לדעתי לא תמצא בזה אריכות גדולה בדברי מרן זצ"ל. אם כן אשמח לראות גם.
ובכלל צריך לדון מה גדר התלמיד חכם שלא חסר לו כלום, אם הוא סוגר את החודש כרגע זה לא הופך אותו ל'לא חסר לו כלום', צריך שיהיה לו משכורת קבועה שאפשר לסמוך על זה שימשיך להתפרנס כך במשך שנה וכו', יש בזה אריכות.
ומכל מקום להלכה: צריך לחלק את הצדקה באופן שנותן גם לזה וגם לזה.
כתב השולחן ערוך (יו"ד סי' רנא ס"ט) וז"ל: היו לפניו עניים הרבה, ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם, מקדים הכהן ללוי, והלוי לישראל, והישראל לחלל, והחלל לשתוקי, והשתוקי לאסופי, והאסופי לממזר, והממזר לנתין, והנתין לגר, והגר לעבד משוחרר. במה דברים אמורים, בזמן שהם שוים בחכמה, אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם.
הגה : (ואפילו חכם לכסות, ועם הארץ להחיות. ואשת חבר, כחבר) (ב"י מהירושלמי). וכל הגדול בחכמה קודם לחבירו. ואם היה אחד מהם רבו, או אביו, אף על פי שיש שם גדול מהם בחכמה, רבו, או אביו שהוא תלמיד חכם, קודם לזה שהוא גדול ממנו.
ומבואר מדברי הרמ"א, שיש להקדים תלמיד חכם שאינו דחוק כל כך, לשאר קרובים הדחוקים יותר.
והערוך השלחן כתב (יו"ד סי' רנא ס"ד) וזה לשונו: דזה שכתבו שאינו חייב ליתן צדקה עד שיהיה לו פרנסתו – זהו בצדקה תמידיות מעשר או חומש. אבל לקיים מצות צדקה שלישית שקל בשנה – מחוייב כל אדם, אף עני המתפרנס מן הצדקה.
האמנם בעיקרי הדברים קשה לי טובא: דאם נאמר דברים כפשוטן, דאלו קודמין לאלו, ואלו לאלו, דהכוונה שאינו צריך ליתן כלל למדרגה שאחר זה. ולפי זה הא הדבר ידוע שלכל עשיר יש הרבה קרובים עניים, וכל שכן לבעל הבית שהצדקה שלו מועטת. ואם כן לפי זה אותם העניים שאין להם קרובים עשירים ימותו ברעב! ואיך אפשר לומר כן?
ולכן נראה לעניות דעתי דבירור הדברים כך הם: דבוודאי כל בעל הבית או עשיר הנותן צדקה מחוייב ליתן חלק לעניים הרחוקים, אלא דלקרוביו יתן יותר מלשאינו קרוביו, וכן כולם כמדרגה זו.
וגם בזה שכתבו דפרנסתו קודמת, אם נאמר כפשוטו, אם כן רובן של בעלי בתים פטורין מן הצדקה לגמרי, לבד שלישית שקל בשנה. וידוע דרוב ישראל הלואי שיספיק להם פרנסתם להוצאתם, ולפי זה יפטורו כולם מן הצדקה זולת עשירים גדולים. ובמקומות שאין עשירים – יגוועו העניים ברעב. ואיך אפשר לומר כן? וגם המנהג אינו כן.
וכך העלה בספר 'פסקים ותשובות' (סי' רנא ס"י): ודע שהסכימו הרבה אחרונים שגם כשצורך שני העניים שוה, ומקדים לתת לזה שיש לו דין קדימה, אין לדחות מחמת זה את העני האחר שלא ליתן לו כלל, אלא רק ירבה לעני שחייב להקדימו ויתן גם לעני האחר.
ואף תלמיד חכם וקרוב שיש להם קדימה בכל צרכיהם לפני שאר עניים, אין לדחות מפני זה את שאר העניים לגמרי, כי הדין שהם קודמים בכל צרכיהם הכוונה שאף שהם צריכים לכסות ואחרים צריכים למזון הרי זה נחשב כאילו גם הם צריכים למזון, וממילא הם כעניים שוים וצריך לתת גם לאחרים.