יחוה דעת חלק ד' סימן ב"ם. ועוד.
מעניין מש"כ הרמב"ם בפי"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו (והביאו הב"י ביו"ד סי' קי"ג): "במה דברים אמורים בדבר שהוא עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת כגון בשר וביצים ודגים וכיוצא בהם אבל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת כגון תורמוסין ששלקו אותן עכו"ם אע"פ שאינן נאכלין חיין הרי אלו מותרין וכן כל כיוצא בהן שעיקר הגזרה משום חתנות שלא יזמנו העכו"ם אצלו בסעודה ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו".
ולפי"ז, לכאו' נראה מדברי הרמב"ם, שבדבר שאינו עולה על שולחן מלכים אך יש חשש שיזמנו חבירו עליו - יהיה בו משום בישולי גוים.
נפק"מ לדוגמא לדג מושט, שאינו עולה על שולחן מלכים, אך כן יזמנו חבירו לאכול עליו.
כעת ראיתי שכתבו כאן:
לענין קליות, (פיצוחים), כבר הבאנו דברי הרמב"ם ומרן הבית יוסף, שהתירו הקליות הואיל ואין אדם מזמן את חבירו על הקליות, (ואם היינו אינם עולים על שלחן מלכים נחלקו האחרונים, הגר"א (אות ו') ס"ל דהיינו הך, אולם המעשה רוקח חילק ביניהם, וע"ש). והביא דבריהם להלכה הרמ"א בהג"ה (סי' קיג סעי' ב). וכן עיקר.
ולפי"ז, לכאו' נראה מדברי הרמב"ם, שבדבר שאינו עולה על שולחן מלכים אך יש חשש שיזמנו חבירו עליו - יהיה בו משום בישולי גוים.
נפק"מ לדוגמא לדג מושט, שאינו עולה על שולחן מלכים, אך כן יזמנו חבירו לאכול עליו.
כעת ראיתי שכתבו כאן:
לענין קליות, (פיצוחים), כבר הבאנו דברי הרמב"ם ומרן הבית יוסף, שהתירו הקליות הואיל ואין אדם מזמן את חבירו על הקליות, (ואם היינו אינם עולים על שלחן מלכים נחלקו האחרונים, הגר"א (אות ו') ס"ל דהיינו הך, אולם המעשה רוקח חילק ביניהם, וע"ש). והביא דבריהם להלכה הרמ"א בהג"ה (סי' קיג סעי' ב). וכן עיקר.
נערך לאחרונה:
שם כתבו:
"עולה על שלחן מלכים", היינו שרוב העם אוכלים אותו בשופי, ולאו דווקא שעולה בסעודות מפוארות, ולכן חטיפי "תפוצ'יפס", העשויים מתפוחי אדמה, או דגני בוקר הנקראים "קורנפלקס", העשויים מתירס, מעיקר הדין יש בהם דין בישולי נכרים, שהרי רוב העם נוהגים לאוכלם בשופי, אמנם בשעת הצורך יש מקום להקל בזה, מסברות אחרות.
ברור הדבר כי כשאנו אומרים "עולה על שלחן מלכים", אין הכוונה למאכל שמלכים ושרים אוכלים אותו, אלא הכוונה היא למאכל שרוב העם אוכלים אותו בשופי ובטוב לבב, ולא בדוחק ובצער, כי כל ישראל בני מלכים הם. ואין אנו מצריכים שמלכים ממש יאכלו ממאכל זה, או שמאכל זה נאכל רק בסעודות מפוארות. ולפי זה חטיפי תפוחי אדמה החתוכים דק דק ומטוגנים, (תפוצ'יפס), אף שאין מגישים אותו בסעודות מפוארות, כיון שנאכל על ידי רוב העם לתיאבון, שפיר נחשב כעולה על שלחן מלכים, ובעינן ביה הוא בישול ישראל. וראה בשו"ת אגרות משה (חלק ד' מיו"ד סי' מח בד"ה בירך), שהסכים לאסור את התפוציפס מדין בישולי נכרי, אף שאין למחות ביד המקילים בזה, (שיש לצרף בזה סניפים להקל). וכן פורסם לאסור בשמו של הגרי"ש אלישיב, בספר אשרי האיש (חיו"ד פ"ח ס"א). וכן הדין אף לענין "קורן פלקס", (העשוי מתירס קלוי, וברכתו "שהכל", להבדיל מסוגים הנעשים מקמח דגן שברכתו "מזונות", ודינם כדין פת נכרי), שצריך לנהוג בו בישול ישראל, שהרי בבתי המלון המכובדים ביותר מגישים מוצר זה לארוחת הבוקר.
ואמנם במערכות כשרות מסויימות נהגו להקל בזה, והביאו שכך הורה להם הרב מרדכי אליהו, להתיר עשיית ה"קורן פלקס" העשוי מתירס, ע"י נכרים, שמכיון שאינו נאכל לבד אלא עם חלב, ונמצא שבבישולו עדיין לא נגמרה מלאכתו, מ"מ שאלתי את מרן אאמו"ר זצ"ל על כך, והשיב לי, כי דבריו אלו אינם נכונים להלכה, ואינם מחוורים, כי מה בכך שהרגילות לאוכלו עם חלב.
אמנם, יש מקום וסברא להקל בחטיפים אלו, שהרי אפשר לצרף כמה ספקות בזה, כי מלבד סברת הפרי חדש (קיג סק"ג), שמה שאמרו עולה על שלחן מלכים היינו דוקא אם יכול ללפת בו את הפת, משא"כ במאכל שאין דרך ללפת בו את הפת, אין בו איסור. וכפי שנבאר להלן לענין קפה, ואף שממרן השלחן ערוך נראה דלא כדבריו, מ"מ לצרפו לסניף אפשר. ועוד אפשר לצרף דעת המהריט"ץ, שבתעשייה במפעלים, אין איסור כלל, שאין בזה קירוב דעת, וכפי שביארנו לעיל אות ג' סעיף ד. ודו"ק.
בהלכות בישולי נכרים - בד"ץ בית יוסף
בס"ד משה יוסף מהלכות בישולי נכרים ופת נכרים א. במה נוהג איסורם רק בשני תנאים יחדיו יש לאסור בישולי נכרים: א. שאין הדבר נאכל כמות שהוא חי. ב. שהמאכל עולה על שלחן מלכים...
www.badatz.biz
ראה בילקו"י ברכות הנדפ"מ ח"א עמ' תרכ"ז.
