מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו (כו יב)
פירש רש"י קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית, שנאמר (דברים יד כח) מקצה שלש שנים תוציא וגו', נאמר כאן מקץ ונאמר להלן לענין הקהל (שם לא י) מקץ שבע שנים, מה להלן רגל אף כאן רגל, אי מה להלן חג הסוכות אף כאן חג הסוכות, תלמוד לומר "כי תכלה לעשר" מעשרות של שנה השלישית, רגל שהמעשרות כלין בו וזהו פסח, שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות, נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית, ומקורו הוא מהספרי.
והקשה הגרי"ז (מובא בשיעורי בנו הגרמ"ד זצ"ל עה"ת כאן), למה צריך לטעם זה שיש אילנות שלא נלקטו עדיין, תיפוק ליה שעדיין לא כלתה השנה השלישית לענין אילנות עד ט"ו שבט שהוא ראש השנה לאילנות, וכל הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט של שנה רביעית מתעשרין מעשר עני כדין שנה שלישית, ולולי דברי רש"י יש לפרש דזהו גופא הפירוש בדברי הספרי "רגל שהמעשרות כלים בו זהו פסח", משום דבסוכות עדיין הוי שנה שלישית לאילנות, עכ"ד. ובאמת כן פירש בפירוש המיוחס לראב"ד על הספרי בפירושו השני, וז"ל "רגל שהמעשרות כלין בו" וכו', אי נמי משום דבט"ו בשבט ראש השנה לאילן וכל מה שחנט עד י"ד בשבט צריך לעשר עם של שנה שעברה", עכ"ל.
אמנם לכאורה פירוש זה קשה טובא מדברי הספרי כאן ובפרשת ראה פיסקא ק"ט וביתר אריכות בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ג, דקאמר "אי כשתכלה לעשר את כל הפירות יכול בחנוכה, נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ מה להלן במועד אף כאן במועד", ומבואר שכילוי המעשרות כבר נגמר בחנוכה, [ורק משום דבעינן רגל צריך להמתין לפסח, והדרשא דכילוי המעשרות לא בא אלא לאפוקי מחג הסוכות], והטעם דתלוי בחנוכה, משום דאז נגמר האסיף של כל הפירות, כמבואר במסכת ביכורים פ"א מ"ו שלאחר חנוכה אין מביאין ביכורים, ומבואר בספרי פיסקא רצ"ז הטעם משום שלאחר חנוכה אין הפירות מצויין על פני ארצך, ומבואר כפירוש רש"י דכילוי המעשרות היינו שנגמר אסיף הפירות, אבל לפירוש הגרי"ז הנ"ל שהוא הפירוש השני בראב"ד, הרי בחנוכה ג"כ עדיין הוי שנה שלישית לאילן, דהוי קודם ט"ו בשבט, וצע"ג.
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו (כו יב)
פירש רש"י קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית, שנאמר (דברים יד כח) מקצה שלש שנים תוציא וגו', נאמר כאן מקץ ונאמר להלן לענין הקהל (שם לא י) מקץ שבע שנים, מה להלן רגל אף כאן רגל, אי מה להלן חג הסוכות אף כאן חג הסוכות, תלמוד לומר "כי תכלה לעשר" מעשרות של שנה השלישית, רגל שהמעשרות כלין בו וזהו פסח, שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות, נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית, ומקורו הוא מהספרי.
והקשה הגרי"ז (מובא בשיעורי בנו הגרמ"ד זצ"ל עה"ת כאן), למה צריך לטעם זה שיש אילנות שלא נלקטו עדיין, תיפוק ליה שעדיין לא כלתה השנה השלישית לענין אילנות עד ט"ו שבט שהוא ראש השנה לאילנות, וכל הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט של שנה רביעית מתעשרין מעשר עני כדין שנה שלישית, ולולי דברי רש"י יש לפרש דזהו גופא הפירוש בדברי הספרי "רגל שהמעשרות כלים בו זהו פסח", משום דבסוכות עדיין הוי שנה שלישית לאילנות, עכ"ד. ובאמת כן פירש בפירוש המיוחס לראב"ד על הספרי בפירושו השני, וז"ל "רגל שהמעשרות כלין בו" וכו', אי נמי משום דבט"ו בשבט ראש השנה לאילן וכל מה שחנט עד י"ד בשבט צריך לעשר עם של שנה שעברה", עכ"ל.
אמנם לכאורה פירוש זה קשה טובא מדברי הספרי כאן ובפרשת ראה פיסקא ק"ט וביתר אריכות בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ג, דקאמר "אי כשתכלה לעשר את כל הפירות יכול בחנוכה, נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ מה להלן במועד אף כאן במועד", ומבואר שכילוי המעשרות כבר נגמר בחנוכה, [ורק משום דבעינן רגל צריך להמתין לפסח, והדרשא דכילוי המעשרות לא בא אלא לאפוקי מחג הסוכות], והטעם דתלוי בחנוכה, משום דאז נגמר האסיף של כל הפירות, כמבואר במסכת ביכורים פ"א מ"ו שלאחר חנוכה אין מביאין ביכורים, ומבואר בספרי פיסקא רצ"ז הטעם משום שלאחר חנוכה אין הפירות מצויין על פני ארצך, ומבואר כפירוש רש"י דכילוי המעשרות היינו שנגמר אסיף הפירות, אבל לפירוש הגרי"ז הנ"ל שהוא הפירוש השני בראב"ד, הרי בחנוכה ג"כ עדיין הוי שנה שלישית לאילן, דהוי קודם ט"ו בשבט, וצע"ג.