יש לך מקור לנושא שבו אוסר לאף אחד להביע דעתו(אפילו הלכה שלא למעשה) אלא רק גדולי ישראל?
אני באמת תוהה אם בגישה הזו האמוראים היו כותבים את הגמרא,הרי מה יש לדון במשניות?כך אמרו התנאים גדולי עולם,אין לחפש ולחקור אחר הטעם,להשוות סתירות לכאורה ממשניות אחרות וכו'
(ומאן דכר שמיה להעמיד אוקימתות בדברי התנאים בגלל סתירות ממקומות אחרים וכו'..)
ח"ו אני לא שואל מכעס או משהו,אני באמת רוצה לדעת האם זו דרכה של תורה וזה רצונו של הקב"ה,שכולנו לא נשתמש בשכלנו כלל,אפילו רק לדון בדברים(ולדוגמא,כמה המצב היה שונה אם בתקופת זכריה בן אבקולס היה קם מישהו ומעורר על הסכנה הגדולה שיש בלהשאיר את אותו מלשין בחיים- מה שבקצת מחשבה כל אחד היה מבין כמה סכנה יש בכך)
אם מישהו רוצה להגיב להודעה הזו "חצוף" "מורד בגדולי ישראל" וכו' וכו' - שיהיה בריא , אני אפילו לא אתייחס.
אשמח לתשובה עניינית לשאלה עניינית נטו.
(נ.ב כמובן אני נגד לכתוב במילים לא מכובדות על גדולי ישראל. אני רק מדבר על כך שזה תמוה לי מאוד לחשוב שזו עבירה וחטא גדול,ושהקב"ה כועס ובצער, על מי שסה"כ דן כדרכה של תורה בסוגייה אקטואלית שנוגעת לכלל ישראל)
