בתשובה בעניין ברכת הסופגניה כתבתי בזה נפק"מ בסופגניה שלא נעשית באופן שברכתה מזונות מצד טיגון או מילוי או נילוש וכדומה, אלא אופים אותה בתנור ואח"כ מכניסים בה 'מעט' ריבה ומפזרים אבקת סוכר, ושמה ומראה בפי כל סופגניה, ובוודאי שאינה נאכלת לשובע אלא לקינוח ותענוג, שכן הדרך בכל מקום [ואינו עניין ללחם מרוח בשוקולד... וכמו"כ אני מדבר מלבד דעת הברכת ה' בזה, ואכ"מ], והעליתי דבדיעבד יברך מזונות מכמה טעמים, והאחד כתבתי את שיטות הפוסקים דזה סימן ולא סיבה, ובזה וודאי אין דרך לקבוע וא"כ נאמר סב"ל, וכדברי הגרש"ז ודעימיה, וכמדומני שהבאתי שכ"כ הרב ברכה נאמנה, ע"ש, וא"כ מצינו נפקא מינה, ויש עוד כיוצא בזה, ודוק. ובזה אע"פ שמרן זצ"ל פסק סב"ל אף בסיבה לבד, מסתבר שיסבור גם להיפך לומר סב"ל בסימן לבד...
אשמח למקורות, כיוון שמה שאני ראיתי בזה בפוסקים הגדר בזה הוא "אכילה דרך ארעי" או "אכילת קבע", ואכילה דרך ארעי אף שפעמים היא לשובע [כגון עוגות ומאפים שלפעמים שובע מהם] סו"ס מקרי ארעי, ולענ"ד ה"ה קרקרים דלא נקרא קבע.
ובעיקר מה שכת"ר כתב שמצה נכססת תלוי בחקירה הנ"ל, יש להעיר דהנה לפי סברת הבית דוד שהביא גם מרן החיד"א שכאן אינה נכססת כי רוצה ביבשותה אלא מרוב דקותה היא נכסתת, א"כ אין כאן גם סיבה [כי זה לא מקרי נכסס דהש"ס] וגם אין סימן [דהא אינו נאכל לתענוג אלא לסעודה], ודו"ק.
