מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא (יז יב)
בחידושי מהרי"ל דיסקין זצ"ל הנדמ"ח מכת"י הקשה על יתור הלשון "אשר לא מזרעך הוא", מה בא לומר, הרי בודאי אם הוא בן נכר אינו מזרעך. וכתב שם שאם ישראל קונה עבד מבני קטורה [לשיטת הרמב"ם מלכים פ"י ה"ח שבני קטורה חייבים במילה גם לדורותיהם, ולא רק בני אברהם אבינו עצמו], והנה הדין הוא שסתם עבד מקנת כסף נימול לאחד, אך כשקנה מבני קטורה יהיה דין המילה שלו בשמיני, כיון שיש בו דין מילת שמיני מצד הדין בן קטורה שלו. ולכן נאמר "אשר לא מזרעך הוא", דאם הוא מזרעו נימול לשמיני אפילו כשהוא מקנת כסף.
ולכאורה הביאור בדין זה, שמה שהמילה היא ביום השמיני אין זה דין רק בחיוב המצוה של מילה המוטלת עליו גרידא, דא"כ לא היה שייך זה לחיוב המצוה של האדון שהוא ביום הראשון, אלא הוי דין בגוף האדם שמילתו היא בשמיני, ולכן מה שנאמר בו מילת שמיני מצד בני קטורה, משנה את דינו גם לגבי חיוב המצוה של האדון. [ולפי"ז אם בי"ד מגיירים גר קטן מבני קטורה, לא ימולו אותו קודם יום השמיני, כיון שדינו במילת שמיני. ועי' רש"י שבת קלה. ד"ה כל, דהא דגר קטן בתוך שמונה נימול מיד, היינו רק משום שאין אמו טמאה לידה, משמע דהיכא דהגברא בר מילת שמיני, גם הדין מילת גירות שלו תהיה טעונה שמיני].
אך עדיין יש לדון בזה טובא, דהנה בגמ' שבת קלה. אמרינן דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמיני, ופריך מקודם מתן תורה דלא היתה טומאת לידה ומ"מ נימול לשמונה, ומשני ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. והנה לבני קטורה עצמם נשאר דין מילת שמיני גם לאחר מתן תורה, דלגביהם לא נתחדשה ההלכה, אך לדידן הרי נתחדשה הלכה דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה, א"כ בדין מילת ישראל אין לו דין מילת שמיני, וצ"ע.
ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא (יז יב)
בחידושי מהרי"ל דיסקין זצ"ל הנדמ"ח מכת"י הקשה על יתור הלשון "אשר לא מזרעך הוא", מה בא לומר, הרי בודאי אם הוא בן נכר אינו מזרעך. וכתב שם שאם ישראל קונה עבד מבני קטורה [לשיטת הרמב"ם מלכים פ"י ה"ח שבני קטורה חייבים במילה גם לדורותיהם, ולא רק בני אברהם אבינו עצמו], והנה הדין הוא שסתם עבד מקנת כסף נימול לאחד, אך כשקנה מבני קטורה יהיה דין המילה שלו בשמיני, כיון שיש בו דין מילת שמיני מצד הדין בן קטורה שלו. ולכן נאמר "אשר לא מזרעך הוא", דאם הוא מזרעו נימול לשמיני אפילו כשהוא מקנת כסף.
ולכאורה הביאור בדין זה, שמה שהמילה היא ביום השמיני אין זה דין רק בחיוב המצוה של מילה המוטלת עליו גרידא, דא"כ לא היה שייך זה לחיוב המצוה של האדון שהוא ביום הראשון, אלא הוי דין בגוף האדם שמילתו היא בשמיני, ולכן מה שנאמר בו מילת שמיני מצד בני קטורה, משנה את דינו גם לגבי חיוב המצוה של האדון. [ולפי"ז אם בי"ד מגיירים גר קטן מבני קטורה, לא ימולו אותו קודם יום השמיני, כיון שדינו במילת שמיני. ועי' רש"י שבת קלה. ד"ה כל, דהא דגר קטן בתוך שמונה נימול מיד, היינו רק משום שאין אמו טמאה לידה, משמע דהיכא דהגברא בר מילת שמיני, גם הדין מילת גירות שלו תהיה טעונה שמיני].
אך עדיין יש לדון בזה טובא, דהנה בגמ' שבת קלה. אמרינן דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמיני, ופריך מקודם מתן תורה דלא היתה טומאת לידה ומ"מ נימול לשמונה, ומשני ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. והנה לבני קטורה עצמם נשאר דין מילת שמיני גם לאחר מתן תורה, דלגביהם לא נתחדשה ההלכה, אך לדידן הרי נתחדשה הלכה דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה, א"כ בדין מילת ישראל אין לו דין מילת שמיני, וצ"ע.