ממרן עד מרן
Active member
למנהלים היקרים
האם אני יכול לפרסם את המאמר הזה
ואני מדגיש שלפני תקופה העלתי גבי זמן הדלקת נר חנוכה ונמחק השרשור וגם בקשו ממני לא לפרסם זאת בפורום הנוכחי, ולכן שאלתי היא האם נושא זה אני כן יכול להעלות?.
[ישנו גם את המאמר בקובץ pdf שיהיה יותר קל]
ישנם ג' סוגיות- א. כא: ת"ר נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, דלרש"י- הביאור, שתמיד על פתח ביתו מבחוץ והיינו בין יש חצר ובין אין חצר, דאי אין חצר א"כ פתח ביתו מבחוץ הוי יוצא לרה"ר, ושם מדליק, אך אי יש חצר ידליק בפתח ביתו ממש, מחוץ לביתו, אך בתוך החצר ולא בפתח החצר, ועיין לקמן בסמוך שנבאר מהיכן יצא לנו זה ברש"י.
אך להתוס'- תמיד בפתח הפונה לרה"ר ולכן אף אם יש חצר ידליק בפתח החצר מבחוץ הפונה לרה"ר, ומה דאמרינן בברייתא- הוא דאין חצר ולכן כתבה פתח ביתו מבחוץ דכאן כשאין חצר, הוי פתח ביתו הפונה לרה"ר.
ב. כג.- חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות, דלרש"י- ביאור הגמ' הוא, שלחצר יש ב' פתחים לבית ולא לרה"ר, והיינו שמהבית לחצר יש שני פתחים וממילא מדליק בשני הפתחים מחוץ לבית שבתוך החצר, והיינו כהעמיד בסוגייא הקודמת דכשיש חצר צריך להדליק בפתח הבית הפונה לחצר ולא הפונה לרה"ר, וכשיטתו התם העמיד סוגייא דהכא הכי.
אך לתוס'- הפירוש דיש לחצר ב' פתחים לרה"ר ובשניהם צריך להדליק, שיהא ההדלקה פונה לרה"ר, וכשיטתם אזלו שצריך תמיד להדליק בפתח הפונה לרה"ר אף כשיש חצר.
ג. כג:- נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם, דלרש"י- קאי ב' בני אדם של הידור מצווה בתוך בית אחד, והיינו אב ובנו וכד' דאז מדליקין בפתח הבית הפונה לחצר משמאל, משום- דאי הוי כוונת הסוגייא לשני חיובים ממש והיינו שני אנשים בשני בתים סמוכים ולא לאחד חיוב והשני הידור א"כ יוצא שלבית אחד יהא מימין, משום דלרש"י מדליקין הרי בפתח הבית ממש, וא"כ מדליקים בין שני הפתחים ויוצא דלאחד הנר מימין ולשני משמאל, והרי צריך להדליק על פתח משמאל, ולכן רש"י מעמיד הסוגייא חיוב והידור, והיינו בבית אחד וממילא שם הנר בפתח מבחוץ משמאל ושניהם מדליקים שם.
אך לתוס'- שני בני אדם היינו שני חיובים של שני בתים, דהא להתוס' מדליקים הרי בפתח החצר הנוטה לרה"ר וא"כ לשניהם הוי בשמאל כי הפתח הפונה לרה"ר הוא אותו פתח לשניהם, וממילא ישימו הנר בשמאל הפתח ועולה לשניהם.
ונראה לי יסוד מחלוקתם- איפה יש יותר פרסומי ניסא, האם בזה שזה קרוב לרה"ר דאז יש יותר עוברים ושבים ומתרבה הנס, או שיהא היכרא בכל בית שהדליקו בו, דאם יש חצר ויש שם כמה בתים, דאם ידליקו ברה"ר יש יותר היכרא אך מאידך לא יודעים מה של כל אחד ואם כל בית הדליק, דלתוס' העדיפות שיהא יותר רואים, אך לרש"י שיהא היכר בכל בית ובית.
והדיוק ברש"י הוא- יעויין בקכ"ב. ד"ה מצוה להניחה, כותב רש"י בחצר או ברה"ר בטפח הסמוך וכו', שאם ירחיקינו וכו' אינו ניכר שבעה"ב הניחו שם, להדיא תרתי- חדא- דלרש"י יש אפשרות להדליק ברה"ר וכמו שראינו כשאין חצר והוי פתח ביתו ברה"ר, וזהו ההוכחה מרש"י, שכל מה שלעיל העמיד בפתח ביתו זה כשיש חצר אך כשאין חצר, ידליק ברה"ר, וכדכתב כאן, ותו- עניין של היכר שצריך שיהא ניכר שהדליק ולכן כשיש לו חצר עדיף שידליק בפתח ביתו וכדכתבנו, וממילא- כשאין חצר דאז יש היכר גם לבית דהוא הדליק דהוי פתח ביתו לרה"ר.
ונפק"מ האידנא- שיש בניין עם כמה קומות וכמה דיירים, דלרש"י צריך להדליק על פתח ביתו הפונה לחדר מדרגות דאז ניכר כל הדלקה לכל בית, אמנם- כמובן בתנאי שיהא פרסום נס שיעברו שם שכנים, דבשלמא קומה ראשונה או שנייה שייך עדיין פרסום שעוברים הדיירים, אך קומה עליונה וכד', פחות מינכר כי לא עוברים שם אנשים, אך לתוס'- תמיד החוץ בפתח הבנין הפונה לרה"ר, דאז יש יותר פרסום נס.
ולהשלמת העניין- ביאור דברי רש"י גבי עליה דכותב שאין לו מקום בחצר, הביאור שאין לו יכולת להניח בחצר דאינה שלו ואין לו בעלות על החצר, וכגון- אדם שיש לו בית עם חצר ומכר לחבירו את העליה היינו את הקומה העליונה, ומכר לו אותה בלבד בלא שום זכות בחצר, רק כמובן לעבור שם בשביל ליכנס ולצאת מביתו אך שום זכויות ובעלות בחצר ואינו יכול להניח שם או להשתמש בחצר אלא רק לעבור בעלמא, או עוד אופן שכן יש לו גם בעלות בחצר ורק הכניסה לביתו היא לא מהחצר, אלא כניסה אחורית וכד', וכדביארנו, דלרש"י צריך היכר על כל בית, ואם המדרגות של העליה לא מהחצר א"כ אי יניח בחצר לא יהא ניכר שבעל העלייה הדליק ולכן יניח בחלון ביתו, ואין ה"נ אם יש לו מדרגות בחצר ויש לו על זה בעלות, וכלשון רש"י "מקום" ודאי שיניח בפתח המדרגות ששם כן יש היכר שזה הוא הדליק דזה מדרגות שלו לביתו והוי פתח ביתו.
וכל זה- בעליה של זמן חז"ל שאין עוד שכנים שעולים למעלה מאותו עליה ולכן לא מניח גם בפתח ביתו בעליה אלא בחלון, אך האידנא שיש גרם מדרגות ועוברים שם השכנים עדין גם בעליה יש היכרא ופרסום, אך אמנם כבר כתבנו הסתייגות לעיל בקומות העליונות.
ולכאורה היה צד לדחות ולומר- דאף בעליה של זמנינו דאיכא שכנים וכו' עדיין לפי רש"י עדיף שיניח בחלון ביתו מאשר מחוץ לביתו על גרם המדרגות, וזאת משום דבחלון יש היכרא טפי שזהו שלו וגם יותר פרסום שזה לרה"ר, ואדרבה, יותר עדיפא מאשר שידליק מחוץ לדלת שיש פרסום נס קטן, דבחלון האידנא יש יותר פרסום ניסא, וגם מעלת שניכר שזה שלו ועדיפא טפי.
אולם גם זה אינו נכון- דהראיה הפשוטה אם כמו שאנו אומרים שחלון עדיף טפי, א"כ למה אלו שגרים למטה, הגמ' לא הביאה להם אפשרות שידליקו בחלון דעדיף טובא גם פרסום ניסא גדול וגם היכרא שהוא הדליק?.
על כרחך- שבגמ' רואים יסוד שפתח ביתו עדיף טפי, אף שזה פחות פרסום נס מבחלון לשי' רש"י, שלשי' פתח ביתו הוי לתוך החצר ואפ"ה עדיף להמעיט בפרסום הנס העיקר שיהא פתח ביתו, ואף ההוא בעליה- לרש"י עדיף שידליק למטה וימעט בפרסום הנס, אלא מאי לרש"י איירי דאין לו מקום בחצר וזה הסבה שמדליקו בחלון, דהיינו- דאם היה לו כניסה מהחצר מדליק שם, אע"פ שזה ממעט מהנס כי העיקר בסוגייא "פתח ביתו".
וגם לשי' תוס'- היה נראה לומר דגם האידנא עדיף בחלון, דכל מה שכתבנו בסוגיא דלתוס' בעליה מדליק בחלון, איירי שאין חצר, דאי יש חצר הרי לתוס' צריכים כולם גם מי שגר בעליה להניח בפתח החצר הנוטה לרה"ר, אלא דבברייתא איירי דאין חצר דאז מי שגר בכניסה על רה"ר הכי טוב שיש הוא, שמדליק על רה"ר דהוי היכרא טפי של פרסום נס וגם ניכר שזה שלו אך גם מי שבעליה דאומנם אין לו את הדרגה הכי טובה שזה על רה"ר דאז הפרסום הרבה יותר, אך עדיין שמדליק בחלון הפונה לרה"ר עדיין יש פרסום נס וגם היכר שזה שלו, ואומנם כשיש חצר לתוס' מפסידים את מעלת שיהא ניכר מי הדליק, אך עדיין עדיף שיהא ברה"ר דזה עדיף טפי.
א"כ האידנא- שיש חלון לרה"ר א"כ יש ב' מעלות גם ניכר לרבים וגם ניכר מי הדליק וא"כ ודאי שעדיף בחלון מאשר שידליק למטה ברה"ר, ואף- שהניכר לרבים של חלון הוא פחות מניכר של רבים שממש בחוץ, והראיה- מבית ועליה בלי חצר שהלמטה מדליק בחוץ ואילו העליה בחלון דעל כרחך הבחוץ יותר הוי פרסום, אך מ"מ- גם חלון שמיה ניכר לרבים ולכן כשאתה רוצה את מעלת פרסום הרבה על חשבון מעלת שיהא ניכר מי מדליק נראה דעדיף שנוותר על מעלת הפרסום הרב, שהוא בחוץ וידליק בחלון דהוא גם פרסום ומרויחים גם שניכר שהוא הדליק, והראיה שלפי תוס'- גם צריך שיהא ניכר מי הדליק היכא דזה לא על חשבון פרסום נס של רה"ר, דהא הגר בעליה
בברייתא איירי דאין חצר ואפ"ה תוס' לא אומרים לו שידליק בחוץ אלא בחלון ביתו, על כרחך- דגם תוס' מסכימים שיש עדיפות שיהא ניכר מי הדליק רק בתנאי שלא יהא על חשבון רה"ר, וא"כ העלייה שפונה לרה"ר דאז יש לו עוד תוספת של ניכר מי הדליק אומרת הברייתא לשי' תוס' עדיף שתדליק בחלון שיש בו פרסום רה"ר אף שזה לא לא ממש רה"ר ותפסיד את מעלת רה"ר ממש, אך תרויח שיהא ניכר וזה ההוכחה הגדולה, דאף לתוס' שחלקו על רש"י לא הצריכו היכר אך כל זה בתנאי שאם יעשה היכר הוא לא יעשה פרסום זה לרה"ר, אך שיש לו אפשרות לעשות פרסום לרבים אף שזה לא כזה פרסום גדול מ"מ עדיף שיהא פרסום פחות גדול אך גם יהא ניכר.
אולם כל מה שכתבנו וחישבנו- אין זה שיטת הטור והב"י בתוס'.
אלא להדיא בב"י ובטור- דלהתוס' במקרה של עלייה שיש לו פתח לחצר או לרה"ר מניחו בפתח וממש כהדייר התחתון, דזה עיקר הדין- דינא דגמ' פתח ביתו וכמו וכמו שכתבנו למעלה בדחיה בדעת רש"י, דיש עניין בפתח ביתו.
אלא מאי- מה שאמרנו שבעליה מניחו בחלון איירי שאין לו פתח הפונה לרה"ר או לחצר, דאם לו יצויר כן יש לו מדרגות מהחצר כן ידליק בפתח החצר דאיקרי פתח ביתו לשי' תוס' דפתח ביתו הכוונה לחצר שפונה לרה"ר.
וההבנה בזה- דלתוס' עיקר ההדלקה היא לפתח הפונה לרה"ר אבל צריך שיהא לפחות פתח הפונה לחצר דאז יש היכרא כל שהוא שהנרות של בעל הפתח בחצר, אומנם- לא כרש"י שהצריך היכר ממש וכדביארנו והוכחנו לעיל, אך לכל הפחות שיהא היכר כל שהוא, דאם יש לו לבעל העלייה כניסה מהחצר הוי מינכרא וידליק בפתח החצר הפונה לרה"ר, אך כאן איירי- שכלל פתחו לעליה לא מהחצר ולא מרה"ר אלא מהבית וכמו שמעמיד הב"י ולכן בכה"ג מדליק בחלון כי אם ידליק בפתח רה"ר או בפתח החצר הפונה לרה"ר לא יהא מינכרא כלל וכלל שהדליק.
ולפי"ז האידנא- שיש מינכרא דהפתח הראשי של הבנין ניכר שהוא של כמה דיירים והרואה נרות בפתח הבניין מבחוץ הפונה לרה"ר כן יודע שהוי של הדיירים.
א"כ- מצווה העיקרית ומן המובחר להניח שם בפתח ביתו, ופתח הבניין הוי פתח ביתו אף לדיירי העלייה, כי כן מינכרא וכלשון הב"י, דהא, אין צריך מינכרא שפלוני הדליק, ונרות אלו של פלוני הם והראיה מחצר משותפת, דלתוס' כולם מדליקים בפתח החצר אף שלא יודעים איזה נרות של מי הן, דהעיקר שיש היכר שבני החצר הדליקו.
וזה לשון הטור- ואם הוא דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרה"ר מניחה בחלון הסמוך לרה"ר.
דלהדיא- העמיד כוונת הסוגייא דבעלייה מניחה בחלון פירושו שאין לו פתח לרה"ר.
ומבאר הב"י- אבל הכא מיירי כשהעלייה פתוחה לבית דהשתא כי מנח לה על פתח הבית או על פתח החצר לא מינכרא מילתא דמשום עלייה היא ולפיכך מניחה בחלון הסמוך לרה"ר.
דהנה ביאר- מאי כוונת דר בעלייה, דפירושו שאין לו כניסה מהחצר אלא פתח ביתו פונה לבית.
וביאור הדברים- לכאורה כמו דכתב רש"י שאין לו מקום בחצר, והיינו שכל החצר והכניסה של העלייה הוא של חבירו ורק יש לו היתר לעבור שם כדי ליכנס ולצאת, וממילא- זה שגר בעלייה פתח ביתו הוי לפתח העלייה כי בחצר אין לו רשות ושייכות ואינה שלו, זהו לרש"י, ולביאור הב"י בדעת תוס' הוא דכיון שאין לו כניסה שלו מהחצר אלא כניסה לביתו הוא מהבית אז גם אם ידליק בחצר אין פה מינכרא, כי לא יחשבו שבעל העלייה הדליק כי יודעים שבעל העלייה אין לו חצר או עלייה מהחצר ולכן לא ידעו שזה שלו ולא מינכרא.
דיש מכנה משותף בין רש"י ובין תוס'- כלפי ביאור ואם היה דר בעלייה, דאין הפירוש כפשוטו כמו האידנא שיש בניין עם קומות ואלה שגרים מעל קומת הקרקע נקראים עלייה, דלא על זה איירי דין עלייה, אלא דין עלייה דגמ' הוא דאין לו כניסה לחצר משום שאינה שלו ולכן אין לו מקום בחצר כדפירש"י, או דפתחו הוא לעלייה כדכתב הב"י, דחד כוונה הוא- דעלייה היא שאין לו אפשרות להניח שם מצד טכני ומעשי גרידא, ולכן מניחה בחלון.
נביא את שיטה הריטב"א בסוגייא, ונוכיח דלא ס"ל כוותיה
אמנם לא אכחד- דבריטב"א רואים יסוד חדש משל מאי דכתבנו, והוא- דכל הסוגייא שראינו פתח ביתו דנחלקו רש"י ותוס' מאי ביתו איירי, אי אחצר או לא וכו' לומד הריטב"א דכל זה בבית פרטי לאו דיירים משותפים אלא בית וחצר של דייר אחד דעל זה נחלקו איפה להדליק וזה כוונת הגמ' פתח ביתו, אך אם יש חצר ויש שם כמה דיירים לא על זה נאמר מדליק בפתח ביתו, ומדמה את זה לדין של עליה שמדליק בביתו בחלון הסמוך לרה"ר.
ודברי הריטב"א נמצאים- בסוף כב:, וחצר גדולה וכו', דמביא בהתחלה את הדעה שהובאה בטור לקמן של הר' שר שלום, אך יש הבדל- דבלשון שמובא בטור משמע שהאופן הזה שמדליקים כולם בפתח החצר נר אחד בהשתתפות הוי שיצאו את דין הדלקה, אבל זה לא הלכתחילה אלא שגם בזה יצאו אך ודאי דעדיף שכל אחד ידליק בפתח ביתו וכו' יעו"ש, אך בריטב"א לא מובא התוספת הזו, דמשמע דכך עביד ולכתחילה.
וההבנה בזה- משום שלר' שר שלום מקום ההדלקה בחצר משותפת ג"כ בפתח החצר ולא בתוך הבית ועל זה אומר שיצאו ידי חובה אם השתתפו כולם בנר אחד והדליקו בפתח החצר.
אך הריטב"א- חולק על יסוד של מקום ההדלקה ולכן לא הביא את התוספת שמ"מ עדיף שכל אחד ידליק ולא יעשו השתתפות, כי לריטב"א- במקרה כזה כלל זה לא המקום של פתח ביתו לא פתח החצר כתוס' ולא ביתו מבחוץ כרש"י כי זה חצר משותפת והוי כדר בעליה לשיטתו, דמדליק בתוך ביתו בחלון הנוטה לחוץ.
וסברתו- דבעינן איש "וביתו" ושותפים או חצר
משותפת אם ידליקו בחצר לא הוי "וביתו" כי זה משותף.
אך ודאי- דזהו דעת יחידאה דהא להדיא בטור בשם הר' שר שלום שגם בחצר משותפת יש את הדין שמדליק בפתח ביתו, אומנם בזה נחלקו רש"י ותוס' מה הכוונה אבל בין רש"י ובין תוס' איירי ג"כ בחצר משותפת דין פתח ביתו לפי הטור והר' שר שלום שהביא שם.
וכן הוא להדיא בתוס'- גבי הסוגייא של נר שיש לו ב' פיות דתוס' בסוגיין הוכיחו מהסוגייא הזו דמדליקים בפתח החצר ולא הבית כרש"י, ע"י סוגייא זו של נר שיש לו ב' פיות דעולה לשני אנשים דאי הוי פתח ביתו כרש"י יוצא לאחד ימין ולשני שמאל לכן בפתח החצר ולשניהם הוי בשמאל.
דלהדיא- שחצר של ב' אנשים לתוס' מדליקים בפתח החצר ולא בבית כהריטב"א דמוסגייא זו הוכיחו איפה הוי פתח ביתו.
וכן לפי"ז בר"ן וכן בר' ירוחם- יעויין בדבריהם בסוגייא, נר שיש לו ב' פיות דהביאו האופן של תוס' גבי חצר משותפת שעולה לשני הדיירים שהדליקו דעל כרחך הוי פתח החצר דלשניהם הוא שמאל, וכהתוס', וא"כ- גפ הם ס"ל שחצר משותפת גם על זה איירי דברי הגמ' פתח ביתו מבחוץ, ולא כהריטב"א שהם כדר בעלייה.
וכן בספר העיטור להדיא- גבי נר שיש לו ב' פיות כותב כגון למהדרין נר אחד לכל אחד ואחד לכל אנשי החצר, ופירושו- למהדרין, הוי על מקרה של הר' שר שלום דמדינא אם עשו נר אחד לכל אנשי החצר יצאו, אך עדיף להדר שכל אחד ידליק מכל אנשי החצר וכדברי הר' שר שלום.
דגם כאן להדיא- שחצר משותפת מדליקים בפתח הבית והיינו כתוס' לשי' פתח החצר ולא כהריטב"א שבחצר משותפת כתב שהסוגייא לא איירי דהוי פתח ביתו.
ובדרך אגב- מלשון העיטור רואים עוד דבר, דגם כשכל אנשי החצר רוצים להדליק יעשו זאת בפתח החצר ולא בפתח הבית, וכוונתי בזה- דבטור שם משמע בפשטות בלשון דאם כל אנשי החצר משתתפים ועושים נר אחד אז מדליקים בפתח החצר דזה יוצא כשי' תוס', אך אם כל אחד ואחד מדליק אז שידליק בפתח ביתו הפונה לחצר וכרש"י בעצם, ובבעל העיטור רואים- דגם כשמדליקים כולם יהא כתוס' בפתח החצר ולא כרש"י דהרי- העמיד במקרה של נר שיש לו ב' פיות דעל כרחו הוי פתח החצר, כי אם כרש"י פתח הבתים הוי לאחד מימין אך אם בחצר הוי שמאל לכולם.
א"כ היוצא משי' הריטב"א- דהאידנא בנינים משותפים ידליקו בביתם כדין עלייה, אך כפי שהוכחנו שהוא שיטה יחידאה בזה.
נתייחס לשמועות בשם החזו"א
ועתה אתייחס בשמועות בשם החזו"א- שהאידנא אין שם חצר כי לא עושים שם פעולות ומלאכות וכו', או דיש שכתבו דחצר צריכה להיות אינה מקורה.
דמאוד קשה- סברא זו, דמה הקשר לפרסום ניסא, דהא מאי דמדלקינן על פתח החצר ראינו שני דברים, א'- פרסום ניסא, ב'- מינכר שהדליק, ורק בעלייה החיסרון וכפי שכתבנו לעיל מהב"י דאותו שגר בעלייה איירי שאין לו כלל כניסה מהחצר אלא מבית חבירו דאז לא מינכר ולכן לא מדליק שם.
וא"כ- אם היום כן מינכר וכן הוי פרסום נס, למה שלא
יקרא פתח ביתו, דמי אמר שלעניין פרסום ניסא צריך דיני חצר כמו עירובין וכד', דשאני פרסום נס דאיתא אף במבוי האידנא.
ועוד- דלפי הסברא, כלל לא משמע שחצר זה דווקא, אלא דוגמא נקט ודיברו בהווה אך לא הוי תנאי שדווקא חצר והסברא כפי שכתבנו דלאו דווקא חצר אלא אף היום הוי פתח ביתו גם הכניסה לבניין ואין כוונת הגמ' לצמצם דווקא חצר וכד', דהסברא לא קשורה לדיני חצר דזה סברא של פרסום ניסא ומינכרא.
נתייחס לעוד טיעונים בהאי
שמעתי שטוענים- דכיון שהאידנא רובא לא מדליקים בחוץ אלא בתוך הבית, א"כ גם מי שידליק בחוץ עדיין לא מינכרא, משום דבשלמא אם כולם ידליקו בחוץ א"כ הרואה אומר דכל הבניין הדליק ומינכר, אבל אם רק אחד לדוגמא ידליק בחוץ אז לא מינכר מי זה כי לא יודעים מי הוא שהדליק בחוץ.
אומנם אין זו מן הטענה- דעדיין המינכרא שייכא גם בהכי, דאין צריך שיהא מינכר מה הוא נר של כל אחד אלא סגי שיודעים שהנר שדולק בפתח הבניין הוא שייך לבני העלייה שבבניין זה וסגי בהאי.
ואיברא מסתברא- וכי לשי' תוס' שמדליקים בפתח החצר אם בני החצר לא ירצו להדליק בחוץ, חוץ משכן אחד האם יגידו לו שאל תדליק גם אתה בחוץ כי לא יהא כאן מינכרא כי יראו רק נר אחד לכל בני החצר? , דזה ודאי שלא- וודאי הוא שידליק במקום הדלקה ובזה סגי המינכרא, וזה ששאר השכנים לא מדליקים במקום ההדלקה הראויה זה לא פוגם בשכן שכן מדליק במקומה.
עוד שמעתי שטוענים- דהא בגמ' ראינו דצריך שיהא מזוזה בימים ומנורה בשמאל, וא"כ בפתח החצר לא תמיד יש צורת הפתח וא"כ אין מזוזה דאז חסר בדין שמזוזה מימין ומנורה בשמאל.
אמנם- דודאי ופשיטא דאין זה מעכב ואין דין מנורה תלוי במזוזה או בצורת פתח אלא סה"כ אמרו כשיש מזוזה יש ענין שיהא מוקף מצוות אבל זה לא תליא בזה ואין זה עיקר בתקנה של הדלקה שאם אין צורת פתח אז חסר בצורת המצווה וההדלקה.
ונביא כמה ראשונים שכתבו להדיא דאם אין מזוזה אז מניחו בימין.
ספר הנייר הל' חנוכה- האורבלי ז"ל היה מקובל שאם אין מזוזה בפתח שמדליק בימין.
כל בו הל' חנוכה סי' מ"ד- ומה שאמרנו שמניחין נר חנוכה משמאל, יש אומרים דדוקא בפתח שיש בו מזוזה מדליקין בשמאל אבל אין בו מזוזה יניחנו בימין.
ספר המאורות- נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח היכא מנח לה משמאל כדי שתהא מזוזה מימין וכו', יש מי שאומר דבפתח שאין בו מזוזה ראוי להניח מימין, ומנהגינו עכשיו שלא לחלוק בין זה לזה.
המנהיג הל' חנוכה- ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ וכו' למדנו מזה שאם אין שם מזוזה מימין ראוי להניח נר חנוכה מימין וכן כתב גאון ז"ל.
דודאי וודאי הוא- דאין זה מעכב ואין זה בדין המצווה, והאף אומנם דשמא תאמר דבראשונים הוי שאין מזוזה משום גוים וכד' ולכן כתבו כשאין מזוזה ידליק בימין, אך גם זה לא מחוור ההבדל, דמה לי אם אין מזוזה בגלל גוים לבין כי אין צורת הפתח, דהא לא תלו זאת בצורת הפתח, וכשם שכשאין מזוזה מחמת סבה של גוים וגנבים הה"נ כשאין צורת הפתח דזה רק עניין טכני בלבד למה אין מזוזה.
נביא מדברי רבותינו הראשונים שהיו נוהגין להדליק הנרות בתוך ביתם אך נבאר מחמת מה היו עושין כן והאם זה קשור להאידנא
בדברי הגמ' רואים- דבשעת סכנה מניחו על שולחנו ודיו, והיינו- דכל דין שמדליק בתוך הבית הוא דיעבד של שעת הסכנה.
ונודע בשערים- דברי רבותינו הראשונים שמנהגם היה להדליק בבית, ונביא כמה מהם שכתבו דכך מנהגם.
א. תוס' בסוגיין- כ"א: ד"ה דאי לאדליק מדליק, אבל מכאן ואילך עבר הזמן וכו', ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליקו דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים.
ב. ספר התרומה סי' רכ"ח וזמן הדלקתה יכול להמתין עד שתכלה רגל מן השוק ומשם ואילך ליכא פרסומי ניסא ואין מצוה בהדלקתה, והני מילי לדידהו שהיו מדליקין חוץ לפתח ואין היכר לבני רה"ר יותר [היינו אחר זה הזמן] אבל אנחנו דמדליקינן בפנים ואין היכרא אלא לבני בית יכול להדליק כל הלילה ועד עמוד השחר מצוותה.
וכן ממשיך מיד- וכן הא דאמר ר' הונא וכו' משום חשד וכו' היינו לדידהו דמדלקי מבחוץ אבל לדידן דמדלקינן מבפנים ליכא שום חשד.
וכן הוא בחיבורו הקצר- וזמן שיכול להדליקה עד שתכלה רגל מן השוק וכו' והני מילי לקדמונים שהיו מדליקים ברה"ר וליכא פרסום נס לאחר שכלה רגל מן השוק, אבל אנן דמדליקים בפנים הוי היכרא לבני הבית עד עמוד השחר.
וכן שם בהמשך- וכי הא דאמר ר' הונא חצר שיש לה שני פתחים וכו' ולדידן דמדליקים בפנים אין צריך רק רוח אחד וכו'.
ג. סמ"ג עשין דרבנן סי' ה'- הלכה היא שנר חנוכה שכבתה וכו' אי נמי שמא אין אנו צריכים לשיעור מאחר שאין אנו מדליקין כי אם בפנים ואין כאן פרסום נס אלא לבני הבית.
ד. סמ"ק סי' ר"פ- וזמן הדלקתה רק עד שתכלה רגל מן השוק ומשם ואילך וכו' והני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברה"ר וליכא פרסומי לאחר שכלה רגל מן השוק אבל לדידן דמדליקין בפנים ליכא פרסום אלא לבני הבית יכול להדליק כל הלילה עד עמוד השחר.
ה. המאירי דף כ"א: ד"ה אחר שכתבנו- וכו' יראה לגדולי הדורות שלפנינו שלא נאמר אלא לאותם הזמנים שהיו מדליקים מבחוץ וצריך היכר לעובדי דרכים אבל בזמן הזה הואיל ואין אנו צריכים אלא להיכר בני הבית ידליק מתי שירצה וגדולי הצרפתים התירוהו אפי' עד שיעלה עמוד השחר וכן נוהגים שם בני ישיבה להדליק אחר שעומדים מבית המדרש.
ו. שבלי הלקט סי' קפ"ה- ד"ה אמר ר' זירא אמר ר' מתנה וכו' ובעל התרומה כתב הני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברה"ר דלא הוי פרסום נס לאחר שכלה רגל מן השוק אבל אנו שמדליקין בפנים הוי היכרא לבני הבית עד עמוד השחר.
ז. ר' ירוחם נתיב ט' ח"א- מצותה להדליקה בלילה משתשקע החמה עד שיעור שכתבתי למעלה וכו' וכתבו המפרשים ולדידן שאנו מניחים נר חנוכה בפנים ואין הנר אלא לאנשי ביתו אין קפידא בשיעור זה וכן כתב הרא"ש.
ח. תניא רבתי סי' ל"ה- ובשם בעל התרומה מצאתי הני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברה"ר ולא הוי פרסום נס לאחר שכלה הרגל, אבל אנו שמדליקין בפנים הוי היכרא לבני הבית עד עמוד השחר.
ט. האגודה- על פתח ביתו מבחוץ היינו לדידהו אבל לדידן בפנים סמוך לפתח.
י. נמוקי יוסף- פירשו בתוס אבל מכאן ואילך עבר הזמן וכו' ונראה דלדידן שאנו מדליקין בפנים ואין היכר אלא לבני הבית אין להקפיד על שיעור זה.
יא. האגור סי' אלף ל"ד- והתוס' כתבו לדידן לא צריך לדקדק בזמן שנתנו חכמים, שלא נתנו אלא להם שהיו מדליקים מבחוץ ולאחר זמן אין עוברים ושבים אבל אנו שמדליקין בבית דאין היכר אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן.
אך עתה נביא כמה מרבותינו הראשונים והאחרונים דכתבו טעם וסבת היותם עושים כן ונראה בדבריהם דעשו כן מפני הגויים והסכנה.
והיינו- דלאו דווקא צריך גזירה של שמד או גזירת הגויים שלא להדליק וכדברי הגמ' שם דהיה סכנה של התרמדאים שהיו אוסרים להדליק, אלא מדברי הראשונים משמע דלאו דווקא סכנה בפועל של גזירה, אלא אף חשש סכנה וכגון גויים וכד' דלא רוצים להכעיסם או כגון שלא יזרקו על זה אבנים וכד' גם על זה נאמר דמדליקו על שלחנו.
א. ראבי"ה סי' תתמ"ג- תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ וכו', פירוש בשעת הסכנה, שגזרו על המצוות כדאמרינן וכו', "וה"ה סכנה אחריתי כגון אנו שאנו דרים בין הגוים" ולהכי לא מדליק מבחוץ.
ב. ארחות חיים הל' חנוכה סי' ט"ו- וכתבו מקצת הגאונים ז"ל דבזמן הזה שמדליקין בפנים "מפני חשש שמא יכבוה עכ"ם שאנו דרים ביניהם" לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכין אחר זמן זה לכתחילה והוי זמנה לבני הבית עד עמוד השחר וכן דעת הבעל התרומה ז"ל וכו'.
וכן בארחות חיים סוף סי' ג- "ועכשיו בגלות שאין אנו יכולים לקיים המצוות בשלמות" מניחה על פתח ביתו מבפנים בטפח הסמוך לדלת.
ג. כל בו הל' חנוכה סי' מ"ד- וכתבו מקצת הגאונים ז"ל דבזמן הזה שמדליקים מבפנים "מפני חשש שמא יכבוה הגויים הדרים בינינו" לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכין אחר זה לכתחילה.
ד. ספר המאורות בסוגיין- ושמענו שיש מקומות מצרפת שמדליקין נר חנוכה קרוב לחצי הלילה כשבאין בני הישיבה מבית המדרש, ונראה לומר שסומכין על זה השיעור של תרמודאי לא ניתן אלא בעת שהיו מניחין נר חנוכה מבחוץ משום פרסומי ניסא אבל כשמדליקין בתוך הבית "כגון עכשיו שאדם מתיירא מפני גוים שלא יזרקו בהם אבנים ויזיקו לנו והוי כשעת הסכנה", פרסום הנס הוא כשבני אדם נכנסים ויוצאים בבית ולכן אפשר לומר שזמן המצווה הוא כל אותו זמן שבני הישיבה הם בביתם וכן כתב הרב בעל התרומה וכו'.
ה. ספר הנייר הל' חנוכה- ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו, "ולדידן דביני גוים דיירינן כשעת הסכנה הוא", ומנחא בגו ביתא בכל מקום.
ו. צרור החיים דרך שביעי סי' ב'- ד"ה באי זה מקום מן הבית מניחין הנר- מצוה להניחה על פתח הבית בחוץ סמוך לרה"ר ממש מפני פרסום הנס, וכן הוא הפירוש הנכון, "אבל מפני שמדות נהגו העולם להניחה בטפח הסמוך לפתח הבית מבפנים והפרסום הוא לאנשי הבית ודיו".
ז. וכן הוא להדיא בב"י בשם הריב"ש- בסי' תרע"א סעיף ז' גבי שמדליקין נר בבית כנסת מביא דברי הריב"ש בתשובה סי' קי"א המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצווה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ "מפני שיד האומות תקיפה" וכו'.
ח. וכן הוא להדיא בדרכי משה בשם ר' ירוחם- סי' תרע"א סק"ט דמביא דברי ר' ירוחם חלק א' דף סא: וזה לשונו ועתה נהגו להדליק מבפנים לפתח הסמוך לרה"ר ויש שנוהגים להדליק מבפנים לפתח הסמוך לחצר "משום דשכיחי גוים וגנבים" ועוד דאין רגילין לקבוע מזוזה בפתח הפתוח לרה"ר "משום גוים שיטלו אותה" וכו'.
ט. וכן הוא בלבוש [תלמיד הרמ"א] סי' תרע"א סעיף ח'- "ולדידן שיד האומות תקיפה עלינו" ואין אנו מדליקין בחוץ ברחוב העיר אלא מדליקין בפנים ואין פרסום לנס וכו'.
י. וכן הוא בחיי אדם הל' חנוכה כלל קנ"ד הלכה יב'- מקום הדלקתה בזמן הגמ' היה מצותה להדליק בפתח הסמוך לרה"ר וכו' "אך בזמן הזה שאנו דרים בין האומות" מנהגינו להדליק כל אחד בביתו וכו'.
ומכל הנך- יוצא דהאידנא אין שום טעם וסבה להדליק בפנים דכל מה שעשו כן הוא בלית ברירה ובלית יכולת, אך אנו דיכולים ודאי ודאי שחוזר הדין העיקרי והדין הלכתחילה של הגמ' בפתח ביתו מבחוץ.
והנה- כך מתבאר להדיא בדברי האור זרוע, דכשאין סכנה צריך לחזור לדין העיקרי ולדינא דגמ'.
דהאור זרוע הל' חנוכה סי' שכ"ג- וי"מ שעת הסכנה שגזרו שלא להדליק נרות של חנוכה, "והאידנא- דליכא סכנה לא ידענא מאי טעמא אין אנו מדליקין בחצירות".
והנה- ראיתי דישנם שטוענים שמדברי הר' העיטור וכן הר' שבלי הלקט מבואר דאחר שנהגו אז נהגו.
אולם יש להוסיף- שאעפ"כ בשניהם מבואר להדיא דאע"פ שאחר שנהגו נהגו, מ"מ הוסיפו דמי שיכול ודאי דעדיף לעשות את עיקר הדין, ונביא דבריהם ולשונם.
ספר העיטור הל' חנוכה- ת"ר נ"ח מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו "ואחר שנהגו על הסכנה נהגו" "ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ" ואם לאו על פתחו.
שבלי הלקט בתחילת שבלת קפ"ה- ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו כתב בעל הדברות ז"ל "אחר שנהגו בשעת הסכנה נהגו", "ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ", ואם לאו מניחה על שלחנו.
וכן הוא בתניא רבתי סי' ל"ה- כתב רבינו יצחק ב"ר אבא מרי ז"ל "מאחר שנהגו בשעת הסכנה, נהגו"
"ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה" ואם לאו מניחה על שולחנו.
דלהדיא- אף שיש כזה מנהג ואפשר להמשיך כך, אך מ"מ ודאי שעדיף לחזור לעיקר הדין, וא"כ היום אין מי שלא יכול, וודאי דעדיף טפי לעשות עיקר הדין.
והפשט וההבנה בדבריהם- לאמר, שכיון שכך נהגו לכן א"א לחייב להדליק מבחוץ כי כבר נהגו מפני הסכנה, אלא שהצד היותר טוב הוא ודאי בחוץ דזהו עיקר הדין, ולכן מי שיכול אדרבה מוטב שיעשה את עיקר הדין.
ועוד יש להוסיף- דאותם ראשונים שכתבו דאחר שנהגו נהגו, דבריהם קאי גם כלפי להדליק בחלון הפונה לרה"ר, דהא בזמן הסכנה היו מדליקין בתוך הבית על שולחנו ולא אף בחלון כלפי רה"ר, וא"כ אם אתה משתמש עם אחר שנהגו, שידליק בתוך הבית על שולחנו, דזה נהגו, וכשם שבפתח ביתו מבחוץ לא נהגו הה"נ דלא נהגו אחלון ומאי שנא, דממ"נ אם מפני שנהגו, קאי גם אחלון, ואי בגלל שכבר אין סכנה א"כ צריך קודם פתח ביתו מבחוץ, [וכמו שלהדיא כתבו העיטור ושבלי הלקט והתניא רבתי דאף שנהגו מ"מ מי שיכול שידליק בבחוץ].
ולסיומא- אוסיף, דאע"ג שהרחבנו שעיקר הדין בפתח ביתו מבחוץ דהאידנא הוא פתח הבנין.
מ"מ- על הצד היותר טוב ג"כ לעשות על החלון הפונה לרה"ר מתרי טעמי א. להרויח את שיטת הריטב"א שהובא לעיל שגם אם מינכרא שבני עליה הדליקו אפ"ה מדליקים בבית משום דלשי' בנין משותף הוי כעלייה, ב. משום חשדא- דהא, האידנא רובי עלמא מדליקין בחלון הסמוך או הפונה לרה"ר ועתה כשיראו בני רה"ר חלונו כשהוא לא דלוק יחשדוהו, ואע"פ- שזה לא חשדא של הגמ', דבגמ' החשדא איירי בשני פתחים שיש לו שפותחים לרה"ר, רק- כלפי האידנא שאנשים מדליקים בחלון כלפי זה שייך חשדא.
אומנם- זה לא חשדא שתחייב אותך הדלקה אך ורק מצד היותר טוב.
וכל מה שכתבנו- זה רק על הצד יותר טוב ולכן ודאי דאת הברכה יעשה בפתח הבנין, ואח"כ יעלה וידליק גם בחלון הפונה לרה"ר, או דאפשר ג"כ דיברך בביתו ויכוון בדעתו דהברכה קאי ותחול על שתי ההדלקות וידליק אך לא יפסיק בנתיים וידליק גם למטה.
וכ"ש דכ"ש- מי שאין לו יכולת להדליק בחלון הפונה לרה"ר, וכגון קומה גבוהה, ודאי ודאי דהם יש להם יותר חובה להדליק למטה בפתח הבניין, דעתה שהם מדליקין בתוך ביתם אין להם אף את הדרגה השניה של חלון הפונה לרה"ר, דוודאי הם יותר מחוייבים לעיקר הדין.
האם אני יכול לפרסם את המאמר הזה
ואני מדגיש שלפני תקופה העלתי גבי זמן הדלקת נר חנוכה ונמחק השרשור וגם בקשו ממני לא לפרסם זאת בפורום הנוכחי, ולכן שאלתי היא האם נושא זה אני כן יכול להעלות?.
[ישנו גם את המאמר בקובץ pdf שיהיה יותר קל]
א.- מקום הדלקתה
נבאר מח' רש"י ותוס' כשיש חצר היכן עדיפא להדליק, וכן לפי כל שיטה איך לבאר הסוגיות בהאי
נבאר מח' רש"י ותוס' כשיש חצר היכן עדיפא להדליק, וכן לפי כל שיטה איך לבאר הסוגיות בהאי
ישנם ג' סוגיות- א. כא: ת"ר נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, דלרש"י- הביאור, שתמיד על פתח ביתו מבחוץ והיינו בין יש חצר ובין אין חצר, דאי אין חצר א"כ פתח ביתו מבחוץ הוי יוצא לרה"ר, ושם מדליק, אך אי יש חצר ידליק בפתח ביתו ממש, מחוץ לביתו, אך בתוך החצר ולא בפתח החצר, ועיין לקמן בסמוך שנבאר מהיכן יצא לנו זה ברש"י.
אך להתוס'- תמיד בפתח הפונה לרה"ר ולכן אף אם יש חצר ידליק בפתח החצר מבחוץ הפונה לרה"ר, ומה דאמרינן בברייתא- הוא דאין חצר ולכן כתבה פתח ביתו מבחוץ דכאן כשאין חצר, הוי פתח ביתו הפונה לרה"ר.
ב. כג.- חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות, דלרש"י- ביאור הגמ' הוא, שלחצר יש ב' פתחים לבית ולא לרה"ר, והיינו שמהבית לחצר יש שני פתחים וממילא מדליק בשני הפתחים מחוץ לבית שבתוך החצר, והיינו כהעמיד בסוגייא הקודמת דכשיש חצר צריך להדליק בפתח הבית הפונה לחצר ולא הפונה לרה"ר, וכשיטתו התם העמיד סוגייא דהכא הכי.
אך לתוס'- הפירוש דיש לחצר ב' פתחים לרה"ר ובשניהם צריך להדליק, שיהא ההדלקה פונה לרה"ר, וכשיטתם אזלו שצריך תמיד להדליק בפתח הפונה לרה"ר אף כשיש חצר.
ג. כג:- נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם, דלרש"י- קאי ב' בני אדם של הידור מצווה בתוך בית אחד, והיינו אב ובנו וכד' דאז מדליקין בפתח הבית הפונה לחצר משמאל, משום- דאי הוי כוונת הסוגייא לשני חיובים ממש והיינו שני אנשים בשני בתים סמוכים ולא לאחד חיוב והשני הידור א"כ יוצא שלבית אחד יהא מימין, משום דלרש"י מדליקין הרי בפתח הבית ממש, וא"כ מדליקים בין שני הפתחים ויוצא דלאחד הנר מימין ולשני משמאל, והרי צריך להדליק על פתח משמאל, ולכן רש"י מעמיד הסוגייא חיוב והידור, והיינו בבית אחד וממילא שם הנר בפתח מבחוץ משמאל ושניהם מדליקים שם.
אך לתוס'- שני בני אדם היינו שני חיובים של שני בתים, דהא להתוס' מדליקים הרי בפתח החצר הנוטה לרה"ר וא"כ לשניהם הוי בשמאל כי הפתח הפונה לרה"ר הוא אותו פתח לשניהם, וממילא ישימו הנר בשמאל הפתח ועולה לשניהם.
ונראה לי יסוד מחלוקתם- איפה יש יותר פרסומי ניסא, האם בזה שזה קרוב לרה"ר דאז יש יותר עוברים ושבים ומתרבה הנס, או שיהא היכרא בכל בית שהדליקו בו, דאם יש חצר ויש שם כמה בתים, דאם ידליקו ברה"ר יש יותר היכרא אך מאידך לא יודעים מה של כל אחד ואם כל בית הדליק, דלתוס' העדיפות שיהא יותר רואים, אך לרש"י שיהא היכר בכל בית ובית.
והדיוק ברש"י הוא- יעויין בקכ"ב. ד"ה מצוה להניחה, כותב רש"י בחצר או ברה"ר בטפח הסמוך וכו', שאם ירחיקינו וכו' אינו ניכר שבעה"ב הניחו שם, להדיא תרתי- חדא- דלרש"י יש אפשרות להדליק ברה"ר וכמו שראינו כשאין חצר והוי פתח ביתו ברה"ר, וזהו ההוכחה מרש"י, שכל מה שלעיל העמיד בפתח ביתו זה כשיש חצר אך כשאין חצר, ידליק ברה"ר, וכדכתב כאן, ותו- עניין של היכר שצריך שיהא ניכר שהדליק ולכן כשיש לו חצר עדיף שידליק בפתח ביתו וכדכתבנו, וממילא- כשאין חצר דאז יש היכר גם לבית דהוא הדליק דהוי פתח ביתו לרה"ר.
ונפק"מ האידנא- שיש בניין עם כמה קומות וכמה דיירים, דלרש"י צריך להדליק על פתח ביתו הפונה לחדר מדרגות דאז ניכר כל הדלקה לכל בית, אמנם- כמובן בתנאי שיהא פרסום נס שיעברו שם שכנים, דבשלמא קומה ראשונה או שנייה שייך עדיין פרסום שעוברים הדיירים, אך קומה עליונה וכד', פחות מינכר כי לא עוברים שם אנשים, אך לתוס'- תמיד החוץ בפתח הבנין הפונה לרה"ר, דאז יש יותר פרסום נס.
ולהשלמת העניין- ביאור דברי רש"י גבי עליה דכותב שאין לו מקום בחצר, הביאור שאין לו יכולת להניח בחצר דאינה שלו ואין לו בעלות על החצר, וכגון- אדם שיש לו בית עם חצר ומכר לחבירו את העליה היינו את הקומה העליונה, ומכר לו אותה בלבד בלא שום זכות בחצר, רק כמובן לעבור שם בשביל ליכנס ולצאת מביתו אך שום זכויות ובעלות בחצר ואינו יכול להניח שם או להשתמש בחצר אלא רק לעבור בעלמא, או עוד אופן שכן יש לו גם בעלות בחצר ורק הכניסה לביתו היא לא מהחצר, אלא כניסה אחורית וכד', וכדביארנו, דלרש"י צריך היכר על כל בית, ואם המדרגות של העליה לא מהחצר א"כ אי יניח בחצר לא יהא ניכר שבעל העלייה הדליק ולכן יניח בחלון ביתו, ואין ה"נ אם יש לו מדרגות בחצר ויש לו על זה בעלות, וכלשון רש"י "מקום" ודאי שיניח בפתח המדרגות ששם כן יש היכר שזה הוא הדליק דזה מדרגות שלו לביתו והוי פתח ביתו.
וכל זה- בעליה של זמן חז"ל שאין עוד שכנים שעולים למעלה מאותו עליה ולכן לא מניח גם בפתח ביתו בעליה אלא בחלון, אך האידנא שיש גרם מדרגות ועוברים שם השכנים עדין גם בעליה יש היכרא ופרסום, אך אמנם כבר כתבנו הסתייגות לעיל בקומות העליונות.
בו נצדד לכאורה דהאידנא הן לרש"י והן לתוס' עדיף להדליק בחלון, אך נדחה את הדברים
ולכאורה היה צד לדחות ולומר- דאף בעליה של זמנינו דאיכא שכנים וכו' עדיין לפי רש"י עדיף שיניח בחלון ביתו מאשר מחוץ לביתו על גרם המדרגות, וזאת משום דבחלון יש היכרא טפי שזהו שלו וגם יותר פרסום שזה לרה"ר, ואדרבה, יותר עדיפא מאשר שידליק מחוץ לדלת שיש פרסום נס קטן, דבחלון האידנא יש יותר פרסום ניסא, וגם מעלת שניכר שזה שלו ועדיפא טפי.
אולם גם זה אינו נכון- דהראיה הפשוטה אם כמו שאנו אומרים שחלון עדיף טפי, א"כ למה אלו שגרים למטה, הגמ' לא הביאה להם אפשרות שידליקו בחלון דעדיף טובא גם פרסום ניסא גדול וגם היכרא שהוא הדליק?.
על כרחך- שבגמ' רואים יסוד שפתח ביתו עדיף טפי, אף שזה פחות פרסום נס מבחלון לשי' רש"י, שלשי' פתח ביתו הוי לתוך החצר ואפ"ה עדיף להמעיט בפרסום הנס העיקר שיהא פתח ביתו, ואף ההוא בעליה- לרש"י עדיף שידליק למטה וימעט בפרסום הנס, אלא מאי לרש"י איירי דאין לו מקום בחצר וזה הסבה שמדליקו בחלון, דהיינו- דאם היה לו כניסה מהחצר מדליק שם, אע"פ שזה ממעט מהנס כי העיקר בסוגייא "פתח ביתו".
וגם לשי' תוס'- היה נראה לומר דגם האידנא עדיף בחלון, דכל מה שכתבנו בסוגיא דלתוס' בעליה מדליק בחלון, איירי שאין חצר, דאי יש חצר הרי לתוס' צריכים כולם גם מי שגר בעליה להניח בפתח החצר הנוטה לרה"ר, אלא דבברייתא איירי דאין חצר דאז מי שגר בכניסה על רה"ר הכי טוב שיש הוא, שמדליק על רה"ר דהוי היכרא טפי של פרסום נס וגם ניכר שזה שלו אך גם מי שבעליה דאומנם אין לו את הדרגה הכי טובה שזה על רה"ר דאז הפרסום הרבה יותר, אך עדיין שמדליק בחלון הפונה לרה"ר עדיין יש פרסום נס וגם היכר שזה שלו, ואומנם כשיש חצר לתוס' מפסידים את מעלת שיהא ניכר מי הדליק, אך עדיין עדיף שיהא ברה"ר דזה עדיף טפי.
א"כ האידנא- שיש חלון לרה"ר א"כ יש ב' מעלות גם ניכר לרבים וגם ניכר מי הדליק וא"כ ודאי שעדיף בחלון מאשר שידליק למטה ברה"ר, ואף- שהניכר לרבים של חלון הוא פחות מניכר של רבים שממש בחוץ, והראיה- מבית ועליה בלי חצר שהלמטה מדליק בחוץ ואילו העליה בחלון דעל כרחך הבחוץ יותר הוי פרסום, אך מ"מ- גם חלון שמיה ניכר לרבים ולכן כשאתה רוצה את מעלת פרסום הרבה על חשבון מעלת שיהא ניכר מי מדליק נראה דעדיף שנוותר על מעלת הפרסום הרב, שהוא בחוץ וידליק בחלון דהוא גם פרסום ומרויחים גם שניכר שהוא הדליק, והראיה שלפי תוס'- גם צריך שיהא ניכר מי הדליק היכא דזה לא על חשבון פרסום נס של רה"ר, דהא הגר בעליה
בברייתא איירי דאין חצר ואפ"ה תוס' לא אומרים לו שידליק בחוץ אלא בחלון ביתו, על כרחך- דגם תוס' מסכימים שיש עדיפות שיהא ניכר מי הדליק רק בתנאי שלא יהא על חשבון רה"ר, וא"כ העלייה שפונה לרה"ר דאז יש לו עוד תוספת של ניכר מי הדליק אומרת הברייתא לשי' תוס' עדיף שתדליק בחלון שיש בו פרסום רה"ר אף שזה לא לא ממש רה"ר ותפסיד את מעלת רה"ר ממש, אך תרויח שיהא ניכר וזה ההוכחה הגדולה, דאף לתוס' שחלקו על רש"י לא הצריכו היכר אך כל זה בתנאי שאם יעשה היכר הוא לא יעשה פרסום זה לרה"ר, אך שיש לו אפשרות לעשות פרסום לרבים אף שזה לא כזה פרסום גדול מ"מ עדיף שיהא פרסום פחות גדול אך גם יהא ניכר.
אולם כל מה שכתבנו וחישבנו- אין זה שיטת הטור והב"י בתוס'.
אלא להדיא בב"י ובטור- דלהתוס' במקרה של עלייה שיש לו פתח לחצר או לרה"ר מניחו בפתח וממש כהדייר התחתון, דזה עיקר הדין- דינא דגמ' פתח ביתו וכמו וכמו שכתבנו למעלה בדחיה בדעת רש"י, דיש עניין בפתח ביתו.
אלא מאי- מה שאמרנו שבעליה מניחו בחלון איירי שאין לו פתח הפונה לרה"ר או לחצר, דאם לו יצויר כן יש לו מדרגות מהחצר כן ידליק בפתח החצר דאיקרי פתח ביתו לשי' תוס' דפתח ביתו הכוונה לחצר שפונה לרה"ר.
וההבנה בזה- דלתוס' עיקר ההדלקה היא לפתח הפונה לרה"ר אבל צריך שיהא לפחות פתח הפונה לחצר דאז יש היכרא כל שהוא שהנרות של בעל הפתח בחצר, אומנם- לא כרש"י שהצריך היכר ממש וכדביארנו והוכחנו לעיל, אך לכל הפחות שיהא היכר כל שהוא, דאם יש לו לבעל העלייה כניסה מהחצר הוי מינכרא וידליק בפתח החצר הפונה לרה"ר, אך כאן איירי- שכלל פתחו לעליה לא מהחצר ולא מרה"ר אלא מהבית וכמו שמעמיד הב"י ולכן בכה"ג מדליק בחלון כי אם ידליק בפתח רה"ר או בפתח החצר הפונה לרה"ר לא יהא מינכרא כלל וכלל שהדליק.
ולפי"ז האידנא- שיש מינכרא דהפתח הראשי של הבנין ניכר שהוא של כמה דיירים והרואה נרות בפתח הבניין מבחוץ הפונה לרה"ר כן יודע שהוי של הדיירים.
א"כ- מצווה העיקרית ומן המובחר להניח שם בפתח ביתו, ופתח הבניין הוי פתח ביתו אף לדיירי העלייה, כי כן מינכרא וכלשון הב"י, דהא, אין צריך מינכרא שפלוני הדליק, ונרות אלו של פלוני הם והראיה מחצר משותפת, דלתוס' כולם מדליקים בפתח החצר אף שלא יודעים איזה נרות של מי הן, דהעיקר שיש היכר שבני החצר הדליקו.
וזה לשון הטור- ואם הוא דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרה"ר מניחה בחלון הסמוך לרה"ר.
דלהדיא- העמיד כוונת הסוגייא דבעלייה מניחה בחלון פירושו שאין לו פתח לרה"ר.
ומבאר הב"י- אבל הכא מיירי כשהעלייה פתוחה לבית דהשתא כי מנח לה על פתח הבית או על פתח החצר לא מינכרא מילתא דמשום עלייה היא ולפיכך מניחה בחלון הסמוך לרה"ר.
דהנה ביאר- מאי כוונת דר בעלייה, דפירושו שאין לו כניסה מהחצר אלא פתח ביתו פונה לבית.
וביאור הדברים- לכאורה כמו דכתב רש"י שאין לו מקום בחצר, והיינו שכל החצר והכניסה של העלייה הוא של חבירו ורק יש לו היתר לעבור שם כדי ליכנס ולצאת, וממילא- זה שגר בעלייה פתח ביתו הוי לפתח העלייה כי בחצר אין לו רשות ושייכות ואינה שלו, זהו לרש"י, ולביאור הב"י בדעת תוס' הוא דכיון שאין לו כניסה שלו מהחצר אלא כניסה לביתו הוא מהבית אז גם אם ידליק בחצר אין פה מינכרא, כי לא יחשבו שבעל העלייה הדליק כי יודעים שבעל העלייה אין לו חצר או עלייה מהחצר ולכן לא ידעו שזה שלו ולא מינכרא.
דיש מכנה משותף בין רש"י ובין תוס'- כלפי ביאור ואם היה דר בעלייה, דאין הפירוש כפשוטו כמו האידנא שיש בניין עם קומות ואלה שגרים מעל קומת הקרקע נקראים עלייה, דלא על זה איירי דין עלייה, אלא דין עלייה דגמ' הוא דאין לו כניסה לחצר משום שאינה שלו ולכן אין לו מקום בחצר כדפירש"י, או דפתחו הוא לעלייה כדכתב הב"י, דחד כוונה הוא- דעלייה היא שאין לו אפשרות להניח שם מצד טכני ומעשי גרידא, ולכן מניחה בחלון.
נביא את שיטה הריטב"א בסוגייא, ונוכיח דלא ס"ל כוותיה
אמנם לא אכחד- דבריטב"א רואים יסוד חדש משל מאי דכתבנו, והוא- דכל הסוגייא שראינו פתח ביתו דנחלקו רש"י ותוס' מאי ביתו איירי, אי אחצר או לא וכו' לומד הריטב"א דכל זה בבית פרטי לאו דיירים משותפים אלא בית וחצר של דייר אחד דעל זה נחלקו איפה להדליק וזה כוונת הגמ' פתח ביתו, אך אם יש חצר ויש שם כמה דיירים לא על זה נאמר מדליק בפתח ביתו, ומדמה את זה לדין של עליה שמדליק בביתו בחלון הסמוך לרה"ר.
ודברי הריטב"א נמצאים- בסוף כב:, וחצר גדולה וכו', דמביא בהתחלה את הדעה שהובאה בטור לקמן של הר' שר שלום, אך יש הבדל- דבלשון שמובא בטור משמע שהאופן הזה שמדליקים כולם בפתח החצר נר אחד בהשתתפות הוי שיצאו את דין הדלקה, אבל זה לא הלכתחילה אלא שגם בזה יצאו אך ודאי דעדיף שכל אחד ידליק בפתח ביתו וכו' יעו"ש, אך בריטב"א לא מובא התוספת הזו, דמשמע דכך עביד ולכתחילה.
וההבנה בזה- משום שלר' שר שלום מקום ההדלקה בחצר משותפת ג"כ בפתח החצר ולא בתוך הבית ועל זה אומר שיצאו ידי חובה אם השתתפו כולם בנר אחד והדליקו בפתח החצר.
אך הריטב"א- חולק על יסוד של מקום ההדלקה ולכן לא הביא את התוספת שמ"מ עדיף שכל אחד ידליק ולא יעשו השתתפות, כי לריטב"א- במקרה כזה כלל זה לא המקום של פתח ביתו לא פתח החצר כתוס' ולא ביתו מבחוץ כרש"י כי זה חצר משותפת והוי כדר בעליה לשיטתו, דמדליק בתוך ביתו בחלון הנוטה לחוץ.
וסברתו- דבעינן איש "וביתו" ושותפים או חצר
משותפת אם ידליקו בחצר לא הוי "וביתו" כי זה משותף.
אך ודאי- דזהו דעת יחידאה דהא להדיא בטור בשם הר' שר שלום שגם בחצר משותפת יש את הדין שמדליק בפתח ביתו, אומנם בזה נחלקו רש"י ותוס' מה הכוונה אבל בין רש"י ובין תוס' איירי ג"כ בחצר משותפת דין פתח ביתו לפי הטור והר' שר שלום שהביא שם.
וכן הוא להדיא בתוס'- גבי הסוגייא של נר שיש לו ב' פיות דתוס' בסוגיין הוכיחו מהסוגייא הזו דמדליקים בפתח החצר ולא הבית כרש"י, ע"י סוגייא זו של נר שיש לו ב' פיות דעולה לשני אנשים דאי הוי פתח ביתו כרש"י יוצא לאחד ימין ולשני שמאל לכן בפתח החצר ולשניהם הוי בשמאל.
דלהדיא- שחצר של ב' אנשים לתוס' מדליקים בפתח החצר ולא בבית כהריטב"א דמוסגייא זו הוכיחו איפה הוי פתח ביתו.
וכן לפי"ז בר"ן וכן בר' ירוחם- יעויין בדבריהם בסוגייא, נר שיש לו ב' פיות דהביאו האופן של תוס' גבי חצר משותפת שעולה לשני הדיירים שהדליקו דעל כרחך הוי פתח החצר דלשניהם הוא שמאל, וכהתוס', וא"כ- גפ הם ס"ל שחצר משותפת גם על זה איירי דברי הגמ' פתח ביתו מבחוץ, ולא כהריטב"א שהם כדר בעלייה.
וכן בספר העיטור להדיא- גבי נר שיש לו ב' פיות כותב כגון למהדרין נר אחד לכל אחד ואחד לכל אנשי החצר, ופירושו- למהדרין, הוי על מקרה של הר' שר שלום דמדינא אם עשו נר אחד לכל אנשי החצר יצאו, אך עדיף להדר שכל אחד ידליק מכל אנשי החצר וכדברי הר' שר שלום.
דגם כאן להדיא- שחצר משותפת מדליקים בפתח הבית והיינו כתוס' לשי' פתח החצר ולא כהריטב"א שבחצר משותפת כתב שהסוגייא לא איירי דהוי פתח ביתו.
ובדרך אגב- מלשון העיטור רואים עוד דבר, דגם כשכל אנשי החצר רוצים להדליק יעשו זאת בפתח החצר ולא בפתח הבית, וכוונתי בזה- דבטור שם משמע בפשטות בלשון דאם כל אנשי החצר משתתפים ועושים נר אחד אז מדליקים בפתח החצר דזה יוצא כשי' תוס', אך אם כל אחד ואחד מדליק אז שידליק בפתח ביתו הפונה לחצר וכרש"י בעצם, ובבעל העיטור רואים- דגם כשמדליקים כולם יהא כתוס' בפתח החצר ולא כרש"י דהרי- העמיד במקרה של נר שיש לו ב' פיות דעל כרחו הוי פתח החצר, כי אם כרש"י פתח הבתים הוי לאחד מימין אך אם בחצר הוי שמאל לכולם.
א"כ היוצא משי' הריטב"א- דהאידנא בנינים משותפים ידליקו בביתם כדין עלייה, אך כפי שהוכחנו שהוא שיטה יחידאה בזה.
נתייחס לשמועות בשם החזו"א
ועתה אתייחס בשמועות בשם החזו"א- שהאידנא אין שם חצר כי לא עושים שם פעולות ומלאכות וכו', או דיש שכתבו דחצר צריכה להיות אינה מקורה.
דמאוד קשה- סברא זו, דמה הקשר לפרסום ניסא, דהא מאי דמדלקינן על פתח החצר ראינו שני דברים, א'- פרסום ניסא, ב'- מינכר שהדליק, ורק בעלייה החיסרון וכפי שכתבנו לעיל מהב"י דאותו שגר בעלייה איירי שאין לו כלל כניסה מהחצר אלא מבית חבירו דאז לא מינכר ולכן לא מדליק שם.
וא"כ- אם היום כן מינכר וכן הוי פרסום נס, למה שלא
יקרא פתח ביתו, דמי אמר שלעניין פרסום ניסא צריך דיני חצר כמו עירובין וכד', דשאני פרסום נס דאיתא אף במבוי האידנא.
ועוד- דלפי הסברא, כלל לא משמע שחצר זה דווקא, אלא דוגמא נקט ודיברו בהווה אך לא הוי תנאי שדווקא חצר והסברא כפי שכתבנו דלאו דווקא חצר אלא אף היום הוי פתח ביתו גם הכניסה לבניין ואין כוונת הגמ' לצמצם דווקא חצר וכד', דהסברא לא קשורה לדיני חצר דזה סברא של פרסום ניסא ומינכרא.
נתייחס לעוד טיעונים בהאי
שמעתי שטוענים- דכיון שהאידנא רובא לא מדליקים בחוץ אלא בתוך הבית, א"כ גם מי שידליק בחוץ עדיין לא מינכרא, משום דבשלמא אם כולם ידליקו בחוץ א"כ הרואה אומר דכל הבניין הדליק ומינכר, אבל אם רק אחד לדוגמא ידליק בחוץ אז לא מינכר מי זה כי לא יודעים מי הוא שהדליק בחוץ.
אומנם אין זו מן הטענה- דעדיין המינכרא שייכא גם בהכי, דאין צריך שיהא מינכר מה הוא נר של כל אחד אלא סגי שיודעים שהנר שדולק בפתח הבניין הוא שייך לבני העלייה שבבניין זה וסגי בהאי.
ואיברא מסתברא- וכי לשי' תוס' שמדליקים בפתח החצר אם בני החצר לא ירצו להדליק בחוץ, חוץ משכן אחד האם יגידו לו שאל תדליק גם אתה בחוץ כי לא יהא כאן מינכרא כי יראו רק נר אחד לכל בני החצר? , דזה ודאי שלא- וודאי הוא שידליק במקום הדלקה ובזה סגי המינכרא, וזה ששאר השכנים לא מדליקים במקום ההדלקה הראויה זה לא פוגם בשכן שכן מדליק במקומה.
עוד שמעתי שטוענים- דהא בגמ' ראינו דצריך שיהא מזוזה בימים ומנורה בשמאל, וא"כ בפתח החצר לא תמיד יש צורת הפתח וא"כ אין מזוזה דאז חסר בדין שמזוזה מימין ומנורה בשמאל.
אמנם- דודאי ופשיטא דאין זה מעכב ואין דין מנורה תלוי במזוזה או בצורת פתח אלא סה"כ אמרו כשיש מזוזה יש ענין שיהא מוקף מצוות אבל זה לא תליא בזה ואין זה עיקר בתקנה של הדלקה שאם אין צורת פתח אז חסר בצורת המצווה וההדלקה.
ונביא כמה ראשונים שכתבו להדיא דאם אין מזוזה אז מניחו בימין.
ספר הנייר הל' חנוכה- האורבלי ז"ל היה מקובל שאם אין מזוזה בפתח שמדליק בימין.
כל בו הל' חנוכה סי' מ"ד- ומה שאמרנו שמניחין נר חנוכה משמאל, יש אומרים דדוקא בפתח שיש בו מזוזה מדליקין בשמאל אבל אין בו מזוזה יניחנו בימין.
ספר המאורות- נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח היכא מנח לה משמאל כדי שתהא מזוזה מימין וכו', יש מי שאומר דבפתח שאין בו מזוזה ראוי להניח מימין, ומנהגינו עכשיו שלא לחלוק בין זה לזה.
המנהיג הל' חנוכה- ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ וכו' למדנו מזה שאם אין שם מזוזה מימין ראוי להניח נר חנוכה מימין וכן כתב גאון ז"ל.
דודאי וודאי הוא- דאין זה מעכב ואין זה בדין המצווה, והאף אומנם דשמא תאמר דבראשונים הוי שאין מזוזה משום גוים וכד' ולכן כתבו כשאין מזוזה ידליק בימין, אך גם זה לא מחוור ההבדל, דמה לי אם אין מזוזה בגלל גוים לבין כי אין צורת הפתח, דהא לא תלו זאת בצורת הפתח, וכשם שכשאין מזוזה מחמת סבה של גוים וגנבים הה"נ כשאין צורת הפתח דזה רק עניין טכני בלבד למה אין מזוזה.
נביא מדברי רבותינו הראשונים שהיו נוהגין להדליק הנרות בתוך ביתם אך נבאר מחמת מה היו עושין כן והאם זה קשור להאידנא
בדברי הגמ' רואים- דבשעת סכנה מניחו על שולחנו ודיו, והיינו- דכל דין שמדליק בתוך הבית הוא דיעבד של שעת הסכנה.
ונודע בשערים- דברי רבותינו הראשונים שמנהגם היה להדליק בבית, ונביא כמה מהם שכתבו דכך מנהגם.
א. תוס' בסוגיין- כ"א: ד"ה דאי לאדליק מדליק, אבל מכאן ואילך עבר הזמן וכו', ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליקו דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים.
ב. ספר התרומה סי' רכ"ח וזמן הדלקתה יכול להמתין עד שתכלה רגל מן השוק ומשם ואילך ליכא פרסומי ניסא ואין מצוה בהדלקתה, והני מילי לדידהו שהיו מדליקין חוץ לפתח ואין היכר לבני רה"ר יותר [היינו אחר זה הזמן] אבל אנחנו דמדליקינן בפנים ואין היכרא אלא לבני בית יכול להדליק כל הלילה ועד עמוד השחר מצוותה.
וכן ממשיך מיד- וכן הא דאמר ר' הונא וכו' משום חשד וכו' היינו לדידהו דמדלקי מבחוץ אבל לדידן דמדלקינן מבפנים ליכא שום חשד.
וכן הוא בחיבורו הקצר- וזמן שיכול להדליקה עד שתכלה רגל מן השוק וכו' והני מילי לקדמונים שהיו מדליקים ברה"ר וליכא פרסום נס לאחר שכלה רגל מן השוק, אבל אנן דמדליקים בפנים הוי היכרא לבני הבית עד עמוד השחר.
וכן שם בהמשך- וכי הא דאמר ר' הונא חצר שיש לה שני פתחים וכו' ולדידן דמדליקים בפנים אין צריך רק רוח אחד וכו'.
ג. סמ"ג עשין דרבנן סי' ה'- הלכה היא שנר חנוכה שכבתה וכו' אי נמי שמא אין אנו צריכים לשיעור מאחר שאין אנו מדליקין כי אם בפנים ואין כאן פרסום נס אלא לבני הבית.
ד. סמ"ק סי' ר"פ- וזמן הדלקתה רק עד שתכלה רגל מן השוק ומשם ואילך וכו' והני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברה"ר וליכא פרסומי לאחר שכלה רגל מן השוק אבל לדידן דמדליקין בפנים ליכא פרסום אלא לבני הבית יכול להדליק כל הלילה עד עמוד השחר.
ה. המאירי דף כ"א: ד"ה אחר שכתבנו- וכו' יראה לגדולי הדורות שלפנינו שלא נאמר אלא לאותם הזמנים שהיו מדליקים מבחוץ וצריך היכר לעובדי דרכים אבל בזמן הזה הואיל ואין אנו צריכים אלא להיכר בני הבית ידליק מתי שירצה וגדולי הצרפתים התירוהו אפי' עד שיעלה עמוד השחר וכן נוהגים שם בני ישיבה להדליק אחר שעומדים מבית המדרש.
ו. שבלי הלקט סי' קפ"ה- ד"ה אמר ר' זירא אמר ר' מתנה וכו' ובעל התרומה כתב הני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברה"ר דלא הוי פרסום נס לאחר שכלה רגל מן השוק אבל אנו שמדליקין בפנים הוי היכרא לבני הבית עד עמוד השחר.
ז. ר' ירוחם נתיב ט' ח"א- מצותה להדליקה בלילה משתשקע החמה עד שיעור שכתבתי למעלה וכו' וכתבו המפרשים ולדידן שאנו מניחים נר חנוכה בפנים ואין הנר אלא לאנשי ביתו אין קפידא בשיעור זה וכן כתב הרא"ש.
ח. תניא רבתי סי' ל"ה- ובשם בעל התרומה מצאתי הני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברה"ר ולא הוי פרסום נס לאחר שכלה הרגל, אבל אנו שמדליקין בפנים הוי היכרא לבני הבית עד עמוד השחר.
ט. האגודה- על פתח ביתו מבחוץ היינו לדידהו אבל לדידן בפנים סמוך לפתח.
י. נמוקי יוסף- פירשו בתוס אבל מכאן ואילך עבר הזמן וכו' ונראה דלדידן שאנו מדליקין בפנים ואין היכר אלא לבני הבית אין להקפיד על שיעור זה.
יא. האגור סי' אלף ל"ד- והתוס' כתבו לדידן לא צריך לדקדק בזמן שנתנו חכמים, שלא נתנו אלא להם שהיו מדליקים מבחוץ ולאחר זמן אין עוברים ושבים אבל אנו שמדליקין בבית דאין היכר אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן.
אך עתה נביא כמה מרבותינו הראשונים והאחרונים דכתבו טעם וסבת היותם עושים כן ונראה בדבריהם דעשו כן מפני הגויים והסכנה.
והיינו- דלאו דווקא צריך גזירה של שמד או גזירת הגויים שלא להדליק וכדברי הגמ' שם דהיה סכנה של התרמדאים שהיו אוסרים להדליק, אלא מדברי הראשונים משמע דלאו דווקא סכנה בפועל של גזירה, אלא אף חשש סכנה וכגון גויים וכד' דלא רוצים להכעיסם או כגון שלא יזרקו על זה אבנים וכד' גם על זה נאמר דמדליקו על שלחנו.
א. ראבי"ה סי' תתמ"ג- תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ וכו', פירוש בשעת הסכנה, שגזרו על המצוות כדאמרינן וכו', "וה"ה סכנה אחריתי כגון אנו שאנו דרים בין הגוים" ולהכי לא מדליק מבחוץ.
ב. ארחות חיים הל' חנוכה סי' ט"ו- וכתבו מקצת הגאונים ז"ל דבזמן הזה שמדליקין בפנים "מפני חשש שמא יכבוה עכ"ם שאנו דרים ביניהם" לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכין אחר זמן זה לכתחילה והוי זמנה לבני הבית עד עמוד השחר וכן דעת הבעל התרומה ז"ל וכו'.
וכן בארחות חיים סוף סי' ג- "ועכשיו בגלות שאין אנו יכולים לקיים המצוות בשלמות" מניחה על פתח ביתו מבפנים בטפח הסמוך לדלת.
ג. כל בו הל' חנוכה סי' מ"ד- וכתבו מקצת הגאונים ז"ל דבזמן הזה שמדליקים מבפנים "מפני חשש שמא יכבוה הגויים הדרים בינינו" לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכין אחר זה לכתחילה.
ד. ספר המאורות בסוגיין- ושמענו שיש מקומות מצרפת שמדליקין נר חנוכה קרוב לחצי הלילה כשבאין בני הישיבה מבית המדרש, ונראה לומר שסומכין על זה השיעור של תרמודאי לא ניתן אלא בעת שהיו מניחין נר חנוכה מבחוץ משום פרסומי ניסא אבל כשמדליקין בתוך הבית "כגון עכשיו שאדם מתיירא מפני גוים שלא יזרקו בהם אבנים ויזיקו לנו והוי כשעת הסכנה", פרסום הנס הוא כשבני אדם נכנסים ויוצאים בבית ולכן אפשר לומר שזמן המצווה הוא כל אותו זמן שבני הישיבה הם בביתם וכן כתב הרב בעל התרומה וכו'.
ה. ספר הנייר הל' חנוכה- ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו, "ולדידן דביני גוים דיירינן כשעת הסכנה הוא", ומנחא בגו ביתא בכל מקום.
ו. צרור החיים דרך שביעי סי' ב'- ד"ה באי זה מקום מן הבית מניחין הנר- מצוה להניחה על פתח הבית בחוץ סמוך לרה"ר ממש מפני פרסום הנס, וכן הוא הפירוש הנכון, "אבל מפני שמדות נהגו העולם להניחה בטפח הסמוך לפתח הבית מבפנים והפרסום הוא לאנשי הבית ודיו".
ז. וכן הוא להדיא בב"י בשם הריב"ש- בסי' תרע"א סעיף ז' גבי שמדליקין נר בבית כנסת מביא דברי הריב"ש בתשובה סי' קי"א המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצווה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ "מפני שיד האומות תקיפה" וכו'.
ח. וכן הוא להדיא בדרכי משה בשם ר' ירוחם- סי' תרע"א סק"ט דמביא דברי ר' ירוחם חלק א' דף סא: וזה לשונו ועתה נהגו להדליק מבפנים לפתח הסמוך לרה"ר ויש שנוהגים להדליק מבפנים לפתח הסמוך לחצר "משום דשכיחי גוים וגנבים" ועוד דאין רגילין לקבוע מזוזה בפתח הפתוח לרה"ר "משום גוים שיטלו אותה" וכו'.
ט. וכן הוא בלבוש [תלמיד הרמ"א] סי' תרע"א סעיף ח'- "ולדידן שיד האומות תקיפה עלינו" ואין אנו מדליקין בחוץ ברחוב העיר אלא מדליקין בפנים ואין פרסום לנס וכו'.
י. וכן הוא בחיי אדם הל' חנוכה כלל קנ"ד הלכה יב'- מקום הדלקתה בזמן הגמ' היה מצותה להדליק בפתח הסמוך לרה"ר וכו' "אך בזמן הזה שאנו דרים בין האומות" מנהגינו להדליק כל אחד בביתו וכו'.
ומכל הנך- יוצא דהאידנא אין שום טעם וסבה להדליק בפנים דכל מה שעשו כן הוא בלית ברירה ובלית יכולת, אך אנו דיכולים ודאי ודאי שחוזר הדין העיקרי והדין הלכתחילה של הגמ' בפתח ביתו מבחוץ.
והנה- כך מתבאר להדיא בדברי האור זרוע, דכשאין סכנה צריך לחזור לדין העיקרי ולדינא דגמ'.
דהאור זרוע הל' חנוכה סי' שכ"ג- וי"מ שעת הסכנה שגזרו שלא להדליק נרות של חנוכה, "והאידנא- דליכא סכנה לא ידענא מאי טעמא אין אנו מדליקין בחצירות".
והנה- ראיתי דישנם שטוענים שמדברי הר' העיטור וכן הר' שבלי הלקט מבואר דאחר שנהגו אז נהגו.
אולם יש להוסיף- שאעפ"כ בשניהם מבואר להדיא דאע"פ שאחר שנהגו נהגו, מ"מ הוסיפו דמי שיכול ודאי דעדיף לעשות את עיקר הדין, ונביא דבריהם ולשונם.
ספר העיטור הל' חנוכה- ת"ר נ"ח מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו "ואחר שנהגו על הסכנה נהגו" "ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ" ואם לאו על פתחו.
שבלי הלקט בתחילת שבלת קפ"ה- ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו כתב בעל הדברות ז"ל "אחר שנהגו בשעת הסכנה נהגו", "ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ", ואם לאו מניחה על שלחנו.
וכן הוא בתניא רבתי סי' ל"ה- כתב רבינו יצחק ב"ר אבא מרי ז"ל "מאחר שנהגו בשעת הסכנה, נהגו"
"ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה" ואם לאו מניחה על שולחנו.
דלהדיא- אף שיש כזה מנהג ואפשר להמשיך כך, אך מ"מ ודאי שעדיף לחזור לעיקר הדין, וא"כ היום אין מי שלא יכול, וודאי דעדיף טפי לעשות עיקר הדין.
והפשט וההבנה בדבריהם- לאמר, שכיון שכך נהגו לכן א"א לחייב להדליק מבחוץ כי כבר נהגו מפני הסכנה, אלא שהצד היותר טוב הוא ודאי בחוץ דזהו עיקר הדין, ולכן מי שיכול אדרבה מוטב שיעשה את עיקר הדין.
ועוד יש להוסיף- דאותם ראשונים שכתבו דאחר שנהגו נהגו, דבריהם קאי גם כלפי להדליק בחלון הפונה לרה"ר, דהא בזמן הסכנה היו מדליקין בתוך הבית על שולחנו ולא אף בחלון כלפי רה"ר, וא"כ אם אתה משתמש עם אחר שנהגו, שידליק בתוך הבית על שולחנו, דזה נהגו, וכשם שבפתח ביתו מבחוץ לא נהגו הה"נ דלא נהגו אחלון ומאי שנא, דממ"נ אם מפני שנהגו, קאי גם אחלון, ואי בגלל שכבר אין סכנה א"כ צריך קודם פתח ביתו מבחוץ, [וכמו שלהדיא כתבו העיטור ושבלי הלקט והתניא רבתי דאף שנהגו מ"מ מי שיכול שידליק בבחוץ].
ולסיומא- אוסיף, דאע"ג שהרחבנו שעיקר הדין בפתח ביתו מבחוץ דהאידנא הוא פתח הבנין.
מ"מ- על הצד היותר טוב ג"כ לעשות על החלון הפונה לרה"ר מתרי טעמי א. להרויח את שיטת הריטב"א שהובא לעיל שגם אם מינכרא שבני עליה הדליקו אפ"ה מדליקים בבית משום דלשי' בנין משותף הוי כעלייה, ב. משום חשדא- דהא, האידנא רובי עלמא מדליקין בחלון הסמוך או הפונה לרה"ר ועתה כשיראו בני רה"ר חלונו כשהוא לא דלוק יחשדוהו, ואע"פ- שזה לא חשדא של הגמ', דבגמ' החשדא איירי בשני פתחים שיש לו שפותחים לרה"ר, רק- כלפי האידנא שאנשים מדליקים בחלון כלפי זה שייך חשדא.
אומנם- זה לא חשדא שתחייב אותך הדלקה אך ורק מצד היותר טוב.
וכל מה שכתבנו- זה רק על הצד יותר טוב ולכן ודאי דאת הברכה יעשה בפתח הבנין, ואח"כ יעלה וידליק גם בחלון הפונה לרה"ר, או דאפשר ג"כ דיברך בביתו ויכוון בדעתו דהברכה קאי ותחול על שתי ההדלקות וידליק אך לא יפסיק בנתיים וידליק גם למטה.
וכ"ש דכ"ש- מי שאין לו יכולת להדליק בחלון הפונה לרה"ר, וכגון קומה גבוהה, ודאי ודאי דהם יש להם יותר חובה להדליק למטה בפתח הבניין, דעתה שהם מדליקין בתוך ביתם אין להם אף את הדרגה השניה של חלון הפונה לרה"ר, דוודאי הם יותר מחוייבים לעיקר הדין.
