ספר שו"ת מנחת יהודה ח"א
- Thread starter אלמוג טלולקר
- תאריך התחלה
- צופים 5
אריאל שמואל
Active member
פותח הדיון
פותח הדיון
אלמוג טלולקר
Member
אני אצלם ואעלה בע"ה,
ועל השאלה השנייה כן
פותח הדיון
פותח הדיון
אלמוג טלולקר
Member
יש מספרי פלאפון במודעה תקשר אליהם, אני מוכר אותם בדימונה
וסתם ככה המחיר ממש נמוך עכשיו 30 ש"ח
פותח הדיון
פותח הדיון
אלמוג טלולקר
Member
קבצים מצורפים
בס"ד, כ"ז ניסן תשפ"ג, 1110-4/פ"ג
הסכמה
הובאו לפני גליונות הספר שו"ת "מנחת יהודה", בירורי הלכה בעניינים הנחוצים בזמנינו, מעשה ידי אומן, נטע נאמן, הרב החשוב והנעלה, שוקד באהלה של תורה, לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, משנתו סדורה וערוכה, שמן תורק שמו, כבוד שם תפארתו, הגאון רבי יהודה נסיר שליט"א. ראש בית הוראה "אור יוסף" ומחבר הספרים שירי טהרה, דבר ה', ועוד.הספר ערוך בטוב טעם ודעת, ומברר כל הלכה על פי דברי רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים, מעתיקי השמועה מדורי דורות, ועל צבאם ממש"כ מרן אאמו"ר זיע"א בספריו הגדולים, וממה שכתבנו בס"ד ב"ילקוט יוסף" ובשאר הספרים, וסידר את הדברים לזכות את הרבים, ובכמה דברים האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו, וב"ה הוא ניחון בסברות טובות, מחפש אחר דברי הפוסקים ונצמד אליהם, לומד טוב מאד, וחותר לאמת בלי נגיעות, אשרי יולדתו, צנה וסוחרה אמתו, ולפעלא טבא אמינא, איישר חיליה לאורייתא.
ואציין כאן כמה הערות:
א. בענין בישול במיקרו גל, הארכנו בזה בס"ד בילקוט יוסף שבת כרך ג' סימן שיח, לפני יותר מ-30 שנה, ואחי הרב דוד שליט"א חזר על חלק מהדברים בספריו, וכדאי מאד שכב' יראה בילקו"י שם, שאלו דברים שנדפסו קודם שמרן זיע"א חיבר את חיבוריו חזו"ע.
ב. בענין אכילה עם אשתו נדה אם יש שיעור להיכר שצריכים לתת ביניהם כשאוכלים בשלחן אחד, הנה הארכנו בזה בס"ד בילקוט טהרה סימן קצה, וכדאי שכב' יעיין שם.
ג. וראיתי מה שכתב (בסימן א') בענין ברכת הוופלה, ואציין בזה בקיצור מה שכתבנו בזה: הנה בש"ע (סי' קסח סעי' טו) מבואר, לגבי טריתא, דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה, והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל, ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואפי' קבע סעודתו עליו. ע"כ. ואפשר שאף יש לברך ע"ז בסוף הסעודה כשהיא באה לקינוח, אחר שנעשית על ידי בלילה רכה ודקה. וע' בשו"ת ישועת משה (הגרי"מ אהרונסון, ח"ג סי' י"ז) בענין ברכת מזונות על הופלים שעפ"י הידוע מכילים 80 אחוז מילוי שוקולד, ורק 20 אחוז קמח עם מים, וא"כ צריך להיות ברכתם שהכל, ובפרט אם גם מכל צדדיהם מצופים שוקולד. אך כבר כתב והאריך בשו"ת רבבות אפרים ח"ו (סי' פ') בענין זה ומסקנת הדברים ברורה, שבזה יש לילך אחר מנהג העולם ולברך מזונות.
ול"ד לברכת השניצל שדעת מרן אאמו"ר לברך ע"ז שהכל, כיון שהקמח הוא רק ציפוי ומשמש לעיקר שהוא השניצל. ואינו בא בתערובת, אלא בציפוי, משא"כ כאן הכל נילוש ביחד, ואינו רק ציפוי.
והנה לשון הש"ע (ס"ח): אבל אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם, הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן. ע"כ.
ומכאן רצה ללמוד חכ"א, דלפ"ז יש לברך על ה"וופלים" שהכל, כי העיקר הוא השוקולד בפנים. (ברכת ה' ח"ג פ"י ס"ל). וכל מטרתו של הרקיק של הוופל כדי להדביק את הקרם שלא יתלכלכו הידים, ולא בכדי ליהנות מהטעם של הרקיק, שהרי אין בו שום טעם וטעמו תפל. ומה שמברכים מזונות על דבר שמיעוטו מזזונות הוא דוקא כאשר החלק של המזונות בא לתת טעם בתערובת, אבל במקום שכל מטרת המזונות להחזיק את הקרם, כמו גביע של גלידה, מברך שהכל.
אך המציאות מכחישה את הדברים, ופשוט שאף בוופל עצמו יש טעם, אלא שהוא טפל למילוי שבתוכו ולשוקולד שעליו. דהגם שהרקיק של הוופל בפני עצמו טעמו תפל, אבל כאשר יש בתוכו את הקרם של הוופל הרי זה מטעים גם את הרקיק, וכשם שמורח לילד ממרח שוקולד על הלחם, אף שהילד לא אוהב כלל את הלחם לבד, אבל כאשר הלחם מרוח בשוקולד הרי זה מטעים את הלחם ובודאי שהלחם קובע את הברכה. וא"כ ה"ה בוופל הגם שהרקיק אין בו טעם, מ"מ כאשר יש בתוכו קרם הוא טעים יחד אתו, וק"ו כאשר הוופל טרי והרקיק של הוופל נכסס בשיניו, שזה בנותן טעם. ועוד, שבודאי עיקר כוונתו של האוכל לשבוע מן הוופל ולא רק ליהנות מהקרם, שאם כוונתו ליהנות מן השוקולד יאכל שוקולד בפני עצמו ולא את הוופל, ולכן העיקר הוא לברך על הוופל ברכת מזונות. ואפי' קובע סעודתו עליהם, שבלילתו רכה ביותר עד שהוא מתפשט. וכן מנהג העולם. ואע"פ שהמילוי אינו ניתן אלא לאחר האפייה, חשיב ממולא (מלבד מה שהוא כוסס, והעיסה עצמה יש בה מתיקות), כיון שדרכם בכך, וחשיב פת העשויה כמין כיסים שממלאים בה. (אול"צ פי"ב ס"י ד"ה ועל). וע' בש"ע סעי' טו, גבי טריתא שלעולם ברכתו מזונות, ולא שייך קביעות סעודה, וי"א דאף אפשר לברך על הוופלה בתוך הסעודה. ויש חולקים. ע"ש.
ואכן מנהג העולם שמברכים על הוופל מזונות. והאוכל וופלה בסוף הסעודה לקינוח, והמתיקות בעיסה עצמה נרגשת, ורוצה לברך עליה מזונות בסעודה, יש לו על מה לסמוך, שהרי ברכת הוופלה לכולי עלמא היא מזונות, שגם נכססת בשיניו, וגם ממולאת בשוקולד, וגם העיסה נילושה עם סוכר. ואין העיסה באה להחזיק את המילוי בלבד, אלא להטעים.
ויש לדון, אם יש לחושבו כאותה פת הבאה בכיסנין שברכתה מזונות לכו"ע, שהרי העיסה נילושה בסוכר, ויש בתוכה מילוי שוקולד, ונכסס בשינים. או דילמא מאחר ואין המתיקות נרגשת בעיסה יותר מהקמח, לא חשיב כפת הבאה בכיסנין, לשיטת הסוברים שצריך שהעיסה תהיה נילושה בסוכר. וגם לא ברור אם חשיב כוסס, שמיד הוופל מתרכך בתוך פיו. ואמנם בוופל שהמתיקות בעיסה נרגשת, ולא נעשית להחזיק המילוי בלבד, נראה יותר דחשיב כפת הבאה בכיסנין לכו"ע.
וכעת נאמר לי שבחברת מנעמי, ובעוד חברות, המציאות שעלה הוופל עצמו אין בו תערובת סוכר כלל, והוא רקיק חסר טעם, והמתיקות היא רק מהקרם שמורחים עליו לאחר האפיה. אולם עכ"ז ברכתו מזונות מטעם שהוא בלילה רכה ביותר.
ולכתחלה אין ראוי לאכול עוגה בתוך הסעודה, מאחר ויש ספק ברוב העוגות אם ברכתם בורא מיני מזונות או המוציא לחם מן הארץ, ורק מחמת הספק נהגו לברך [שלא בשעת הסעודה] על כל העוגות ברכת מזונות, ולכן האוכל עוגה בתוך הסעודה אינו מברך עליה, שמא פטר את העוגה בברכת המוציא שבירך על הלחם. וטוב שיכוין בברכת המוציא לפטור גם את העוגה. וגם אם מביאים עוגה לקינוח אחר ששבע וסיים את אכילתו, אינו מברך עליה מזונות, דשמא ברכת המוציא פטרתו. ואם היא עוגה שיש בתוכה אגוזים ודבש וכיו"ב, והעיסה נילושה עם סוכר, וגם היא יבשה שכוססין אותה, [כמו הבקלאווה, או גלילית] מברך עליה מזונות. וראה בש"ע (סי' קסח ס"ז) מחלוקת הפוסקים בדין פת הבאה בכיסנין, מה חשיב פת הבאה בכיסנין שמברכים עליה בורא מיני מזונות. שדעת הערוך (ערך כסן) בשם ר"ח, שעושין מהעיסה כמין כיס, ומכניסים בפנים שקדים ודבש ומיני מתיקה. וכ"כ האו"ז ח"א (סי' קמט), ורבינו יונה (ברכות מב.), והרשב"א (שם מא:). ולדעת הרמב"ם (פ"ג מהל' ברכות ה"ט), פת הבאה בכיסנין היינו עיסה שנילושה בדבש וכדו'. וכ"כ המאירי שם, וכ"כ הכל בו בשם הרא"ש, שהיא פת המתובל בתבלין. ולדעת רב האי גאון, היינו שכוססין אותה בשיניים. ונמצא, שהאוכל עוגה בסעודתו, נכנס לכתחלה במחלוקת הפוסקים, שי"א שברכת המוציא שבירך בתחלת סעודתו פטרה את העוגה שאוכל, דאי נימא דפת הבאה בכיסנין היינו דוקא שנילושה בדבש או בסוכר, א"כ עוגה שכוססין אותה, ולא נילושה בדבש או בסוכר, או עוגה שיש בתוכה אגוזים וכדו', ולא נילושה בדבש, הרי ברכתה ברכת המוציא, ונפטרת בברכת המוציא שבירך בתחלת סעודתו. וכן למ"ד דפת הבאה בכיסנין היינו דוקא שכוססין אותה בשיניו, א"כ בעוגה שאין כוססין אותה, אף שנילושה בדבש ובסוכר, ברכתה המוציא, ולכן ברכת המוציא שבירך בתחלת הסעודה פוטרתה. וכ"פ בדגול מרבבה (סי' קסח) שעל אותם שהוזכרו בס"ז בש"ע, אין לברך בתוך הסעודה, שהרי בכל חד מנייהו איכא פלוגתא אי זו היא פת הבאה בכיסנין, אלא משום דספק דרבנן לקולא א"צ לברך המוציא וברהמ"ז, ולא מזונות ומעין ג', והיינו באוכל מנייהו שלא בתוך הסעודה אזלי' לקולא. אבל בתוך הסעודה אזלי' להיפך לקולא שזה לא מיקרי פת כסנין אלא פת גמור ויוצא בברכת המוציא שבירך על הפת. ואין לברך בתוך הסעודה אלא על דבר שהוא נחשב לכיסנין לדברי הכל. ע"כ.
והנה בגמ' ברכות (מב.) אמרו, אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין בלבד. וכתב מרן בב"י (סי' קסח) בשם שבולי הלקט, דאיירי בתוך הסעודה לקינוח. והיינו, דאם אוכל פת הבאה בכיסנין בסוף סעודתו לקינוח, מברך על העוגה בורא מיני מזונות, ואינו מברך לאחריה. שברהמ"ז פוטרתה.
וזו לשון מרן בש"ע (סי' קסח ס"ח): לחמניות אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש לחם גמור הוא וכו', ואותן שבלילתן רכה ודקים מאד שקורין ניבלא"ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין ג'. ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברהמ"ז, ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, אבל אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם הם טפלים לגבי המרקחת, וברכת המרקחת פוטרתן. וכתב במג"א (ס"ק כב) שדין זה יצא ממה שאמרו בגמ' אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו, אלא פת הבאה בכיסנין בלבד. וס"ל דמיירי בתוך הסעודה לקינוח, ולחמניות בכלל. וא"כ כל מיני פת טעונים ברכה כשאוכלים לקינוח. וכ"כ תלמידי רבינו יונה. כללא דמילתא, כל שאוכל למזון ולתבשיל א"צ לברך עליהם ודבר שבא לקינוח כגון עוגות דקות וכעכין יבשין, או מיני מתיקה צריכה ברכה ואין הפת פוטרתן. וכן פסקו הט"ז שם, והמאמ"ר (ס"ק טו), דמברכים על עוגה בסוף הסעודה, כשאוכלה לקינוח.
ומרן החיד"א בספרו טוב עין (סי' יח או' נב) הביא מ"ש הדגול מרבבה שפת הבא בכיסנין שיש בה מחלוקת, יאכל אותה בסעודה ללא ברכה, וכתב לפקפק ע"ז, דדבר שהוא מחלוקת אם הוא פת הבאה בכסנין, כגון כעכין יבשים, נהגו גדולי הדור שלפנינו שלא לאוכלם בתוך הסעודה. וכן נהגנו, דכיון דתדיר חשיב להו כיסנין, ומברך עליהם בורא מיני מזונות, כבר החשיבם כסנין, ואיך עתה ליחוש למ"ד שהוא פת ולא יברך. ואין לילך לקולא, דהוו תרתי דסתרי. ע"כ. וכיו"ב כתב בכה"ח (או' עא) שירא שמים יצא ידי כולם, דהיינו שאם דעתו קודם הסעודה לאכול פת הבא בכיסנין בתוך הסעודה, יכוין בברכת המוציא לפטור אותו, שהרי אם בירך המוציא על פת הבא בכיסנין יצא, ואם לא היה בדעתו קודם סעודה לאכול כדי שיוכל לפטור אותו בהמוציא, אלא אח"כ בא בדעתו לאכול, אם הוא מיני מתיקה או מטוגן בשמן שיכול לאכול ממנו עם הפת, יעשה כן, כדי שיהיה מדברים הבאים מחמת הסעודה שאינם צריכים ברכה. ואם לאו, לא יאכל עד אחר ברהמ"ז כדי לצאת י"ח כל הדעות.
ואף שבשער המפקד (נהר פקוד דף לח) כתב, שאין למנהג גדולי הדור טעם כעיקר למנוע אכילת כסנין אלו בתוך הסעודה. ולדעתו צריך לברך עליהם מזונות באמצע הסעודה, כדעת מרן שכתב שמברך מזונות באמצע הסעודה על הלחמניות הדקות. ע"ש.
אולם העיקר הוא למיחש לסב"ל, ולכן ראוי להמנע מלאכול עוגה בתוך הסעודה, וכן המנהג פשוט שהאוכלים עוגה באמצע הסעודה, אין מברכים עליה מפני שיש ספק שמא ברכת המוציא על הלחם פוטרת עוגה זו. וכמ"ש בביאה"ל (שם ד"ה טעונים ברכה לפניהם), וז"ל: וכ"ז לעיקר הדין, אבל לדידן שמספקינן בפת הבאה בכיסנין מאי היא, אף דהמחבר פסק להקל בכולם, היינו משום דספד"ר לקולא, ואין מצריכים לו לברך המוציא וברהמ"ז כשאר פת, משא"כ בעניננו להצריכו ברכה תוך הסעודה משום דנחזיקו לפת כיסנין אין סברא, דאדרבה ספק דרבנן להקל, ושמא מין זה הוא פת גמור, וא"כ נפטר בברכת המוציא, ע"כ אין לברך על פת כיסנין בתוך הסעודה. וכ"כ הדגול מרבבה והגר"ז, וכעין זה כתבו ג"כ בחידושי הגרעק"א, ובח"א. ע"כ.
ובביאה"ל דן אם הוא מכח ספק הא דנותנים להם דין פת הבאה בכיסנין, או מכח ודאי, ונ"מ אם יברך עליהם באמצע הסעודה היכא דאכלם לקינוח, דאם הוא מכח ודאי יברך עליו ואם רק מספק לא יברך. ומסיק דרק אם נתמלאו התנאים העיקריים, ממולא ומתוק ונכסס, יברך עליו כגון ופלה גלילית אזני המן וכד'.
וכ"פ בכה"ח (סי' קסח או' עא), והוסיף, שיר"ש יצא ידי כולם שאם יש בדעתו לאכול בסוף סעודתו עוגה, יכוין בברכת המוציא כדי לפטור אותו, [ובשו"ת וללוי אמר (סי' יא) ציין שכ"ה במאירי ברכות (מב:) שאם מכווין לפטור בברכת הפת יצא י"ח]. ולכן האוכל כעכין ולעק"ך וכדו', אין מברכים עליהם בתוך הסעודה. ומש"ה כתבנו, שלכתחלה אין לאכול עוגה בתוך הסעודה שמכניס עצמו לכתחלה במחלוקת הפוסקים, וכן מורה ובא מרן אאמו"ר זיע"א.
אמנם מ"ש בביאה"ל שם בסוף דבריו, שהאוכל דברים הממולאים בפירות בתוך הסעודה ומברך עליהם לא הפסיד, דרוה"פ סוברים כן דזהו פת כיסנין, לדידן יש להורות גם בכה"ג שלא יברך, דסב"ל. וכ"כ בספר נתיבי עם (עמ' כה), שגדולי הדור נהגו בדבר שהוא מחלוקת אי הוי פת הבאה בכיסנין או לא, שלא לאוכלם בתוך הסעודה, דכיון דתדיר חשיב להו כסנין ומברך עליהם בורא מיני מזונות, כבר החשיבם כפת הבאת בכיסנין, ואיך עתה נחוש למ"ד שהוא פת ולא יברך, ולכן נמנעים מלאוכלם בתוך הסעודה. [וע"ע בתשו' הרמב"ם (סי' קלג) שכתב, שכל דבר אשר יבא אחר גמר אכילת הפת, הוא הנקרא אחר הסעודה, וצריך ברכה לפניו ולאחריו, ויוודע לכם כי אלו הנקראים קטאי'ף פת הוא וחייבים בחלה, ולזה אם אכל אחד מהם לבדו אחר האכילה, לא יברך עליהם לא בתחלה ולא בסוף, אמנם אותם הקטאי'ף שנותנים בתוכם דברים אחרים ומטגנים אותם, זהו אצלי פת הבאה בכיסנין, וצריכים ברכה בתחלה בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. ע"כ].
אמנם בפת הבאה בכיסנין לכו"ע, דהיינו שממולא באגוזים וכיו"ב, וגם נילוש בדבש או בסוכר וכדו', והוא גם דק ויבש שכוססים אותו בשינים, כמו בקלאווה, מאחר ובזה לכו"ע מברכים מזונות, וליכא מאן דאמר דס"ל שברכתו היא ברכת המוציא, א"כ לכאו' צריך לברך על אכילתה ברכת מזונות בפרט כשאוכלה בסוף הסעודה לקינוח, שבזה אין ברכת המוציא פוטרתה. ומלבד שהוא מילתא דמסתברא, כן מבואר להדיא בדגול מרבבה הנ"ל, שאין לברך על פת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה אלא על דבר שהוא כסנין לדברי הכל. ע"ש.
וכן יש להוכיח מדברי הרשב"א (הובאו דבריו בב"י ס"ס קעז), שכתב: ופת פוטרת כל מה שבא למזון ולהשביע, ופרפרת דקתני במתניתין לאו היינו בשר ודגים, אלא פת הבאה בכיסנין וכיו"ב, שבאים לקינוח ולהנאת עצמן ולא להשביע, וכו', ופת הבאה בכיסנין דהיינו פרפרת דמתניתין, אם באה בתוך הסעודה אינה טעונה ברכה כלל לא לפניה ולא לאחריה, וכדתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת וכו', והלכך כל שבאה בתוך הסעודה דין הוא שיפטור אותה בברכת הפת, אבל אם באה לאחר סעודה טעונה ברכה לפניה, משום דלאו למיזן אתיא אלא לקינוח, וכדמוכחא מתניתין דקתני, בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון וכו', ומיהו לאחריה אינה טעונה ברכה, דברהמ"ז פטר לה, וכו', ומיהו דין זה דלאחר סעודה ליתא השתא, דבזמנם הוא דהוי מסלקי טבלא בגמר הסעודה הוא דמשכחת לה לבתר סעודה, דהיינו לאחר סילוק, אבל לדידן אע"ג דגמר מלאכול, כל היכא דמנחא תכא קמיה, לא מסלק דעתיה ממיכלא ומשתיא וכו'. ע"כ.
והנה מ"ש ומיהו דין זה ליתא השתא וכו', יתכן דלא איירי גבי דבר הנאכל לקינוח, אלא לענין דברים הנאכלים בגמר הסעודה, בין אם רגילים לאוכלם מחמת סעודה, ובין אם הם פירות וכדו', שבזה יש חילוק בין זמנם לזמן הזה, דבזמנם שהיו עוקרים את השלחן אחר גמר סעודה, אף שהוא קודם ברהמ"ז צריך לברך לפניהם ולאחריהם בכל אלה. ואילו בזה"ז אין מברכים אלא על דבר שבא לקינוח סעודה. והרשב"א הדגיש בדבריו גבי פת הבאה בכיסנין שהיא באה לקינוח, ואנן מברכינן על פירות הבאים לקינוח סעודה, אף דליכא עקירת שלחן, וא"כ לגבי עוגה נמי שברכתה לכו"ע בורא מיני מזונות, כשהיא באה לקינוח סעודה צריך לברך עליה ברכה ראשונה. ואף די"ל להסוברים דליכא לדידן עקירת השלחן, א"כ לכאורה לא נחשב כאוכל לקינוח סעודה, אלא כאוכל בתוך הסעודה, מ"מ י"ל דהעיקר תלוי בכוונת האוכל, שאם כוונתו באכילת העוגה לשם קינוח סעודה, ולא כדברים הבאים מחמת סעודה, צריך לברך בורא מיני מזונות, [בעוגה שהיא לכו"ע חשיבא כפת הבאה בכיסנין]. וכן משמע מתחלת דברי הרשב"א, שהשווה דין עוגה לדין פירות. ודו"ק. וכן משמע עוד מהמשך דבריו, שאף לדידן שייך דין קינוח סעודה בעוגה, ממה שכתב, באכל עוגה בתוך הסעודה [שבזה אכילתה באה להשביע ולא לקינוח, ואין מברכים עליה], ואוכל גם בסוף הסעודה לקינוח, אם יברך או לא, וכתב, שנראה שהוא פלוגתא בירושלמי, דגרסינן התם, רבי חלבו ורב הונא בשם רב בשם רבי חייא רבה, פת הבאה בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמר רבי אמי ר"י פליגא ר' מונא לרבי חזקיה במה הוא פליג, אמר ליה כשאכל מאותו המין באמצע סעודה וכו', ע"כ. ומדברי הרשב"א שדן גבי אם אכל מהעוגה בתוך הסעודה, ואוכל גם בסופה לקינוח סעודה, אם צריך לברך עליה מזונות או לא, מוכח שאם אוכל לקינוח סעודה בלבד, פשיטא שצריך לברך על פת הבאה בכיסנין. שבזה לא אמרו פת פוטרת את הפרפרת. [ולדידן בפת הבאה בכיסנין שברכתה לכו"ע מזונות. ועיין במג"א (סי' קסח ס"ק כב) שכתב, שאף שיש להרשב"א שיטה אחרת בזה, לא קי"ל כוותיה. ע"ש].
והן אמנם שהמאירי (ברכות מ"ב: ע"ב) כתב, דלשיטת גדולי הרבנים (עיין רש"י ברכות מא: ד"ה פת), אם באו (פת הבאה בכיסנין) לאחר הסעודה אין טעונים ברכה אף לפניו. ע"ש. היינו משום דסברי דמברכים על פת כיסנין בורא נפשות, הואיל ומאכלה מועט, וכבר כתב ע"ז המאירי שם, שיש להם בלבולים בביאור הסוגיא. ע"ש. ובלא"ה המנהג אינו כן. ודו"ק.
וכבר הזכרנו מ"ש בכה"ח (סי' קסח או' עא) שאחר שה"ד הדגול מרבבה הנ"ל, שאותם שהוזכרו בסעיף ז' בש"ע (גבי פת הבאה בכיסנין) אין לברך עליהם בורא מיני מזונות בתוך הסעודה, שהרי בכל חד מנייהו איכא פלוגתא אי זו היא פת הבאה בכיסנין, וכו', כתב, וכ"כ הרשב"א שאין לברך על פת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה משום דפת פוטרתו, והביאו הב"י סי' קעז. וכ"כ הח"א, והקצור ש"ע. ע"כ. ומלבד שהמנהג אינו כן, כאשר יבואר להלן, עוד י"ל דאיירי כשאוכל הפת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה. אבל בגמר הסעודה, אף לדידן דליכא עקירת השלחן, כיון שדעתו הוא לקינוח, צריך לברך עליה מזונות, עכ"פ בעוגה שלכו"ע ברכתה מזונות. [וכן משמע ממ"ש בנתיבי עם (עמ' כו) הנ"ל, שגדולי הדור היו נמנעים מלאכול עוגה שיש ספק בברכתה בתוך הסעודה. משמע דבעוגה שלכו"ע ברכתה מזונות, בזה לא נהגו לחוש שלא לאוכלה בסוף הסעודה, ודי במה שהחמירו בעוגה שיש בה מחלוקת]. וע"ע בכה"ח שם מ"ש בשם השל"ה והמג"א. וע"ע בזה בשו"ת בצל החכמה ח"ה (סי' קמז). ע"ש.
ובשו"ת רבבות אפרים ח"ב (סי' פ או' ד) הביא משם ספר יהדות (עמ' סט), שאין ברכת הפת פוטרת עוגה, אבל הביא שם דעת החולקים כיעו"ש.
וע' בחזו"ע ברכות (עמ' רפ) שכתב, דאף בפת הבאה בכיסנין שהיא לכ"ע מזונות, אין לברך עליה בתוך הסעודה, וכמ"ש הרשב"א [הנ"ל], שאין לברך על פת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה, כיון דאילו קבע סעודה עליו היה מברך המוציא וברהמ"ז. הילכך דין הוא שברכת הפת פוטרתה. ע"כ. והיינו בכל סוגי העוגות. והדגיש שהוא בתוך הסעודה, אבל בסוף הסעודה, לכאו' בכל סוגי העוגות יכול לברך מזונות כשהדבר שזה בא לקינוח. וכ"ש בעוגה שהיא לכ"ע מזונות. אלא דאכתי י"ל שגם אם אוכל העוגה לקינוח סעודה, היאך יוכל לברך מזונות, שמא פטר עוגה זו בברכת המוציא בתחלת הסעודה. ורק בעוגה שלכל הדעות ברכתה מזונות יוכל לברך כשאוכלה לקינוח. ואף שבספר מכתבי הלכה יצחק ירנן (להרה"ג יצחק שחיבר, עמ' לח) שעל בקלאווה שאוכלים בסוף הסעודה לפני ברהמ"ז, אין מברכים עליה, כי נחשבת מהדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת סעודה. ע"ש. והיינו בבקלאווה הנעשית מבצק עלים ונכססית בשינים, וגם האגוזים והדבש נמצאים באמצע, והוי ככיסים, והעיסה התחתונה נילושה עם סוכר, לפיכך היא עוגה לכל הדעות, וגם בזה כתב שלא לברך, הנה הרב ע"ה דקדק לכתוב בתוך הסעודה, אבל אם הוא בסוף הסעודה שמא גם הוא יודה לברך, וכמ"ש בחזו"ע. דלא חשיב כבא מחמת סעודה.
וע' בס' אול"צ ח"ב (פרק יב תשו' י') שוופלה ובקלאווה וכו' יש לברך עליהם בסעודה. כי יש שם כל הג' סוגי העוגה. וכוונתו לסוף הסעודה כמבואר שם. ותמוה שהעורכים לא הזכירו שם מהמקורות שבילקו"י, כדרכם, ולא הזכירו כלל את דברי הרשב"א ושאר הפוסקים שדנו בזה. וע"ע ברית אברהם ח"ג סי' א'.
וברכתי להרב המחבר שליט"א שיהי רצון שחפץ ה' בידו יצלח ויפוצו מעיינותיו חוצה, להגדיל תורה ולהאדירה, לאורך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים, שובע שמחות וכל טוב.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
פותח הדיון
פותח הדיון
אלמוג טלולקר
Member
אריאל שמואל
Active member
יש אפשרות להעלות את התשובה על בישולי גויים בשווארמה?
תודה
תודה
הגאון הרב יהודה נסיר שליט"א בהתייעצות אצל מרן רבנו שליט"א
הגאון הרב יהודה נסיר, ראש בית ההוראה "אור יוסף" עלה בסוף השבוע האחרון לבית מדרשו של מרן רבנו ראש הישיבה שליט"א להביא לו את ספרו החדש שו"ת "מנחת יהודה", ולדון עם רבנו שליט"א במספר נושאים הלכתיים אשר בחלקם דן בספרו, ובחלקם עוסק בימים אלו. ולברכה והתייעצות בעניינים חשובים העומדים על הפרק.
www.ktr.org.il
