מלאכת ה' רמיה
ארור עושה מלאכת ה' רמיה
מחלת תחרות המפרשים בישיבה קטנה
ר"מ בישי"ק ובפרט בש"א וש"ב צריך ללמד גפ"ת טוב ולהחדיר את הגפ"ת בעצמות, איך הגמ' נראית בעיניים של רש"י ואיך תוס' ראה את אותה גמ' אחרת לחלוטין, וכביכול יש פה שתי דפי גמ' נפרדים, ורק אחרי שגומרים וברור שברור לכולם (כמובן כל אחד כפי כשרונותיו שחננו הבורא) אפשר להוסיף קצת ראשונים בסיסיים ואחרונים בסייסים ממש (בד"כ רעק"א, קצוה"ח, נתיה"מ) ותו לא מידי.
ולא כמו שלצערינו יש הרבה רמי"ם שמרגישים שככל שיגידו יותר שמות של אחרונים ועדיף פחות מוכרים הם נחשבים ליותר מוצלחים או יותר ת"ח.
וכן גם אם אתה אכן ר"מ ת"ח וברמה ויוצא לך חידושים נפלאים בסוגיא, אל תבזבז אותם אדרבה תעמול ותכתוב אותם, אבל הם לא מתאימים לתלמידך הצעירים בשלב הנוכחי, ואולי אם יום אחד תעמוד בראשות ישי"ג או כולל תמסור את חידושיך הנפלאים בשיעור כללי וכולם ישפשפו עיניים בהתפעלות.
נאום מי שזכה ללמוד בצורה כזאת אצל רמי"ם מדור העבר, וכואב לראות היום בחורים צעירים שעושים "תחרות מפרשים" בסדר בליל שבת, לראות איזה ר"מ אמר השבוע יותר מפרשים.
השאלה האם בשטח זה עובד.
בשטח, אתה יכול להרצות ולחדד את ההבדלים בין רש"י לתוס' וכו'
הם בכלל לא מקשיבים.
ברגע שתגיד - הפנ"י מדייק ...
מיד יזדקפו כל הראשים, רחש דפדוף המחברות ימלא את החדר, ויקשיבו בקשב רב.
החכמה היא לומר את הדברים הפשוטים ביותר, הנחוצים ביותר להבנה, בשם מישהו - פנ"י, ר' נחום, מהר"ם, משהו.
מנסיון רב שנים.
אבל העיקר הוא להדגיש שכל "מפרש" אינו עומד לעצמו, אלא שופך אור על הבנת הגמ' רש"י ותוס'. כך שיש לנו גמ' לפי רש"י, גמ' לפי תוס', וגמ' לפי הקצות.
והאמן לי, כמה שאתה תעמול על כך, כולי האי ואולי ייכנס מזה אצלם.
יש הרבה להאריך בתורת ההוראה בישיב"ק, ואין כעת פנאי לכך, רק אומר משהו כללי -
כל עוד הדברים לא ברורים לך לחלוטין, אל תעז לומר אותם לתלמידים.
למרות שבשטח, כשהר"מ אומר משהו לא ברור ומעורפל, זה נקרא שהיום היה שיעור טוב.
אני רואה בזה משום עושה מלאכת ה' רמיה.
מעולם לא שמעו ממני התלמידים את המושג "מיגו כח הטענה".
כי אני עצמי אינני מבין זאת.
למרות שזה ממש מתבקש בתוס' גיטין דף ב., רשב"ם ב"ב דף לב:, ועוד.
וכשהם באים אלי עם כח הטענה, אני תמיד אומר - הר"מ שלכם לא זכה להבין זאת, לכו למישהו אחר שמבין.
ובכלל, להדגיש את היופי, הפשטות, להראות איך אחרי התירוץ הקושיה נעלמת. לחדד הבדל בין ה"א למסקנה, הבדל בין שיטות, הכל ברור ברור ברור, בלי לערפל שום דבר. ולא להתבייש לומר - את התוס' הזה אינני מבין עד הסוף. יעריכו אותך יותר מאשר תנסה להסביר, ובעצם אתה מרמה את עצמך ואותם גם יחד.
ועוד נקודה חשובה -
חייבים חוש דרמה.
אתה יכול לומר החידושים הגדולים ביותר, בקול מונוטוני ורגוע, ולא יקשיבו.
אמור את הפשט הפשוט ממש, מתוך שמחה, חשק ותענוג, בהרמת קול במקומות המתאימים, בהנמכת קול ליצור אוירה של דריכות וצפיה - והנה לך שיעור מצויין.
זהו לבינתיים, ויתן ה' סייעתא דשמיא להצלחה מרובה במלאכת הקודש.
הערה אודות זמני השיעורים
לדעתי זמני השיעורים בישיב"ק מופרזים ביותר. אינני יודע מי החליט שבחור יכול להקשיב שעתיים רצופות, דבר שגם מבוגרים מתקשים מאד מאד.
שיגעון מוחלט לדעתי.
מה שקורה בסוף, שבחלק הראשון של השיעור מקשיבים, וא"כ מתעסקים וחולמים ומסתכלים בשעון מתי יגמר השיעור, והר"מ צריך לחזור על משנתו חמש פעמים כדי שיקלט משהו בראש של כל המוסחים.
זה מוחלט אצל כל בעלי המקצוע היום, שאי אפשר להתרכז כל כך הרבה זמן.
כך שלדעתי מהראוי לקצר את השיעור לשעה - שעה ורבע, ואפשר לחלק את השעתיים לשנים, שעה בתחילת הסדר ושעה בסוף.
אבל...... הלחץ הציבורי לא תמיד מאפשר לעשות שינויים כאלו. ("מה, זה ישיבה למתקשים??? כשאני למדתי בישיבה קטנה היה שיעור של שלש שעות...")
עכ"פ מאד מאד חשוב - לא לגמור את השיעור אפילו דקה אחרי הזמן!!! לא בשביל לגמור את התוספות, ולא שום דבר אחר!!
אחרי שעתיים שיושבים על הכסא, למשוך אותם עוד קצת - זה עינוי גמור,
קרוב בעיני שהר"מ עובר על לא תרדה בו בפרך,
ובלא"ה התלמידים לא מקשיבים כלום אלא קופצים על הכסא ומסתכלים על השעון - מתי ניפטר מצרה זו שאין לה קיצבה.
בעיני ראיתי את הגאון האדיר רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל שהיה עוצר באיזה מהלך ממש, אם הגיע סוף השיעור, באומרו, "עכשיו אף אחד אינו מקשיב".
זו דרך בטוחה להשניא את הלימוד (ואת הר"מ) על התלמידים.
עשין :
הכי חשוב לא לוותר בשום אופן על הכנה יסודית של השיעורים
[זה חוסך המון בעיות, ואידך גיסא יוצר המון בעיות]
לשים לב שהתלמידים מפנימים את חשיבות לימוד גפ"ת וראשונים בפנים ובבהירות ומתקדמים בזה
דרבון ועידוד כתיבה [סיכום שיעורים, תמצית הסוגיות, הערות, שקו"ט]
לשדר תמיד שצריך להתקדם [הן בהספק הן בעומק]
חיבור לקצב התלמידים וחוויתם
יצירתיות, ועידוד יצירתיות
קשר אישי עם כמה שיותר בחורים [עם זהירות רבה לא להיגרר לרמה נמוכה]
להחדיר לכל אחד, בכל מצב, אהבת ה' אליו
רבים רבים נופלים או לא מתקדמים מחוסר אמון עצמי - לשדר תמיד אמון בהתקדמות ובשינוי
תשומת הלב לחלשים לא תהיה על חשבון התקדמות הטובים
הובלת השיעור והישיבה בעיקר על ידי הטובים [ולפי הענין]
דאגה לגיוון וחיות תמידית [כל מגזר ורמה לפי עניינם]
פרוייקטים ומבצעים מרעננים [צריך תמיד למצוא את הדרך לעשות זאת באופן בוגר ומבגר שישיגו את התועלת ולא יסיגוהו לרמת "חיידר"]
הומור ועליזות - חיוך תמידי לא מזיק אף פעם [הגם שיש שחולקים על זה ...]
והעיקר נעימות נעימות נעימות
לאוין :
אכזבה עמוקה מאד מבחור, וכ"ש שידור כי הנני מיואש ממנו, [ועל דרך זה 'הערות בקצב מטריד'] אסון, שקשה, עד כמעט בלתי ניתן, לתיקון [במקרי קיצון]
התעלמות או טיוח שאלות יסוד המתעוררות ביהדות, סכנה !
קמצנות
טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם
התעלמות מתלונות
חניקת טבע של בחור
סיסמאות [בפרט נבובות] נראה לי שרשימה ארוכה זו עברה על לאו זה
דריכה על ישיבות אחרות
חשיבה מקובעת [הסובל מזה, ימצא חברים יועצים עם ראש גדול ופתוח]
הרחקת בחור רק במקרי קיצון ומתוך ישוב הדעת גמור ונטילת עצה עמוקה
[לפי הבחנתי הדלוחה, הרחקת בחור שאינה מוצדקת דיה שורטת לא רק אותו אלא גם את הנותרים...]
יהי רצון שתזכו להצליח במלאכה ולהיות שליחים נאמנים
להגדיל תורה לרוחבה ולעומקה, להאהיבה, להאדירה ולהרבות כבוד שמים תמיד
