מתוך ה'מגדלות מרקחים':
שמור את חדש האביב (טז א)
פירש רש"י מקודם בואו שמור, שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר, ואם לאו עבר את השנה. ובסנהדרין יא: איתא דאחד מן הדברים שמעברים עליהם הוא שזמן האביב לא בא, והביא רש"י שיש מפרשים דהיינו מפני שאם לא בא האביב אין ממה להביא את העומר, וזהו כפירושו הכא, ועי"ש מה שהקשה על פירוש זה, ופירש עוד פירוש אחר, דהיינו משום שאם לא נתבשלה התבואה אין זה קרוי "חודש האביב" ולא משום שאין ממה להביא עומר.
ולכאורה יש לעיין, דמבואר שם דעל "אביב" לחוד אין מעברין רק בצירוף עוד סימן, ואם הביאור הוא משום שאין ממה להביא עומר, למה לא יעברו על זה לחוד, הרי מעברין על תנורי פסחים, ועוד מבואר בסוגיא שם שאין מעברין אם לא גדלו הכבשים והטלאים, ופרש רש"י מפני שיכולים להביא לפסח גם קטנים, משמע דבלא"ה היו מעברין על זה לחוד שאין ממה להביא פסח, ומאי שנא פסח שמעברין עליו ומאי שנא עומר שאין מעברין עליו לחוד. ובשלמא אי הוי רק משום שיקרא חודש האביב י"ל דזה אינו טעם מספיק לחוד, אבל צורך קרבן הא חזינן דמהני לחוד.
ובאמת מדברי רבינו אהרן ב"ר משולם המובא באגרות הרמ"ה בענין עיבור השנה, מבואר דס"ל דאם אין עומר להביא מעברין על האביב לחוד, וכל מה דאמרינן בגמ' שאין מעברין על האביב לחוד היינו באופן שיש מעט להביא ממנו עומר, ומ"מ כיון שרוב התבואה אינה אביב לא מיקרי חודש האביב כפירוש שנקט רש"י בסנהדרין לעיקר, אבל מ"מ לפירוש רש"י עה"ת קשה כנ"ל למה אין מעברין על עומר לחוד, מאי שנא מצורך קרבן פסח שמעברין עליו את השנה.
שמור את חדש האביב (טז א)
פירש רש"י מקודם בואו שמור, שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר, ואם לאו עבר את השנה. ובסנהדרין יא: איתא דאחד מן הדברים שמעברים עליהם הוא שזמן האביב לא בא, והביא רש"י שיש מפרשים דהיינו מפני שאם לא בא האביב אין ממה להביא את העומר, וזהו כפירושו הכא, ועי"ש מה שהקשה על פירוש זה, ופירש עוד פירוש אחר, דהיינו משום שאם לא נתבשלה התבואה אין זה קרוי "חודש האביב" ולא משום שאין ממה להביא עומר.
ולכאורה יש לעיין, דמבואר שם דעל "אביב" לחוד אין מעברין רק בצירוף עוד סימן, ואם הביאור הוא משום שאין ממה להביא עומר, למה לא יעברו על זה לחוד, הרי מעברין על תנורי פסחים, ועוד מבואר בסוגיא שם שאין מעברין אם לא גדלו הכבשים והטלאים, ופרש רש"י מפני שיכולים להביא לפסח גם קטנים, משמע דבלא"ה היו מעברין על זה לחוד שאין ממה להביא פסח, ומאי שנא פסח שמעברין עליו ומאי שנא עומר שאין מעברין עליו לחוד. ובשלמא אי הוי רק משום שיקרא חודש האביב י"ל דזה אינו טעם מספיק לחוד, אבל צורך קרבן הא חזינן דמהני לחוד.
ובאמת מדברי רבינו אהרן ב"ר משולם המובא באגרות הרמ"ה בענין עיבור השנה, מבואר דס"ל דאם אין עומר להביא מעברין על האביב לחוד, וכל מה דאמרינן בגמ' שאין מעברין על האביב לחוד היינו באופן שיש מעט להביא ממנו עומר, ומ"מ כיון שרוב התבואה אינה אביב לא מיקרי חודש האביב כפירוש שנקט רש"י בסנהדרין לעיקר, אבל מ"מ לפירוש רש"י עה"ת קשה כנ"ל למה אין מעברין על עומר לחוד, מאי שנא מצורך קרבן פסח שמעברין עליו את השנה.
◆ ◆ ◆
ויש לומר דהנה הרמ"ה כתב שם בדף יא. דאין מעברין על גוזלים שלא גדלו, משום דאין מעברין אלא על צורך עולי רגלים, וכל מה שמצינו שמעברין לצורך היינו דוקא לצורך עולי רגלים כגון דרכים וגשרים שיעלו לרגל וכיוצא בזה, וכן כל הדברים המנויים שם שמעברין עליהם הם צורך הרגל, דילפינן בירושלמי אשר תקראו אותם עשה שיקראו את המועדים עי"ש, אבל גוזלים הם לצורך קיני זבים וזבות שאינו שייך לרגל.
ולפי זה י"ל לפי מש"כ האחרונים לדון האם קרבן העומר מיקרי מחמת הרגל, עי' מה שהביא בזה הגרא"מ באקאן שליט"א בהקדמת ספרו "אומר מן החדש", לענין האם העומר מתחלק לכל המשמרות כקרבנות הרגלים, והאם מקיימים בהלכות העומר את הדין ששואלים ודורשים בהלכות חג בחג, עי"ש בארוכה, די"ל דאינו שייך לחג הפסח, רק זמנו בששה עשר בניסן בלא שייכות לחג הפסח.
ואם כן אפשר לומר, דצורך קרבן פסח מיקרי צורך הרגל, דהוא שייך לחג הפסח שהרי אכילתו ממצות היום של ליל הסדר עם המצה, אבל העומר ס"ל להך פירושא שאינו שייך למצות הרגל אלא הוי מצוה בעלמא, ולכן אין מעברין על צורך זה לחודא, [ומ"מ מעברין עליו בצירוף צורך אחר, כמו גוזלים שלא גדלו שאינן צורך הרגל דמ"מ נעשים סעד כמבואר בסוגיא שם].