הקדמה (מחילה על האורך)
בשונה מהמקובל משבתות השנה ומהחגים, בימים הנוראים יש 'מאגר' מסוים של מנגינות שמקובל להשתמש בו - ואולי אך ורק בו - בכל תפילות ר"ה ויוה"כ.
המאגר כולל כמובן את מנגינות הסליחות המוכרות (במיוחד יה שמע אביונך, 'בן אדם' לחלק מהמנהגים, מרום ממרומים, ועוד). אליהם מצטרפים ניגונים בודדים של מספר פיוטים המושרים רק בימים הנוראים (כגון: אחות קטנה, לך אלי, אדיר ונאור, אל נורא עלילה). בניגוד לשאר השנה, המנגינות אינן במקאם אחיד; אף שרובן במקאם ביאת ונגזרותיו, יש במקאם חיג'אז (אליך ה', מרום ממרומים, חון תחון), יש עג'אם (עננו, אדיר ונאור, אל נורא עלילה לחלק מהגרסאות), יש נאווה (אדון הסליחות, אבינו מלכנו), ונהוונד (מחי ומסי הניגון האיטי, 'המבורך' - אולי עם נאווה-את'ר).
הניגון/המקאם של התפילה (הקטעים של החזן) די קבוע יחסית, בכל התפילות.
מאידך, ישנן 'קפיצות' למקאמים אחרים שלא על פי הכללים הרגילים. המקאם הבסיסי והראשי של התפילה הוא ממשפחת הביאת-מוחיאר-חוסיני-צבא (שמעתי פעם שֵׁם למקאם של הימים הנוראים, ואיני זוכר). ישנם קטעים שנאמרים בקביעות במקאם סיגא (ה' עשה למען שמך; חלק מקטעי הפסוקים שהש"צ אומר חצי והציבור משלים כגון בפתיחה לסליחות של ערבית יוה"כ, ועוד), יש במקאם עג'אם (עננו ועוד), יש במקאם צבא (אלקינו שבשמים, ועוד), ואולי גם נאווה. [ראסט לא מצאתי.]
שליח הציבור - חשוב לזכור! אין תפקידי להרשים, להפגין ידע במקאמים, במעברים ובשירים שנס ליחם. תפקידי להשרות את האווירה המתאימה לתפילת ימי הדין, לעורר את הציבור ולהיות השליח הנאמן שלהם להעלות את התפילות, לקבלתן ברצון לפני הבורא.
אמרתי, אעלה מן התובנות שעלו לי במהלך השנים כמתפלל וכש"צ (ובקוצר הזמן לא צירפתי קישורים).
כמה עצות לש"צ:
1. כאמור, מספר המנגינות מוגבל יחסית, וגם מגוון במקאמים שונים. הדבר מאתגר בעיקר את שליח-הציבור של שחרית, ובהתאם לאמור עליו להכין את התפילה מראש. יש לו לבדוק את ההתאמה של המנגינות, ולתכנן את ההתאמה של הטונים. למשל, אם שרים "שוועת עניים" במנגינה של "אדון הסליחות" שהוא במקאם נאווה, הרי ששרים אותו בטון גבוה, או נמוך מדי, או ש'קופצים' לטון נוח יותר.
גם במנגינות היותר 'סטנדרטיות' כדאי לדעת מראש האם לסיים את הקטע הקודם בסיומת הנמוכה (כעין צבא) או בסיומת הגבוהה, כדי לרכך את המעבר, אם יש.
אין הכוונה להתאים את המקאם של הסיום למקאם של הניגון הבא דווקא, שכן בימים הנוראים אין הקפדה על מקאמים, אלא לוודא שאין המעבר צורם.
2. עלייה בטונים: את העליות לאוקטבה העליונה כדאי לשמור למשפטים משמעותיים בתפילה, כמו "ועל המדינות בו יאמר... מי לא נפקד...", "חטאתי אודיעך ועווני לא כסיתי" (לפני הווידוי), וכדומה - כדי ליצור את האווירה המתאימה לקטעים אלו בתפילה ולעורר את הכוונה (של הש"צ ושל הציבור) למילים הנאמרות.
3. הגדלת מאגר המנגינות: ניתן להיעזר מדי פעם (ובמידה) במנגינות משירת הבקשות - במיוחד אלו שבמקאם חוסיני. היתרון שלהן הוא שהרבה מהן תואמות את תפילת הימים הנוראים מבחינה מוזיקלית, וגם מבחינת האווירה שהן משרות, בלאו הכי יש בהן טעם של כיסופים ודבקות בשי"ת (דבר שמתאים לימי ההמלכה). כמו כן, מדובר (ברובן המוחלט) במנגינות עתיקות יחסית וכפי הנראה מקוריות, ולא כאלו הלקוחות משירים ערביים.
למשל, "אל מסתתר" יכול להתאים מ"בחייכון וביומיכון". "אודה אל חי שמך" ל"זכרנו לחיים" בחזרת הש"צ וההמשך ("בוחר בשפלים") ל"מי כמוך אב הרחמן". המנגן קדיש ב"המבורך", יוכל לנגון ב"וישתבח ויתפאר" את "יה מלך רם ומתנשא" (נאוה-את'ר/נהוונד).
שוב, כל זה במידה. לטעמי, שילוב של מנגינות חדשות של פיוטים חדשים, ועוד יותר מכך של מה שנקרא 'שירים מזרחיים' (או, ליתר דיוק: פופ ים-תיכוני), גורע ומפחית מהאווירה המתאימה. ואני מתרשם גם שזה נחשב בלתי-מקובל.
4. שבת: כשחל ראש השנה או יוה"כ בשבת, הייתי מציע לייחד קדיש אחד (קדיש תתקבל, שאינו הקדיש העיקרי מבחינת הניגונים) באחת התפילות, למנגינות של שבת (כגון כי אשמרה שבת או שאר מנגינות 'רגילות' של שבת), לכבוד השבת.
5. תענו ותעתרו: למרות האמור, בקדיש תתקבל אווירת סוף התפילה מתחברת לאווירת יום-טוב (העתידה להגיע בסעודת יו"ט המתקרבת...), ובקטע של "תענו ותעתרו", וליתר דיוק 50 השערים, אני חושב שיש מקום לשלב מנגינה שמחה. בבחינת "וגילו ברעדה". ואין הכוונה להתחיל לנגן בנחת (טורח ציבור), אלא לנגן באופן זריז, בלי סלסולים, ויש 'לקצץ' את המנגינה לפי הצורך. המנגינה המשתלבת שם באופן הטוב ביותר, לטעמי, היא של "מה נאוו". אפשר להתמקם על העג'אם החל מ"תענו ותעתרו", ומ"שערי גאולה" להתחיל: "שערי גאולה (-מה נאוו עלי), שערי גילה (ההרים רגלי)" וכן הלאה. בזריזות. מנגינה אחרת שאפשר לשלב: "כל עלמות אהבוך" ("שערי גאולה" - כל עלמות, "שערי גילה" - אהבוך, וכן הלאה). יצא לי להשתמש במנגינות נוספות (למשל: יפה ותמה, ביאת), אך ההשתלבות שלהן שם פחות מוצלחת לטעמי.
6. תפילת נעילה: לתפילת הנעילה מקובל להשתמש בטון גבוה יחסית, בהתאם לאווירת השיא של יוה"כ. כמובן, שחשיבות תכנון התפילה - על המנגינותיה - חשוב מאוד.
מנגינה אחת שמורה אצלי לקדושת "כתר" של תפילת הנעילה. המנגינה של "המבדיל בין קודש לחול" / "אערוך מהלל ניבי" (חוסיני) - מן המנגינות המזוהות ביותר עם אליהו הנביא שאנו מבקשים אז כי 'יבשר נא הגאולה בשעת הנעילה'. האפקט הרגשי שזה יוצר, בשילוב השעה המיוחדת ובשילוב הטון הגבוה (המאפיין גם כך את המנגינה הזאת) ואפקט ההפתעה (הציבור מצפה לעוד קדושה במנגינת "יה שמע אביוניך..." או בדומה לזה), מעוררים עוד את הציבור (נסו לעצום עיניים עכשיו ולדמיין בית-כנסת מלא בעת הנעילה שר כך את הקדושה).
'מירוץ הזמנים' שמיוחד לתפילת הנעילה ידוע (ומשתנה ממקום למקום), וחשוב שהש"צ ידאג שהוא לא יפגום באיכות התפילה. ישנם מקומות שאחרי ברכת הכהנים צריכים 'למשוך זמן' (תלוי במנהגים לגבי שקיעה וצאת הכוכבים ואכמ"ל). במקרה כזה כדאי לבצע את "אלקינו שבשמיים" שבסליחות במקאם צבא (אם לא שבכל אופן עושים אותו כך).
אציין כי רשימת מנגינות לתפילות הביא ר' יצחק משען בפורום זה, באשכול מהשנה הקודמת (שהוקפץ בימים האחרונים).
לסיום אחזור על הדברים שנאמרו: עיקר העיקרים - לכוון את ליבנו לאבינו שבשמיים. אין צורך 'לשחק' עם מקאמים, וגם לא לעבור לחיג'אז לקראת מנגינת "מרום ממרומים" וכדומה (אלא במנגינות שזה יישמע צורם בלי 'ריכוך', כאמור).
בדברים האמורים למעלה יש דברים שהם הלכה, יש דברים שהם מנהג, וכמובן יש דברים שהם המלצה ו/או עניין של טעם בלבד - וסביר שיימצא מי שיחלוק עליי, ואדרבה, "מיני ומיניה יתקלס עילאה". "אחד המרבה ואחד הממעיט - ובלבד שיכוון את לבו לשמיים"!
כתיבה וחתימה טובה,
וקיבול התפילות ברצון!
בשונה מהמקובל משבתות השנה ומהחגים, בימים הנוראים יש 'מאגר' מסוים של מנגינות שמקובל להשתמש בו - ואולי אך ורק בו - בכל תפילות ר"ה ויוה"כ.
המאגר כולל כמובן את מנגינות הסליחות המוכרות (במיוחד יה שמע אביונך, 'בן אדם' לחלק מהמנהגים, מרום ממרומים, ועוד). אליהם מצטרפים ניגונים בודדים של מספר פיוטים המושרים רק בימים הנוראים (כגון: אחות קטנה, לך אלי, אדיר ונאור, אל נורא עלילה). בניגוד לשאר השנה, המנגינות אינן במקאם אחיד; אף שרובן במקאם ביאת ונגזרותיו, יש במקאם חיג'אז (אליך ה', מרום ממרומים, חון תחון), יש עג'אם (עננו, אדיר ונאור, אל נורא עלילה לחלק מהגרסאות), יש נאווה (אדון הסליחות, אבינו מלכנו), ונהוונד (מחי ומסי הניגון האיטי, 'המבורך' - אולי עם נאווה-את'ר).
הניגון/המקאם של התפילה (הקטעים של החזן) די קבוע יחסית, בכל התפילות.
מאידך, ישנן 'קפיצות' למקאמים אחרים שלא על פי הכללים הרגילים. המקאם הבסיסי והראשי של התפילה הוא ממשפחת הביאת-מוחיאר-חוסיני-צבא (שמעתי פעם שֵׁם למקאם של הימים הנוראים, ואיני זוכר). ישנם קטעים שנאמרים בקביעות במקאם סיגא (ה' עשה למען שמך; חלק מקטעי הפסוקים שהש"צ אומר חצי והציבור משלים כגון בפתיחה לסליחות של ערבית יוה"כ, ועוד), יש במקאם עג'אם (עננו ועוד), יש במקאם צבא (אלקינו שבשמים, ועוד), ואולי גם נאווה. [ראסט לא מצאתי.]
שליח הציבור - חשוב לזכור! אין תפקידי להרשים, להפגין ידע במקאמים, במעברים ובשירים שנס ליחם. תפקידי להשרות את האווירה המתאימה לתפילת ימי הדין, לעורר את הציבור ולהיות השליח הנאמן שלהם להעלות את התפילות, לקבלתן ברצון לפני הבורא.
אמרתי, אעלה מן התובנות שעלו לי במהלך השנים כמתפלל וכש"צ (ובקוצר הזמן לא צירפתי קישורים).
כמה עצות לש"צ:
1. כאמור, מספר המנגינות מוגבל יחסית, וגם מגוון במקאמים שונים. הדבר מאתגר בעיקר את שליח-הציבור של שחרית, ובהתאם לאמור עליו להכין את התפילה מראש. יש לו לבדוק את ההתאמה של המנגינות, ולתכנן את ההתאמה של הטונים. למשל, אם שרים "שוועת עניים" במנגינה של "אדון הסליחות" שהוא במקאם נאווה, הרי ששרים אותו בטון גבוה, או נמוך מדי, או ש'קופצים' לטון נוח יותר.
גם במנגינות היותר 'סטנדרטיות' כדאי לדעת מראש האם לסיים את הקטע הקודם בסיומת הנמוכה (כעין צבא) או בסיומת הגבוהה, כדי לרכך את המעבר, אם יש.
אין הכוונה להתאים את המקאם של הסיום למקאם של הניגון הבא דווקא, שכן בימים הנוראים אין הקפדה על מקאמים, אלא לוודא שאין המעבר צורם.
2. עלייה בטונים: את העליות לאוקטבה העליונה כדאי לשמור למשפטים משמעותיים בתפילה, כמו "ועל המדינות בו יאמר... מי לא נפקד...", "חטאתי אודיעך ועווני לא כסיתי" (לפני הווידוי), וכדומה - כדי ליצור את האווירה המתאימה לקטעים אלו בתפילה ולעורר את הכוונה (של הש"צ ושל הציבור) למילים הנאמרות.
3. הגדלת מאגר המנגינות: ניתן להיעזר מדי פעם (ובמידה) במנגינות משירת הבקשות - במיוחד אלו שבמקאם חוסיני. היתרון שלהן הוא שהרבה מהן תואמות את תפילת הימים הנוראים מבחינה מוזיקלית, וגם מבחינת האווירה שהן משרות, בלאו הכי יש בהן טעם של כיסופים ודבקות בשי"ת (דבר שמתאים לימי ההמלכה). כמו כן, מדובר (ברובן המוחלט) במנגינות עתיקות יחסית וכפי הנראה מקוריות, ולא כאלו הלקוחות משירים ערביים.
למשל, "אל מסתתר" יכול להתאים מ"בחייכון וביומיכון". "אודה אל חי שמך" ל"זכרנו לחיים" בחזרת הש"צ וההמשך ("בוחר בשפלים") ל"מי כמוך אב הרחמן". המנגן קדיש ב"המבורך", יוכל לנגון ב"וישתבח ויתפאר" את "יה מלך רם ומתנשא" (נאוה-את'ר/נהוונד).
שוב, כל זה במידה. לטעמי, שילוב של מנגינות חדשות של פיוטים חדשים, ועוד יותר מכך של מה שנקרא 'שירים מזרחיים' (או, ליתר דיוק: פופ ים-תיכוני), גורע ומפחית מהאווירה המתאימה. ואני מתרשם גם שזה נחשב בלתי-מקובל.
4. שבת: כשחל ראש השנה או יוה"כ בשבת, הייתי מציע לייחד קדיש אחד (קדיש תתקבל, שאינו הקדיש העיקרי מבחינת הניגונים) באחת התפילות, למנגינות של שבת (כגון כי אשמרה שבת או שאר מנגינות 'רגילות' של שבת), לכבוד השבת.
5. תענו ותעתרו: למרות האמור, בקדיש תתקבל אווירת סוף התפילה מתחברת לאווירת יום-טוב (העתידה להגיע בסעודת יו"ט המתקרבת...), ובקטע של "תענו ותעתרו", וליתר דיוק 50 השערים, אני חושב שיש מקום לשלב מנגינה שמחה. בבחינת "וגילו ברעדה". ואין הכוונה להתחיל לנגן בנחת (טורח ציבור), אלא לנגן באופן זריז, בלי סלסולים, ויש 'לקצץ' את המנגינה לפי הצורך. המנגינה המשתלבת שם באופן הטוב ביותר, לטעמי, היא של "מה נאוו". אפשר להתמקם על העג'אם החל מ"תענו ותעתרו", ומ"שערי גאולה" להתחיל: "שערי גאולה (-מה נאוו עלי), שערי גילה (ההרים רגלי)" וכן הלאה. בזריזות. מנגינה אחרת שאפשר לשלב: "כל עלמות אהבוך" ("שערי גאולה" - כל עלמות, "שערי גילה" - אהבוך, וכן הלאה). יצא לי להשתמש במנגינות נוספות (למשל: יפה ותמה, ביאת), אך ההשתלבות שלהן שם פחות מוצלחת לטעמי.
6. תפילת נעילה: לתפילת הנעילה מקובל להשתמש בטון גבוה יחסית, בהתאם לאווירת השיא של יוה"כ. כמובן, שחשיבות תכנון התפילה - על המנגינותיה - חשוב מאוד.
מנגינה אחת שמורה אצלי לקדושת "כתר" של תפילת הנעילה. המנגינה של "המבדיל בין קודש לחול" / "אערוך מהלל ניבי" (חוסיני) - מן המנגינות המזוהות ביותר עם אליהו הנביא שאנו מבקשים אז כי 'יבשר נא הגאולה בשעת הנעילה'. האפקט הרגשי שזה יוצר, בשילוב השעה המיוחדת ובשילוב הטון הגבוה (המאפיין גם כך את המנגינה הזאת) ואפקט ההפתעה (הציבור מצפה לעוד קדושה במנגינת "יה שמע אביוניך..." או בדומה לזה), מעוררים עוד את הציבור (נסו לעצום עיניים עכשיו ולדמיין בית-כנסת מלא בעת הנעילה שר כך את הקדושה).
'מירוץ הזמנים' שמיוחד לתפילת הנעילה ידוע (ומשתנה ממקום למקום), וחשוב שהש"צ ידאג שהוא לא יפגום באיכות התפילה. ישנם מקומות שאחרי ברכת הכהנים צריכים 'למשוך זמן' (תלוי במנהגים לגבי שקיעה וצאת הכוכבים ואכמ"ל). במקרה כזה כדאי לבצע את "אלקינו שבשמיים" שבסליחות במקאם צבא (אם לא שבכל אופן עושים אותו כך).
אציין כי רשימת מנגינות לתפילות הביא ר' יצחק משען בפורום זה, באשכול מהשנה הקודמת (שהוקפץ בימים האחרונים).
לסיום אחזור על הדברים שנאמרו: עיקר העיקרים - לכוון את ליבנו לאבינו שבשמיים. אין צורך 'לשחק' עם מקאמים, וגם לא לעבור לחיג'אז לקראת מנגינת "מרום ממרומים" וכדומה (אלא במנגינות שזה יישמע צורם בלי 'ריכוך', כאמור).
בדברים האמורים למעלה יש דברים שהם הלכה, יש דברים שהם מנהג, וכמובן יש דברים שהם המלצה ו/או עניין של טעם בלבד - וסביר שיימצא מי שיחלוק עליי, ואדרבה, "מיני ומיניה יתקלס עילאה". "אחד המרבה ואחד הממעיט - ובלבד שיכוון את לבו לשמיים"!
כתיבה וחתימה טובה,
וקיבול התפילות ברצון!
