ובכלל בעניין הדלקת נרות חנוכה בשמן למאור צירפתי מה שכתבתי עתה בעניין.
מטעם זה שצריך שהשמן יהיה דומה לשמן שהיה בבית המקדש שבו נעשה הנס, דעת הגאון הרב אליישיב זצוק"ל בפניני חנוכה
[1] שיש להדר ולהדליק בשמן זית הראוי לאכילה ועשוי בכבישה קרה [שלא בישלוהו], שהרי השמן שהדליקו את המנורה בבית המקדש היה ראוי לאכילה, ולא היה מבושל, כמבואר בגמ' מנחות
[2].
ואם יש לו שמן מבושל ושמן שאינו ראוי לאכילה דעתו
[3] ששמן מבושל קודם בהידור לשמן שאינו ראוי לאכילה. ע"כ.
ודעת הגאון ר' ניסים קרליץ זצ"ל בחוט
[4]שני ששמן זית שאינו מיועד לאכילה אלא למאור, כשר לכתחילה להדליק בו נר חנוכה. ע"כ
[5].
מכל מקום שמן זית למאור ראוי לאכילה, אלא שיש בו חומציות מירבית (בשמן זית רגיל יש חומציות של 0.8%, ובשמן למאור החומציות יכולה להגיע ל- 2%). ולכן לא ראוי לצרוך ממנו הרבה, ואע"ג שכתוב עליו 'אינו אוי לאכילה', הכוונה שאינו ראוי לצרוך ממנו כמות מרובה, כיון שיכול לגרום לאי נעימות וצריבה בגוף, אבל בעיקרון ראוי הוא לאכילה.
ומכיון שפערי המחירים בין שמן זית למאור, לשמן זית רגיל, גבוהים מאוד, אפשר לכתחילה להדליק בשמן זית למאור. ע"פ ספר הליכות מועד
[6], והביאו בספר אור ההלכה
[7].
וע"ע מה שכתבו בספר מאמר מרדכי
[8] בזה"ל: טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה, ולא 'בשמן זית למאור', שאפשר שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום, אך עכ"פ שמן זה עדיף על שמן שומשומין וכדו' שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם שמן למאור ראוי לאכילה ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פסלוהו לאכילה. עכ"ל.
ועתה בא לידי שו"ת הראשון לציון
[9] למרן הרב יצחק יוסף שליט"א שכתב וזת"ד: שמן למאור אף אם אין הוא ראוי לאכילה, כשר להדלקה, כי הדבר פשוט דלא בעינן לנר שבת ונר חנוכה שמן הראוי לאכילה. (אף שיש לדון בזה מצד הקריבהו נא לפחתך או מטעם המותר בפיך. עי"ש). הרי שדעת הראשונים שמעיקר הדין בנר שעוה שלנו מותר להדליק נר שבת. ומבואר, שאין צורך שיהיה השמן ראוי לאכילה, שהרי נר שעוה אינו ראוי לאכילה. וגם בבן איש חי
[10] כתב בתו"ד דשמן מר שאינו ראוי לאכילה [כגון שמן שהונח תחת המיטה, שמותר להדליקו לנר לנר שבת ונר חנוכה]. והוא הדין לגבי נר חנוכה, שאין סברא לחלק בזה. ולהדיא איתא בגמרא שבת
[11] פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה. וזה כולל זפת, שעוה, שמן שריפה, חלב, וכל אלה אינם ראויים לאכילה, ואף על פי כן אמרו שמותר להדליק בהם נר חנוכה.
על כל פנים לענין הלכה אין צריך לנר שבת שיהיה השמן ראוי לאכילה. [ומבואר בראשונים שגם נר שעוה כשר לחנוכה, ודלא כמ"ש המהר"ל מפראג בספר נר מצוה
[12] לפסול נר שעוה להדלקת נר חנוכה]. וכן כתב בקובץ מים חיים בשם חכ"א, שאין צריך להדר בחנוכה אחר שמן הראוי לאכילה.
ובקובץ מבקשי תורה כתב, דמצוה מן המובחר להדליק לחנוכה בשמן כמו שהיה בבית המקדש, שעל ידי זה היה הנס, ובבית המקדש היה השמן ראוי לאכילה, משום שהיה זך ונקי. אבל מותר להדליק בכל השמנים. ובשם הגרי"ש אלישיב כתב להחמיר בזה.
אלא שאין הכרח לזה ע"פ המבואר בגמ' שבת הנ"ל, ומדברי הפוסקים הנ"ל. ולא דמי למה שכתב בשו"ע
[13] לגבי הדלקת נר בית הכנסת בשמן שנמצא בו עכבר וה"ה לחנוכה. שאני שמן שנמצא בו עכבר שנעשה מאוס, ויש בו משום הקריבהו נא לפחתך, משא"כ בשמן שאינו ראוי לאכילה לא מצד מאיסותו, אלא בגלל טעמו המר, דאין בו משום הקריבהו נא לפחתך, אחר שאינו מאוס.
ויש שנסתפקו שמא בשמן כזה לא מתקיים ההידור שאמרו הפוסקים ששמן זית מצוה מן המובחר. אולם יש סברא לומר דהעיקר הוא זכר למקדש, דבלאו הכי גם שמן זית שלנו אינו ראוי לבית המקדש, אלא שעושים זכר לזה, גם בשמן שיש בו חומציות רבה, יש בו זכר למקדש.
ובאיזה עלון כתבו, טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא הראוי למאור, משום הקריבהו נא לפחתיך, שהרי אם יבוא אורח לביתו ויתן לו משמן זה, לא ירצה האורח לאכול ממנו, שהרי כתוב עליו למאור ולא לאכילה. והסוחרים אומרים שכתבו כן רק בשביל המס, ועם כל זה הקריבהו נא לפחתיך. עכ"ד. [קול צופייך].
ותמוה, שלפי דבריו היה לאסור להדליק בו, שדין הקריבהו נא לפחתיך איננו רק להידור, אלא מעיקר הדין. ובספר מאמר מרדכי [הנ"ל] כתב שטוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא בשמן זית למאור, שאפשר שי בזה מן זלזול להדליק בשמן פגום, אך עכ"פ שמן זה עדיף על שמן שומשומין וכדומה שאינם מזיתים, משום דלמעשה גם שמן למאור ראוי לאכילה, ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה. ע"כ. [וזה סותר למה שכתב בעלון הנזכר]. ואינו נכון לדינא.
ובספר אשרי האיש [הנ"ל] כתב דיש ענין להדליק דוקא בשמן זית הראוי לאכילה, כמו שהיה בהדלקת המנורה, וכו', וכל זה דרגות בהידור, שקרוב קרוב לשמן שהיה במקדש מהודר יותר.
וע"ז מעיר מרן הרב יצחק יוסף בזה"ל: דמנ"ל להדר כל כך שיהיה קרוב לשמן של בית המקדש. ודי לנו שיש לו שם של שמן זית, ויש בכך זכר לנס שנעשה במקדש.
ובספר משנת יעקב
[14] כתב, השנה יצאה הוראה מחכם גאון אחד, שאין להשתמש לנר חנוכה בשמן זית שרשום על הבקבוק שהוא רק להדלקה, ומשום הקריבהו נא לפחתיך, ואצלי משתמשים בזה לנרות שבת ונרות חנוכה, ואין שום סיבה לאסור בזה.
והרה"ג רבי ישי מזלומיאן שליט"א בספרו גבורי כוח
[15] הביא בשם הרה"ג ר"ח קנייבסקי ששמן מר עם חומציות גבוהה שנמנעים לאוכלו וכתוב עליו שאינו ראוי לאכילה, שכמדומה מחמירים בזה.
אולם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל השיב, ששמן זית למאור ראוי לכתחילה להדליק נר חנוכה, ואף אם אינו ראוי למקדש, מסתבר שלא הצריכו לנר חנוכה דומיא דמקדש, רק בדבר הניכר, וזה דבר שאינו ניכר לרואה על השמן אם הוא ראוי לאכילה אם לאו. ושפיר הוי דומיא דמקדש. ע"כ. [ובפרט שאי אפשר שיהיה דומיא דבית המקדש ממש, והרי אין אנו בקיאים בכך. אלא די שיהיה שמן הנעשה מזיתים, לזכר מה שהיה בבית המקדש].
ולמעשה הדרגות של הדלקת נר חנוכה הם כך: א. שמן זית כתית. ב. שמן זית זך [דהיינו שאיבד מעט מאיכותו בשעת הזיקוק]. ג. שמן הנעשה בעיקר מגפת זית ואינו ראוי למאכל, וכמו שמן למאור, והוא עדיף על שאר השמנים שלא נעשים מזית, כגון שמן סויה או שמן קנולה. עכת"ד מרן הרב יצחק יוסף שליט"א.
ובחודש חשון תשע"א נשאל מרן הרב עובדיה זצוק"ל בזה"ל: האם יש עניין בשמן זית הראוי לאכילה להדליק בו נרות חנוכה? והשיב בכת"י: מצוה מן המובחר. ע"כ
[16].
[1] (פ"ז עמ' קלח-קמ).
[2] (פו ע"א).
[3] (שם עמ' קמ).
[4] (חנוכה עמ' שיט, פסקי הלכות חנוכה מהגרי"א דינר אות ב).
[5] (ע"פ הגהות משנ"ב דרשו סי' תרעג הערה 8).
[6] (חנוכה עמ' לז).
[7] (מועדים, מהדורת תשע"ה עמ' שכא).
[8] (להרב מרדכי אליהו, למועדים ולימים פרק נח הלכה עא עמ' 467).
[9] (ח"ב סי' עח).
[10] (שנה א פר' וישב אות יב. ושנה ב פר' נח אות יז).
[11] (כא ע"ב).
[12] (דף סט ע"ב).
[13] (או"ח סי' קנד).
[14] (זמנים, עמו' ג אות ט). הוב"ד בקונטרס מאי חנוכה (עמ' קט).
[15] (ס"י סי' מב בהערה).
[16] מובא בקיצור שו"ע חזו"ע מועדים (חנוכה, פ"ב הערה 2).
