מתחילין מן הצד בדיני בני נח

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף (לח כד)

בירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ז על המשנה שבדיני נפשות מתחילין מן הצד [דהיינו מן הקטן], נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש האם גם בדיני בני נח מתחילין מן הצד או לאו, ומקשה הירושלמי שם מהא דכתיב הכא "ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף", והרי באותו הדין ישבו גם יצחק ויעקב וכדאיתא בתנחומא ובילקוט שמעוני כאן, א"כ למה אמרו "ויאמר יהודה", ובשלמא למ"ד שגם בדיני בני נח מתחילין מן הקטן בדיני נפשות, א"כ לכן תלו הדבר ביהודה מפני שהוא התחיל, אלא למ"ד שבדיני בני נח אין מתחילין מן הקטן מ"ט כתיב ויאמר יהודה. [וצ"ל דסבירא ליה להירושלמי דלאבות היה דין בני נח, וכ"כ בפירוש הר"א מגרמייזא על מגילת אסתר מובא בתוס' השלם אסתר ב ה].

וקשה איך איכא למ"ד שגם בדיני בני נח מתחילין מן הצד, הרי טעמא דהך דינא הוא משום דשמא יחייבנו הגדול ולא ירצו שאר הדיינים לחלוק על דבריו משום לא תענה על ריב, וא"כ בשלמא בדיני ישראל דבעינן בית דין של כ"ג לדיני נפשות, אם לא יאמרו שאר הדיינים את דעתם נמצא שנגמר הדין ע"פ דיין אחד לחוד. אבל בן נח הרי נהרג אפילו בדיין אחד כדאמרינן בסנהדרין נח:, וא"כ מה איכפת לן שכולם ימשכו אחר דעתו של הגדול שבכולם, הרי דל מהכא את כולם על פי הגדול לחוד ג"כ יכול להגמר הדין.

ושוב ראיתי במנחת חינוך מצוה ע"ז סוף אות א' שכתב דלא שייך בבני נח האיסור לסמוך על הדיין הגדול וכן בסוף אות ה' כתב דבבני נח לא שייך דין זה דמתחילין מן הצד כיון דבבני נח דנין גם בדיין אחד, והיינו כנ"ל, וקשה טובא בטעם דברי הירושלמי הנ"ל.

ויש לומר דגם בבני נח שנידון בדיין אחד, מ"מ אם היו כמה דיינים ורוב מזכים ומיעוט מחייבים, בודאי אזלינן בתר הרוב ופוטרים את הנידון, וא"כ יש לחוש שמא יהיו מקצתן מזכים ומקצתן מחייבים והגדול מן המחייבים, ואחד מן הקטנים יהיה דעתו לזכות אבל לא ירצה לומר דעתו ולחלוק על הגדול, ויאמר לחיוב, ויצטרף לרוב מחייבים, ובאמת כיון שיש כאן בלעדיו רוב מזכים, נמצא שלולי דעתו לחייב היו פוטרים את הנידון מחמת הרוב מזכין, א"כ מחייבים על פיו שלא כדין, ונמצא תקלה ממה שהתחילו מן הגדול, ולכן גם בבני נח יש מקום להתחיל מן הקטן, [ועכ"פ זה דלא כהמנ"ח הנ"ל, וקשה על המנ"ח מדברי הירושלמי].
​

◆ ◆ ◆​

הקשה בעל הטורים איך יהודה דן את תמר, הרי מלך אינו דן ואין דנין אותו. ולכאורה צ"ב מאי קשיא ליה, הרי בסנהדרין יט. מבואר דדוקא מלכי ישראל אין דנין מפני שאינן נכנעין לדין תורה, אבל מלכי בית דוד דנין, וא"כ לכאורה יהודה הוא כמו מלכי בית דוד, דשפיר דנין. ויש לבאר דקושייתו היא ע"פ דברי התוס' שם דדוקא בדיני ממונות המלך יכול לדון, אבל לא בדיני נפשות, כדאמרינן שם דאין מושיבין מלך בסנהדרין.

והנה כתב שם בעה"ט דיש מתרצים שיצחק ויעקב ויהודה דנוה והתחילו מן הצד. וקשה דסו"ס איך יהודה הצטרף לדון הרי אין מושיבין מלך בסנהדרין, גם עם אחרים. ויש ליישב דהנה בתוס' שם כתבו דהטעם שמלך אינו דן משום שצריך להתחיל מן הצד, משום לא תענה על רב, ובמלך אין זה כבודו שיתחילו אחרים לפניו. ולפי זה בהך דינא שישבו יצחק ויעקב והם היו גדולים יותר מיהודה, וא"כ להתחיל ביהודה זה גופא הוי התחלה מן הצד, נמצא שיכולים לקיים הכל, דיהודה המלך יתחיל הראשון ולא ידברו אחרים לפניו, ומ"מ זה יחשב שמתחילין מן הצד, והן הן דברי בעה"ט "שיצחק ויעקב דנוה והתחילו מן הצד".
​

◆ ◆ ◆​

עוד הקשה בעל הטורים איך יהודה דן את כלתו, הרי קרוב פסול לדון. וקושייתו צריכה ביאור, הרי כבר מתו ער ואונן בניו, וא"כ כשמתו בניו חזר ונתרחק, עי' בבא בתרא קכח. דחתנו לאחר שמתה בתו חוזר ונעשה רחוק, ואפילו לרבי יהודה בסנהדרין כז: רק כשהיו לו בנים ממנה נשאר קרוב של חתנו, אבל הכא ער ואונן מתו בלא בנים, וא"כ מאי קשיא ליה לבעל הטורים, ומצוה ליישב.​

 

[גרינפלד]

ומקשה הירושלמי שם מהא דכתיב הכא "ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף", והרי באותו הדין ישבו גם יצחק ויעקב וכדאיתא בתנחומא ובילקוט שמעוני כאן, א"כ למה אמרו "ויאמר יהודה",​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
כן פירש ביפה ענף על אסתר רבה פ"ד סי' ו', אבל בפני משה על הירושלמי שם פי' דקאי על "ויאמר יהודה מה בצע" וגו' במכירת יוסף, והיו שם אחיו הגדולים ממנו, וכן פירשו ביחוסי תנאים ואמוראים לרבו של הרוקח (ערך ר' הלל בריה דר' ולס), וכן בפירוש הר"א מגרמייזא בעל הרוקח עצמו על מגילת אסתר המובא לקמן. אך קשה על זה, דא"כ אין זה מן הצד, דיהודה לא היה הקטן שבאחים, דהיו קטנים גם ממנו. ועי' עוד בטל תורה על הירושלמי שם שהקשה על פי' זה, דהא ראובן פתח בדינו של יוסף.​

 

[גרינפלד]

ויש לומר דגם בבני נח שנידון בדיין אחד, מ"מ אם היו כמה דיינים ורוב מזכים ומיעוט מחייבים, בודאי אזלינן בתר הרוב ופוטרים את הנידון,​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וכ"כ בדרושי הצל"ח בדרוש מ"ד, דכמו שבישראל שנידון בכ"ג, אם הוסיפו הרבה דיינים והיו כ"ג מחייבים והרוב מזכים, פטור, אע"פ שיש מנין דיינים הראוי לחייב, ה"נ בבני נח שנהרג בדיין אחד, אם יש רוב מזכים פטור.

ולכאורה היה מקום לדון בזה, דאפשר דרק בישראל נאמר הדין שאחרי רבים להטות והולכים אחר הרוב, אכן באמת נראה דבלא דין רוב אזי היו המחייבים והמזכים שקולים כמחצה על מחצה, ולא היו הורגים מספק, דמאי חזית שנלך לחייב בתר המחייבים, אדרבה שמא נלך אחר המזכים, ומספק אין להרוג, ואדרבה אם בבני נח אין הולכים אחר הרוב אזי אין להרוג אלא אם כן כולם מחייבים.​