הרמב"ן (דברים ה, טו) מביא מהרמב"ם במורה נבוכים שבשבת יש שני עניינים: אחד האמור בפר' יתרו "כי ששת ימים עשה ה' וביום השביעי שבת" - שלכן זה יום חשוב; והענין השני מה שכתוב בפר' ואתחנן "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה'" וגו', שבמצרים היינו עבדים ולא היה לנו מנוחה, ועכשיו ה' הוציא אותנו ולכן נחים.
אולם הרמב"ן עצמו חולק וסובר שהשבת היא רק כדי לזכור את הבריאה והשביתה של הקב"ה ממעשה בראשית, ומה שכתוב "וזכרת כי עבד היית" - הכוונה שביציאת מצרים ראינו שהקב"ה ברא את העולם [ושולט בו].
והנה תוס' פסחים קי"ז ב' כתבו, וז"ל: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. לכך קבעו זכר ליציאת מצרים, ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותם ל"ט מלאכות, עכ"ל.
וחזינן בדבריהם כרמב"ם בפרט זה שהשביתה בשבת היא לזכור שביתה מאותם מלאכות שעבדו בהם במצרים. [יתכן שאי"ז ממש אותם ל"ט, אלא מקבילים להם].
אולם הרמב"ן עצמו חולק וסובר שהשבת היא רק כדי לזכור את הבריאה והשביתה של הקב"ה ממעשה בראשית, ומה שכתוב "וזכרת כי עבד היית" - הכוונה שביציאת מצרים ראינו שהקב"ה ברא את העולם [ושולט בו].
והנה תוס' פסחים קי"ז ב' כתבו, וז"ל: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. לכך קבעו זכר ליציאת מצרים, ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותם ל"ט מלאכות, עכ"ל.
וחזינן בדבריהם כרמב"ם בפרט זה שהשביתה בשבת היא לזכור שביתה מאותם מלאכות שעבדו בהם במצרים. [יתכן שאי"ז ממש אותם ל"ט, אלא מקבילים להם].
