מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל (טז יט)
הנה מפורש כאן בכתובים, שבקרבנות יוהכ"פ נתנו על מזבח הפנימי ד' מתנות על ד' קרנות, ומלבד זאת עוד ז' הזאות על גגו של המזבח. וזה דלא כשאר חטאות הפנימיות, שטעונות רק מתן ד' על ד' קרנות המזבח.
ויש לפרש לפי מה שהבאנו לעיל מדברי רש"י ותוס', דהמתנות של פר ושעיר של יוהכ"פ, כל מקום שניתן בו דם, בא לכפר על טומאה שנעשתה באותו המקום, והחיטוי על המזבח היינו על כהן שעבד עבודה במזבח בטומאה. ומעתה הביאור הוא דמתנות הקרנות שהם במקום שבו נעשית עבודת הדם, באות על לכפר מתנות דם של קרבנות הפנימיות שנעשו על המזבח בטומאה, והמתנות על טהרו של מזבח שהם מקום הקטרת הקטורת, באות לכפר על קטורת שנעשתה בטומאה.
ולפי זה יש להבין שיטת רש"י במנחות טז: ד"ה בד', שהמתנות על הקרנות והמתנות שעל טהרו נחשבות ב' כפרות נפרדות, ונפק"מ שאם נשפך הדם בין מתנות הקרנות למתנות שעל טהרו והביא פר אחר, אי"צ לחזור מחדש על מתנות הקרנות, [ועי' בתוס' שם שנחלקו עליו בזה]. ולהנ"ל הביאור הוא כיון שכל אחד בא לכפר כפרה אחרת, דהמתן קרנות מכפר על טומאה של עבודת דם בקרנות, והמתן על טהרו בא לכפר על טומאה של הקטרת קטורת על גג המזבח.
והנה בתוס' השלם כאן פירש הכתוב וטיהרו וקידשו מטומאות בני ישראל, ד"וטיהרו" היינו המתנות [שעל הקרנות], ו"קידשו" היינו ההזאות [שעל גג המזבח]. ויש לבאר דהנה על גג המזבח נעשית הקטורת שהיא קרבן ציבור ואין טומאה פוסלת בה, דטומאה הותרה בציבור, ואף כשיש טהורים אינה פסולה ע"י טמאים, וא"כ אין שייך שם פסול טומאה, אבל בקרנות שנותנים שם חטאות הפנימיות כגון פר כהן גדול ופר כהן משוח, שהם קרבנות שאין קבוע להם זמן, הטומאה פוסלת בהם. וזהו הביאור "וטיהרו" במתן הקרנות ששם פוסלת הטומאה וצריך "טהרה", אבל בהזאות על גג המזבח לא שייך "וטיהרו", כי אין הטומאה פוסלת בו, אלא רק "וקידשו" בתורת מעלה בעלמא.
והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל (טז יט)
הנה מפורש כאן בכתובים, שבקרבנות יוהכ"פ נתנו על מזבח הפנימי ד' מתנות על ד' קרנות, ומלבד זאת עוד ז' הזאות על גגו של המזבח. וזה דלא כשאר חטאות הפנימיות, שטעונות רק מתן ד' על ד' קרנות המזבח.
ויש לפרש לפי מה שהבאנו לעיל מדברי רש"י ותוס', דהמתנות של פר ושעיר של יוהכ"פ, כל מקום שניתן בו דם, בא לכפר על טומאה שנעשתה באותו המקום, והחיטוי על המזבח היינו על כהן שעבד עבודה במזבח בטומאה. ומעתה הביאור הוא דמתנות הקרנות שהם במקום שבו נעשית עבודת הדם, באות על לכפר מתנות דם של קרבנות הפנימיות שנעשו על המזבח בטומאה, והמתנות על טהרו של מזבח שהם מקום הקטרת הקטורת, באות לכפר על קטורת שנעשתה בטומאה.
ולפי זה יש להבין שיטת רש"י במנחות טז: ד"ה בד', שהמתנות על הקרנות והמתנות שעל טהרו נחשבות ב' כפרות נפרדות, ונפק"מ שאם נשפך הדם בין מתנות הקרנות למתנות שעל טהרו והביא פר אחר, אי"צ לחזור מחדש על מתנות הקרנות, [ועי' בתוס' שם שנחלקו עליו בזה]. ולהנ"ל הביאור הוא כיון שכל אחד בא לכפר כפרה אחרת, דהמתן קרנות מכפר על טומאה של עבודת דם בקרנות, והמתן על טהרו בא לכפר על טומאה של הקטרת קטורת על גג המזבח.
והנה בתוס' השלם כאן פירש הכתוב וטיהרו וקידשו מטומאות בני ישראל, ד"וטיהרו" היינו המתנות [שעל הקרנות], ו"קידשו" היינו ההזאות [שעל גג המזבח]. ויש לבאר דהנה על גג המזבח נעשית הקטורת שהיא קרבן ציבור ואין טומאה פוסלת בה, דטומאה הותרה בציבור, ואף כשיש טהורים אינה פסולה ע"י טמאים, וא"כ אין שייך שם פסול טומאה, אבל בקרנות שנותנים שם חטאות הפנימיות כגון פר כהן גדול ופר כהן משוח, שהם קרבנות שאין קבוע להם זמן, הטומאה פוסלת בהם. וזהו הביאור "וטיהרו" במתן הקרנות ששם פוסלת הטומאה וצריך "טהרה", אבל בהזאות על גג המזבח לא שייך "וטיהרו", כי אין הטומאה פוסלת בו, אלא רק "וקידשו" בתורת מעלה בעלמא.
