מתוך חזו"ע:
לשון הרדב"ז חלק ב (סימן תרפז) (והועתק גם כן בספר שתי ידות למהר"ם די לונזאנו דף נא ע"ב): שאלת ממני על מה שנהגו להקל להסתפר בראש חודש אייר אם הוא מנהג הגון או לא. תשובה, אנא עבידנא עובדא בנפשאי, ואני נוהג להסתפר כל חודש ניסן וראש חודש אייר. וכן נהגו רוב העולם. והטעם שכיון שהם אסורים בהספד ובתענית אין אבלות זו התלויה במנהג נוהגת בהם. וכן כתבו בשם התוס'. ומ"ש הרב בית יוסף שזהו מנהג טעות, אינו נכון כלל. והרי עיקר התספורת אינו מן הדין אלא ממנהג, ואתי מנהג ומבטל מנהג בטעמא כל דהו, ועוד שיש צער בגידול השיער למי שרגיל להסתפר ולא עדיף ממצוה של תורה דקיימא לן מצטער פטור מן הסוכה. ובר מן דין אני ראיתי כמה קהלות שלא נהגו מנהג זה כלל, ומסתפרים בכל שבוע כפי מנהגם בשאר ימות השנה לכבוד שבת. ע"כ. ועיין למרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מ אות ב) שכתב שהנוהגים להסתפר בראש חודש אייר סמכו בזה ע"ד הרדב"ז שחולק על מרן שאסר להסתפר בראש חודש, והרדב"ז מתיר, וכתב שכן הוא מנהג רוב העולם להסתפר בראש חודש אייר. וגם המהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב (סימן צח) התיר להסתפר בראש חודש אייר. ושני המלכים אמור רבנן בטעמא משום שיש צער בגידול השיער. וכוונתם מבוארת כי יען שהוא מנהג בעלמא יש להקל במקום צער, כיון דאשכחן מצטער פטור מן הסוכה, ולא נעלם מהם שזה הדין דוקא בסוכה משום תשבו כעין תדורו, ולא בשאר מצות עשה וכו'. ומד' הרדב"ז מוכח שלא היו נוהגים כצוואת רבי יהודה החסיד שלא להסתפר בראש חודש, ומה גם שכתב שכן נהגו רוב העולם, ש"מ שלא נהגו כצוואת רבי יהודה החסיד. ושמעתי דרבנן קשישאי נהגו להזהר שלא להסתפר בראש חודש, לקיים צוואת רבי יהודה החסיד, ולפ"ד הרדב"ז יכולים להסתפר בערב ראש חודש אייר שהוא ניסן ולכבוד ראש חודש, שהרי כתב שהוא מסתפר בכל חודש ניסן. ובזה יאחז צדיק דרכו להסתפר ויקיים גם צוואת רבי יהודה החסיד. עכת"ד. וע"ע בשו"ת חיים שאל חלק א (סוף סימן ו) שהיקל גם כן במנהג זה. וע' בשו"ת חסד לאברהם אלקלעי (חאו"ח סי' טז) שכתב, ובדידי הוה עובדא בשנת תקנ"ד ששכחתי להסתפר בערב ר"ח אייר. ור"ח היה ביום רביעי וחמישי. אלא שאירע שאז נולד לי נכד, ואני הייתי המוהל והנחתי התספורת ליום המילה, מהיות טוב. ואז הסתפרתי ביום המילה. ע"ש. וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה (חאו"ח סימן נה).
ובמקום צורך גדול יש להקל גם בכל ערב שבת, כי לא דברו הפוסקים בגילוח הזקן כלל בזמנם. (כמו שכתב כיו"ב בשו"ת מקוה המים בדין גילוח בחול המועד). וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו (סימן ה קרוב לסופו). וע"ע בספר נתיבי עם (סי' שצג).
