• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

מקומות שהמשנ"ב מפרש את השו"ע דלא כב"י.

מחבר הספר הזה לומד אצלינו בכולל, והוא מלא וגדוש. אבל הוא לא כותב בדווקא את המקומות שהמשנ"ב מפרש דלא כב"י, אלא את המקומות שמרן זיע"א סובר דלא כהמשנ"ב.
נדמה שהמשנה ברורה עצמו מציין כשהוא מפרש דלא כבית יוסף (בדרך כלל בשער הציון).
לא יודע אם אפשר לעשות מזה חיבור.
 
היכן מרן שליט"א ציין מקומות כאלו?
בהסכמה שלו למשנ'ב משנת יוסף רשימה ארוכה (אבל הנקודה שמה שחולק על מרן ומה שמפרש אחרת הוא כולל באותה רשימה)
(לא זוכר איזה חלק של משנ'ב)
וגם בעין יצחק ח''ג
כגון :
אבל
1676315571245.png
 

קבצים מצורפים

  • 1676315565481.png
    1676315565481.png
    39 KB · צפיות: 3
בהסכמה שלו למשנ'ב משנת יוסף רשימה ארוכה (אבל הנקודה שמה שחולק על מרן ומה שמפרש אחרת הוא כולל באותה רשימה)
(לא זוכר איזה חלק של משנ'ב)...
זו בדיוק הנקודה שהתכוונתי אליה בדבריי
פעם חקרתי קצת את הנושא ומצאתי כמה מקומות שהמשנה ברורה מפרש דלא כבית יוסף, ובדקתי והוא בדרך כלל מציין זאת אם במשנ"ב או בבה"ל אז בשער הציון.
בדקתי זאת בעקבות טענה רווחת כי המשנה ברורה שיש לקחת את פרשנות המשנה ברורה בעירבון מוגבל משום שהוא מפרש את הש"ע שלא כמו שמרן הש"ע פירש את עצמו - בבית יוסף. אשמח מאוד לאמת את הטענה הזו במקורות ברורים ומפורשים...
 
זו הדיוק הנקודה שהתכוונתי אליה בדבריי
פעם חקרתי קצת את הנושא ומצאתי כמה מקומות שהמשנה ברורה מפרש דלא כבית יוסף, ובדקתי והוא בדרך כלל מציין זאת אם במשנ"ב או בבה"ל אז בשער הציון.
בדקתי זאת בעקבות טענה רווחת כי המשנה ברורה שיש לקחת את פרשנות המשנה ברורה בעירבון מוגבל משום שהוא מפרש את הש"ע שלא כמו שמרן הש"ע פירש את עצמו - בבית יוסף. אשמח מאוד לאמת את הטענה הזו במקורות ברורים ומפורשים...
לכאו' כן מבואר במשנ"ב סי' קסח ס"ק כד שכ' שמלשון השו"ע משמע שבעי' שיעור סעודת בוקר וערב. אף שבב"י לכאו' מפורש ששולל דעה זו. ע"ש.
וע"ע שם בשעה"צ ס"ק פב מהבגדי ישע שהביא מהר"ן [בביצה פרק ב] מפרש דכונת התוספות שהיה רק מלמעלה טוח על פניו במי ביצים, אבל עיקר לישתו אימא דהיה ממים, עיין שם. ועי' בב"י יו"ד סי' קיב מחודש ו/ב שמבואר דס"ל דד' הר"ן אינם פי' ד' התוס' אלא דין נוסף.
 
לכאו' כן מבואר במשנ"ב סי' קסח ס"ק כד שכ' שמלשון השו"ע משמע שבעי' שיעור סעודת בוקר וערב. אף שבב"י לכאו' מפורש ששולל דעה זו. ע"ש.
וע"ע שם בשעה"צ ס"ק פב מהבגדי ישע שהביא מהר"ן [בביצה פרק ב] מפרש דכונת התוספות שהיה רק מלמעלה טוח על פניו במי ביצים, אבל עיקר לישתו אימא דהיה ממים, עיין שם. ועי' בב"י יו"ד סי' קיב מחודש ו/ב שמבואר דס"ל דד' הר"ן אינם פי' ד' התוס' אלא דין נוסף.
יישר כוח על המקורות

לגבי מקור א, לא מבואר בב"י אלא דלא בעינן שיאכל פה"ב בתורת סעודת בוקר וערב, אלא די שיאכל בשיעור שקובעים עליו סעודה, בין אם אוכל כן עראי ובין אם קבע. המשנה ברורה מיירי בדין אחר, שהשיעור צריך להיות שיעור שרגילים לשבוע בו בסעודת בוקר וערב, ולא שיעור שרגילים לאכלו עראי.

לגבי מקור ב, לפ"ר לא הבנתי מה הוצאת מהבית יוסף ביורה דעה. השער הציון מביא את הבגדי ישע שדחה את ראיית המגן אברהם מדברי התוס' בביצה דלדידיה מחשבי פת שנילושה בביצים כפת בשונה מנילושה בדבש דחשיב תבשיל לעניין בישולי עכו"ם, מזה דעל הראשונה מברכים המוציא ועל האחרונה מברכים מזונות. בגדי ישע דחה ראיית מגן אברהם ע"פ הר"ן בביצה שמפרש כוונת התוס' לפת שטחו עליה ביצים ונילושה במים. הבית יוסף לא הזכיר לא התוספות בביצה ולא את הר"ן בביצה, כך שאיני מבין הכין ראית שהבית יוסף חולק על בגדי ישע.
 
לגבי מקור א, לא מבואר בב"י אלא דלא בעינן שיאכל פה"ב בתורת סעודת בוקר וערב, אלא די שיאכל בשיעור שקובעים עליו סעודה, בין אם אוכל כן עראי ובין אם קבע. המשנה ברורה מיירי בדין אחר, שהשיעור צריך להיות שיעור שרגילים לשבוע בו בסעודת בוקר וערב, ולא שיעור שרגילים לאכלו עראי.
היכן כתוב בב"י שלא צריך "תורת" סעודת בוקר וערב?
לגבי מקור ב, לפ"ר לא הבנתי מה הוצאת מהבית יוסף ביורה דעה. השער הציון מביא את הבגדי ישע שדחה את ראיית המגן אברהם מדברי התוס' בביצה דלדידיה מחשבי פת שנילושה בביצים כפת בשונה מנילושה בדבש דחשיב תבשיל לעניין בישולי עכו"ם, מזה דעל הראשונה מברכים המוציא ועל האחרונה מברכים מזונות. בגדי ישע דחה ראיית מגן אברהם ע"פ הר"ן בביצה שמפרש כוונת התוס' לפת שטחו עליה ביצים ונילושה במים. הבית יוסף לא הזכיר לא התוספות בביצה ולא את הר"ן בביצה, כך שאיני מבין הכין ראית שהבית יוסף חולק על בגדי ישע.
הנה זה לשון מרן בב"י שם (בתוספת אותיות להבנת הענין):

פת של גוים (א) שנילוש בביצים וכו'. כן כתבו התוספות והרא"ש והר"ן שם והרשב"א בתורת הבית דככרות של פלטר גוי שנילושו בביצים שרי דלמאי ניחוש להו אי משום דם רוב ביצים שלנו אין בהם דם ואי משום ביצי עוף טמא אינם מצוים בינינו ואי משום בישולי גוים קימחא עיקר ובמקום שנהגו היתר בפת של פלטר שרו.
(ב) ומשמע דהוא הדין אם היו הביצים טוחין על פני הפת שרי וכן כתבו הרשב"א והר"ן".
עכ"ל.
הרי שהביא גם לד' התוס' וגם לד' הר"ן, והביא זאת כב' דינים, ולא כפירוש בד' התוס', אלא כ"משמע" מהתוס' לדין השני.
 
היכן כתוב בב"י שלא צריך "תורת" סעודת בוקר וערב?

הנה זה לשון מרן בב"י שם (בתוספת אותיות להבנת הענין):

פת של גוים (א) שנילוש בביצים וכו'. כן כתבו התוספות והרא"ש והר"ן שם והרשב"א בתורת הבית דככרות של פלטר גוי שנילושו בביצים שרי דלמאי ניחוש להו אי משום דם רוב ביצים שלנו אין בהם דם ואי משום ביצי עוף טמא אינם מצוים בינינו ואי משום בישולי גוים קימחא עיקר ובמקום שנהגו היתר בפת של פלטר שרו.
(ב) ומשמע דהוא הדין אם היו הביצים טוחין על פני הפת שרי וכן כתבו הרשב"א והר"ן".
עכ"ל.
הרי שהביא גם לד' התוס' וגם לד' הר"ן, והביא זאת כב' דינים, ולא כפירוש בד' התוס', אלא כ"משמע" מהתוס' לדין השני.
1. ז"ל מרן בסימן קסח
והאגור (סי' ריז) כתב ופירוש אם קבע סעודתו עלייהו פירש ה"ר אביגדור דוקא סעודת ערב ובוקר ולא סעודת עראי ע"כ והוא מדברי שבלי הלקט (סי' קנט). וליתא אלא בין סעודת ערב ובוקר בין סעודת עראי אם אכל שיעור שבני אדם קובעין עליו מיקרי קביעות ואי לא לא וכמו שנתבאר בסמוך בשם רבוותא:
אני מדבריו מדבריו שחלוק עליהם בכך שהם סברו דלאו דווקא "אם אכל שיעור שבני אדם קובעים עליו", אלא " דקבע היינו "דוקא סעודת ערב ובוקר". והיינו שהם חלקו על רבינו יונה והרא"ש בשמו, שס"ל דתלי בשיעורא דקביעות בלבד.
2. עיין במקורות הבית יוסף שם, הוא מזכיר את התוס' בחולין ובע"ז, ולא את התוס' והר"ן בביצה שעסקו בדינא דברכות - עליהם נסוב הדיון בדברי המגן אברהם.
 
2. עיין במקורות הבית יוסף שם, הוא מזכיר את התוס' בחולין ובע"ז, ולא את התוס' והר"ן בביצה שעסקו בדינא דברכות - עליהם נסוב הדיון בדברי המגן אברהם.
הר"ן לא דיבר כלל על דינא דברכות, וגם התוס' דיברו על דין בישולי גויים, ורק בסוף דבריהם דיברו על מאכל אחר שבו הוצרכו לבאר תוך דבריהם דין ברכתו. והתוס' בביצה ע"ז וחולין דבריהם כמעט מכוונים בענין זה, וגם דברי הר"ן מכוונים במקומות אלו.
 
הר"ן לא דיבר כלל על דינא דברכות, וגם התוס' דיברו על דין בישולי גויים, ורק בסוף דבריהם דיברו על מאכל אחר שבו הוצרכו לבאר תוך דבריהם דין ברכתו. והתוס' בביצה ע"ז וחולין דבריהם כמעט מכוונים בענין זה, וגם דברי הר"ן מכוונים במקומות אלו.
אם הר"ן בביצה פירש את התוספות אז יוצא ממנו נפקא מינה להלכות ברכות, וזה עיקר הדיון באורח חיים.
 
חזור
חלק עליון