאורה אין הענין תלוי בזה שעשו תנאי או לא וגם אם לא עשו תנאי אינם יכולים להתחיל את תפילת החזרה אחר השקיעה מספק שמא לילה הוא וצ''ע ועכ''פ אין זה מענין נידון דידן]
והנה אף שמצינו שהמשנ''ב החמיר בדין זה ושמוטב להתפלל קודם השקיעה ביחידות מאח''כ בציבור מ''מ נודע כי רבים מגאוני פולין פליגי עליה וכן מצוי המנהג בק''ק החסידיות להתפלל מנחה לכתחילה אף אחר השקיעה ואסף בזה כעמיר גורנה דעות הפוסקים בפסק''ת (סי' רלג אות ו והע' 38) ועי' בפסק''ת (שם אות ו) שאף למנהג רבים בארץ ישראל המקפדים להתפלל מנחה קודם השקיעה מ''מ כאשר יש לפניו אפשרות להתפלל מנחה קודם השקיעה ביחידות או בציבור אחר השקיעה יש להתפלל אח''כ בציבור וכך כתב בשו''ת שבט הלוי (ח''ט סי' מח) וע''ע בשו''ת אז נדברו (ח''ז סי' ב אות א)

דעת החזו''א​

[א.ה ועי' במשנ''ב דרשו (סי' רלג הע' 24) שדעת החזו''א שאין להתפלל אפי' סמוך לשקיעה אם משער שיסיים אחר השקיעה ויתפלל ערבית שתים ע''ש ומאידך ראיתי תשובה כתב יד שהובא בספר גנזים ושו''ת חזו''א (ח''א עמ' קעח) ושם השיב החזו''א בזה''ל ''וזאת יש לדעת כי לדעת ר''ת עדיין היה יום ודאי וכ''ה בשו''ע וכן לר' יוסי דבה''ש דידיה מאוחר וסומכין ע''ז בתפילת מנחה'' ומבואר שבדיעבד שרי להתפלל מנחה עד זמן בין השמשות של ר' יוסי שהוא סמוך לצאת הכוכבים דר' יהודה בצירוף שיטת ר''ת ותורה שבכתב עדיפא וכן נראה מדברי תלמידו בשו''ת אז נדברו (ח''ז שם) שכתב בפשיטות שבדיעבד זמנה אחר השקיעה ולא הזכיר בזה את המובא בשם רבו כנ''ל]

דעת אחרוני ספרד​

ומאידך מצינו שחכמי ספרד פליגי עליה ונודעו דברי הבא''ח (ש''ר ויקהל אות ט) שבשעת הדחק אפשר להתפלל מנחה כל זמן בין השמשות היינו יג' דק' (זמניות) אחר השקיעה הנראית לעיננו [א.ה וע''ע במש''כ ע''ד בשו''ת איש מצליח (דף נה ע''ב ד''ה והנה ראיתי עד דף נה ע''ד ד''ה ואע''פ)].
גם בשו''ת אור לציון (ח''ב עמ' קמו) העלה שאף שלכתחילה יש להתפלל קודם השקיעה מ''מ אין להפסיד בעבור כך תפילה בציבור ויתפלל עמהם בזמן בין השמשות וכ''כ בשו''ת יחו''ד (ח''ה סי' כב) באורך וע''ע בכה''ח (בס''ק ד-ה) ונראה מדבריו שיש להקל בזה מדינא ע''ש ומאידך יעויין במשנ''ב איש מצליח (בהע' שבסה''ס ע''ד הרמ''א) שנקטו להחמיר בזה כדברי המשנ''ב ושיש להעדיף להתפלל ביחידות קודם השקיעה ע''ש
[2] כתב מרן השו''ע (בסי' קלא סעי' ג) ''אין נפילת אפים בלילה ובלילי אשמורת נוהגים ליפול על פניהם שהוא קרוב ליום'' ועיין בב''י שם בשם מהר''י אבוהב שהעושה כן קרוב לקצץ בנטיעות ועפ''ז כתב המשנ''ב (שם בס''ק יז) ''ולכן אם נמשכה תפילת המנחה עד הלילה אין נופלים על פניהם ובין השמשות של לילה נוהגים ליפול'' ומבואר שבזמן בין השמשות יש לומר תחנון כרגיל ואף ליפול על פניו
אלא שיעויין בכה''ח (בס''ק נא) שכיון שאיסור אמירת נפילת אפים בלילה חמור מאוד וכמקצץ בנטיעות ובין השמשות ספק יום ספק לילה ויש אומרים שנפילת אפים רשות על כן שב ואל תעשה עדיף ואין לעשות נפילת אפים בבין השמשות עכ''ד [א.ה אלא שיעויין בכה''ח (סי' קלא ס''ק כז) דשרי לומר יג' מידות כל זמן בין השמשות וכבר תמה בזה הגרע''י בשו''ת יחו''ד שם מה לי יג' מדות דשרי לומר בזמן בין השמשות ומה לי נפילת אפים שאסור ונשאר בצ''ע גם יש להעיר שמדברי הכה''ח (בסי' רלג ס''ק ד) נראה שמותר להתפלל מנחה בזמן בין השמשות וכיצד היקל לגבי ברכות והחמיר לגבי נפילת אפים ושמא סמך על האומרים שנפ''א רשות א.צ מה גם שי''ל שחמירא סכנתא מאיסורא א.ח] וכן דעת הגרי''ש אלישיב (אשרי האיש ח''א עמ' רעד אות ט) שאחר השקיעה נהגו שלא לומר תחנון בארץ ישראל ע''ש וכן כתב בשו''ת תשובות והנהגות (ח''ג סי' נג ד''ה הן) ושכן המנהג וכן הוא בפסק''ת (סי' קלא אות יג) וכיוצ''ב כתבו (בהליכות שלמה עמ' קסב אות ד) בשם הגרש''ז אויערבך שכן המנהג בירושלים וכ''כ הגר''מ מאזוז (בהע' לבא''ח כי תשא הע' ז וע''ע לו באור תורה תשמ''ו סי' לג). [א.ה ואודות המנהג פוק חזי מאי עמא דבר שיש נוהגים לאומרו אחר השקיעה ויש שאין נוהגי לאומרו
והנה מלשון מרן השו''ע שלא אסר אלא בלילה היה נראה להוכיח דשרי לומר נפילת אפים בזמן בין השמשות אלא שהוא תלוי במחלוקת האחרונים בביאור לשונו בסי' רלג שאפשר להתפלל מנחה עד 'הלילה' ולסוברים שם שהוא לאו דוקא ושכוונתו לשקיעה (עי' משנ''ב בס''ק ב שם) ה''נ בנד''ד ואין הכרח מלשונו
וכ''כ יש לציין שבשו''ת תשובות והנהגות שם נתן טעם למנהג שלא לומר נפ''א בזמן בין השמשות ע''פ מש''כ הגר''א (בסי' תנח) שהמשמרות משתנות בשקיעת החמה ואין מקום לנפילת אפים בזמן המשמר של לילה ע''ש ונראה שהגר''א אזיל לשיטתו בסי' רסא (סעי' ג) שהיום נשלם בזמן שקיעת החמה אולם לדעת החולקים י''ל שאף בין השמשות בכלל זמן משמר של יום ושרי ליפול על פניו בזמן זה ויל''ע]
אלא שמאידך נודע מש''כ האור לציון (ח''ב עמ' פה) שעכ''פ יכול לומר נפילת אפים עד יג' דק' אחר השקיעה שעד זמן זה מעיקר הדין יום הוא וכ''כ הגרע''י (בשו''ת יחו''ד ח''ו סי' ז ובהלכו''ע ח''א עמ' רמד) שעד יג' דק' אחר השקיעה יכול לומר יג' מידות ונפילת אפים.

דעת הבן איש חי​

[א.ה והנה נודע מש''כ הבא''ח (ש''א פ' כי תשא אות ח) ''אסור להזכיר י"ג מדות בלילה, ולכן אותם המתפללים מנחה בסוף היום עם שקיעת החמה, אם בעת שהגיעו לוידוי עבר קריאת המגר"ב שהוא בסוף י"ב שעות ממש, לא יאמרו י"ג מדות אלא יאמרו וידוי לבדו'' ומבואר שמשעבר זמן קריאת המגרב אין לומר יג' מדות ויעויין בבא''ח פ' ויקהל (אות ט) שזמן קריאת המגרב הינו כשבע דק' אחר השקיעה ומבואר לפ''ז שדעת הבא''ח שמותר לקרא יג' מידות עד אמצע זמן בין השמשות ועי' בהלכו''ע (שם) שתמה בזה מה לי קודם קריאת המגרב ומה לי אחריו וכן העיר בזה בהע' איש מצליח שבסוף הבא''ח (כי תשא הע' ז) ונשארו בצ''ע
ומה שכתבו במשנ''ב מאורות (?) שזמן קריאת המגרב עצמו לוקח כשש דק' כך שמשעבר קריאת המגרב תם זמן בין השמשות נראה שזה אינו דלפ''ז מש''כ הבא''ח בפ' ויקהל ''דפה עירנו אין רשאין להתפלל מנחה אלא עד ששה דקים אחר קריאת המגר"ב'' היינו אחר תחילת קריאת המגרב ואינו במשמע מה גם שדוחק לחלק בין מש''כ בפ' כי תשא ''עבר קריאת המגרב'' דהיינו שעבר לגמרי לבין מש''כ בפ' ויקהל ''אחר קריאת המגר"ב'' שהוא אחר תחילת קריאתו ודו''ק]