עבד השייך לקטן כיצד יעשה קרבן פסח?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
יש לעיין בעבד כנעני השייך לקטן, כגון שירש אותו מאביו, היאך יעשה אותו העבד קרבן פסח, הרי בפסחים פח. מבואר שהאדון הוא זה שממנה את עבדו ואת שפחתו על קרבן פסח, אף שלא מדעתם, ואם הם שחטו על עצמם אינם יוצאים ידי חובה בפסח זה, אלא רק בפסח ששחט עליהם האדון. וכן מפורש במשנה בפסחים פז. שעבד של שני שותפין אינו אוכל בקרבן פסח אלא בהסכמת שני האדונים, אבל אם כל אחד מקפיד שלא יאכל מפסחו של חבירו אינו אוכל כלל. ובתוס' הרשב"א בפסחים שם, מבואר דמקור הדין הוא משום שנאמר "איש שה לבית אבות", והעבד הוא בכלל הבית אב של האדון.

וא"כ יש לעיין מה יעשה עבד השייך לקטן, שהאדון אינו בן דעת ואינו יכול למנות את עבדו על קרבן פסח, כמבואר בקידושין מב. שדרשו מהפסוק "ויקחו להם איש שה לבית אבות", איש זוכה ואין קטן זוכה. והעבד למנות את עצמו שלא מדעת רבו אינו יכול. האם יהיה מוכרח להתבטל ממצות עשה של פסח שיש בה כרת.

והרב אלעזר אולמן שליט"א העיר לדון האם לעבד אין כלל יד למנות את עצמו, או שרבו קובע יותר ממנו וקפידת האדון היא המפקיעה את המינוי של העבד, אבל אם האדון אינו מקפיד יכול העבד למנות את עצמו, ואם נאמר שצריך רק שהאדון לא יקפיד, א"כ י"ל שגם קטן שאינו בן דעת, סו"ס אינו מקפיד, ויוכל העבד למנות את עצמו.​

 

[גם זו לטובה]

מינוי לקרבן פסח הוא שיהיה לו חלק ממוני בקרבן ואז הוא שייך לחבורת אכילתו אמנם עבד יכול לעשות זאת על ידי שיהיה לו ממון על מנת שאין לרבו רשות בו אך כאשר רבו לא מוכן שיאכל קרבן של אחר הבעיה היא מצד זה שגופו קנוי ואכילה זה פעולה של גופו ואם כן הוא אוכל נגד דעת האדון כי ממילא אסור לו לאכול את זה אבל כאשר הקטן לא מקפיד וכך הוא מסתמא וכל שכן שאין לקטן חבורה בפני עצמו שאז יש לדון שכשיש שתי חבורות אז יש הפקעה להליכתו לחבורה אחרת מצד זה שהאדון בחבורה אחרת ממנו וכאן אין את זה ממילא אם יתנו לו ממון על מנת שאין לרבו רשות או שיקנו לו חלק בפסח שממילא אין לרבו רשות בו כי אינו שייך לפסח לבעלות (אף ששייך באכילה) א"כ אין בעיה