מה לעשות שראיתי שגם הגאון רבי יצחק לוי שליט"א תלמידו המובהק של מרן הראשון לציון שליט"א כשנשאל על כך השיב שלא לברך מחמת הספק, אף שיודע היטב (יותר ממך) שמורו ורבו פסק לברך על הבמבה בתורת ודאי...
מלבד זאת, אני לא ישתכנע מהספר אבא בם בשתי סיבות: רואים שהוא כותב בשיטתיות... דלא כרבי דוד יוסף שליט"א... וגם דבריו גובלים בזלזול כלפי הגאון האדיר רבי דוד יוסף שליט"א כפי שכבר ציינתי לעיל בדבריי... ולא אוכל להוסיף בזה וד"ל, בשונה מהספר ברכה נאמנה שכל הספר כולו (כולל ח"ב שיצא לאור לאחרונה) נכתב בנקיות מוחלטת בלי שום נגיעות אישיות, ולמרות שהוא חסיד מושבע של הראשון לציון שליט"א כידוע, מ"מ הוא הסיק למסקנא שאפשר לברך גם שהכל... ומי שכותב בנקיות מוחלטת אני סומך עליו יותר...
זו נקודה מאד חשובה בהוראה, וקיצרתי במקום שראוי להאריך...
זאת ועוד, אני לא ישתכנע, כפי שאמרתי שיש מבט נרחב יותר, והיות וחוץ מזה שהרבה מאד פוסקים (שזה בעצם הרוב המוחלט של הפוסקים) נוקטים לברך שהכל, וכך עמא דבר, וגם תלמידי מרן זצ"ל שביררו את הדברים לעומק נוקטים שאפשר לברך גם שהכל, לרבות עדותו הנאמנה של הגר"א בוטבול שמרן זצ"ל אמר לו בפירוש שאפשר לברך כך או כך (גם שהכל) לכן לענ"ד לא יצא הדבר מכלל ספק!!! ולכן אמרתי שאם בירך שהכל מחמת הספק לא יברך האדמה
וכמובן תמיד עדיף לצאת מספק, ויכול לכוון בפירוש שלא לצאת יד"ח בברכת שהכל ואז יוכל לברך האדמה
