שלום לכולם
1. בשו"ע סימן שח סעיף לה, המשנה ברורה אומר שם שאסור להחזיר את העביט בלא מים וכו' כי העביט הוא מוקצה (מחמת גופו/מיאוס)
השאלה שלי, למה עביט נחשב מוקצה ולא כלי שמלאכתו להיתר?
הרי הוא כלי, שמיועד למלאכת היתר - עשיית צרכים. ואדם לא מקצה אותו מדעתו כי הוא יודע שהוא כנראה יצטרך להתפנות במהלך השבת
החברותא שלי הסביר שמוקצה זה לאו בהכרח אם הוא חושב בדעתו שלא להשתמש בו, אלא יש עוד סעיפים שמצטרפים להגדירו מוקצה. למשל סכין של מילה אף על פי שמותר למול בשבת עדיין נחשב מוקצה למעט המילה עצמה. האם הוא צודק או שאני מפספס משהו מכיוון אחר?
1. בשו"ע סימן שח סעיף לה, המשנה ברורה אומר שם שאסור להחזיר את העביט בלא מים וכו' כי העביט הוא מוקצה (מחמת גופו/מיאוס)
השאלה שלי, למה עביט נחשב מוקצה ולא כלי שמלאכתו להיתר?
הרי הוא כלי, שמיועד למלאכת היתר - עשיית צרכים. ואדם לא מקצה אותו מדעתו כי הוא יודע שהוא כנראה יצטרך להתפנות במהלך השבת
החברותא שלי הסביר שמוקצה זה לאו בהכרח אם הוא חושב בדעתו שלא להשתמש בו, אלא יש עוד סעיפים שמצטרפים להגדירו מוקצה. למשל סכין של מילה אף על פי שמותר למול בשבת עדיין נחשב מוקצה למעט המילה עצמה. האם הוא צודק או שאני מפספס משהו מכיוון אחר?