מתוך ה'מגדלות מרקחים':
שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק (א טז)
בכתובות קו. איתא דרב נחמן דחה דין של יתומים מפני דין של קרובו של התלמיד חכם, משום דעשה ד"כבוד התורה" עדיף, וכתב הריטב"א שם דהיכא שהתלמיד חכם עצמו בא לדין, אפילו אם כבר התחילו דין אחר, מפסיקין בשביל כבוד החכם. והקשה אאמו"ר שליט"א, איך יתכן שמפסיקין, הרי העוסק במצוה פטור מן המצוה. ובאמת הריטב"א בשבועות ל. הביא בשם הרמ"ה דהך דינא הוא אפילו כשפתחו בדין אחר, וכתב בשם רבותיו דזה אינו, דאי עוסק בדין אחר הרי הוא "עוסק במצוה" שפטור מן המצוה. וצריך ביאור מה סוברים הרמ"ה והריטב"א בכתובות שנטו מזה וסבירא להו שצריך להפסיק.
וביאר אאמו"ר שליט"א, שדין עוסק במצוה הוא רק לפוטרו ממצוה אחרת, אבל הכא שהנידון לעבור ממצות ושפטתם של דין זה, למצות ושפטתם של דין אחר, לא שייך בזה "עוסק במצוה", דזה פוטר רק ממצוה אחרת ולא מאותה המצוה עצמה, וכל הדינים הם חד מצוה של "ושפטתם צדק". ושוב ראיתי שכן כתב לצדד בהגהות רבי אלעזר משה הורוויץ זצ"ל בשבועות שם.
אמנם עדיין יש לעיין, דהן אמנם שגם בדין השני איכא אותה המצוה שהוא עוסק בה, אבל הרי הדין קדימה אינו מצד מצות "ושפטתם צדק" עצמה, שמצד מצוה זו כל אדם שוה, אלא מצד עשה דכבוד התורה, והרי זה הוא עשה אחר, וממנו הוא פטור, וכיון שכן מה יחייב אותו לעבור לדין השני, הרי ממצות כבוד התורה הוא פטור עכשיו.
ונראה לומר דהנה דעת התוס' בסוכה כה. דפטור עוסק במצוה הוא רק היכא דאינו יכול לקיים שניהם, והר"ן שם יא. מדפי הרי"ף ס"ל דהפטור הוא אף כשיכול לקיים שניהם. עכ"פ לפי דברי התוס' ניחא, דכיון שמצד דין עוסק במצוה אנו מחשיבים את כל הדינים של פלוני ושל פלוני הכל כמצוה אחת וכנ"ל, ממילא חשיב יכול לקיים שניהם, גם את מצות עשה של דין וגם את המצות עשה של כבוד התורה, בזה שיעבור לדון את דין התלמיד חכם, ומעתה י"ל שזוהי סברת הראשונים דס"ל שצריך להפסיק ולעבור להדין האחר, וק"ל.
שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק (א טז)
בכתובות קו. איתא דרב נחמן דחה דין של יתומים מפני דין של קרובו של התלמיד חכם, משום דעשה ד"כבוד התורה" עדיף, וכתב הריטב"א שם דהיכא שהתלמיד חכם עצמו בא לדין, אפילו אם כבר התחילו דין אחר, מפסיקין בשביל כבוד החכם. והקשה אאמו"ר שליט"א, איך יתכן שמפסיקין, הרי העוסק במצוה פטור מן המצוה. ובאמת הריטב"א בשבועות ל. הביא בשם הרמ"ה דהך דינא הוא אפילו כשפתחו בדין אחר, וכתב בשם רבותיו דזה אינו, דאי עוסק בדין אחר הרי הוא "עוסק במצוה" שפטור מן המצוה. וצריך ביאור מה סוברים הרמ"ה והריטב"א בכתובות שנטו מזה וסבירא להו שצריך להפסיק.
וביאר אאמו"ר שליט"א, שדין עוסק במצוה הוא רק לפוטרו ממצוה אחרת, אבל הכא שהנידון לעבור ממצות ושפטתם של דין זה, למצות ושפטתם של דין אחר, לא שייך בזה "עוסק במצוה", דזה פוטר רק ממצוה אחרת ולא מאותה המצוה עצמה, וכל הדינים הם חד מצוה של "ושפטתם צדק". ושוב ראיתי שכן כתב לצדד בהגהות רבי אלעזר משה הורוויץ זצ"ל בשבועות שם.
אמנם עדיין יש לעיין, דהן אמנם שגם בדין השני איכא אותה המצוה שהוא עוסק בה, אבל הרי הדין קדימה אינו מצד מצות "ושפטתם צדק" עצמה, שמצד מצוה זו כל אדם שוה, אלא מצד עשה דכבוד התורה, והרי זה הוא עשה אחר, וממנו הוא פטור, וכיון שכן מה יחייב אותו לעבור לדין השני, הרי ממצות כבוד התורה הוא פטור עכשיו.
ונראה לומר דהנה דעת התוס' בסוכה כה. דפטור עוסק במצוה הוא רק היכא דאינו יכול לקיים שניהם, והר"ן שם יא. מדפי הרי"ף ס"ל דהפטור הוא אף כשיכול לקיים שניהם. עכ"פ לפי דברי התוס' ניחא, דכיון שמצד דין עוסק במצוה אנו מחשיבים את כל הדינים של פלוני ושל פלוני הכל כמצוה אחת וכנ"ל, ממילא חשיב יכול לקיים שניהם, גם את מצות עשה של דין וגם את המצות עשה של כבוד התורה, בזה שיעבור לדון את דין התלמיד חכם, ומעתה י"ל שזוהי סברת הראשונים דס"ל שצריך להפסיק ולעבור להדין האחר, וק"ל.