מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים (לט ט)
במדרש רבה פרשה פ"ז סי' ה', אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר באהובי בית אבא לעולה, כמו שאמר לאברהם קח נא את בנך וגו', שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. וביארו המפרשים דהפסול הוא משום שנעשה בו עבירה, וכמו בהמה הנרבעת. והקשה בספר אבי הנחל לרבי יהושע אייזיק מסלונים זצ"ל [בעל הנועם ירושלמי ועמק יהושע] דרוש ג', הרי בקרבנות בני נח אין פסול רובע, דהא אמרינן בחולין כג: "כי משחתם בהם מום בם" כל מקום שמום פוסל דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלים, וא"כ בב"נ דליכא פסול מום דרק מחוסר אבר פסול, ממילא ליכא גם פסול של דבר ערוה דהיינו רובע ונרבע. [ובמשך חכמה שמות יב ה הוכיח כן דקודם מתן תורה לא פוסל רובע ונרבע, מגמ' ע"ז כד. דפריך מהא דכתיב גם אתה תתן בידינו זבחים, מ"ט לא חיישינן לרביעה, ומשני קודם מתן תורה שאני]. ובאמת מסברא י"ל דאין פוסל בהם גם בלאו הילפותא ממום, כיון שלא נאמר בהם פסול זה, וכל דיני התורה לישראל נאמרו ומהיכי תיתי שיפסול בבני נח.
ונראה לומר בפשיטות דכוונת יוסף לא היתה שיפסל לקרבן מדין פסולי קרבנות, אלא דזה שהקב"ה בחר ביצחק להיות קרבן אין זה רק בתורת היכי תמצי לנסות את אברהם אבינו, רק באמת נבחר משום מעלתו הגדולה להיות קרבן [ואע"פ שלבסוף לא הוקרב, מ"מ נשארה בו קדושת קרבן כדחזינן שהיה אסור לצאת מארץ ישראל]. וזהו שאמר יוסף הצדיק, שאם יעשה חטא זה, לא יבחרהו הקב"ה להיות קרבן, משום שירד ממעלתו, וק"ל.
ולמדנו מכאן דרך המלחמה ביצר, כי אע"פ שדבר זה של בחירת קרבן אינו מצוי ולא היה אלא פעם אחת בלבד אצל יצחק אבינו, מ"מ אמר יוסף שאין לו לעשות דבר אשר יכול לפוסלו מלהגיע לדרגה הגדולה ביותר שיש, וכמו כן אע"פ שהאדם רחוק מדרגות גבוהות מ"מ צריך לומר לעצמו שהוא משאיר האפשרות שיהיה במעלות עליונות, ולא יעשה מעשים אשר פוסלים אותו מהאפשרות לזה. וכן אמרו שם במדרש שאמר למוד הוא להיות הקב"ה נגלה על בית אבא, שמא יגלה עלי וימצאני טמא. והיינו כנ"ל שלא חטא כדי לא לפסול עצמו מהנבואה, דצריך לחשוב על זה שלא להפסל אפילו מדרגות עליונות.
ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים (לט ט)
במדרש רבה פרשה פ"ז סי' ה', אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר באהובי בית אבא לעולה, כמו שאמר לאברהם קח נא את בנך וגו', שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. וביארו המפרשים דהפסול הוא משום שנעשה בו עבירה, וכמו בהמה הנרבעת. והקשה בספר אבי הנחל לרבי יהושע אייזיק מסלונים זצ"ל [בעל הנועם ירושלמי ועמק יהושע] דרוש ג', הרי בקרבנות בני נח אין פסול רובע, דהא אמרינן בחולין כג: "כי משחתם בהם מום בם" כל מקום שמום פוסל דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלים, וא"כ בב"נ דליכא פסול מום דרק מחוסר אבר פסול, ממילא ליכא גם פסול של דבר ערוה דהיינו רובע ונרבע. [ובמשך חכמה שמות יב ה הוכיח כן דקודם מתן תורה לא פוסל רובע ונרבע, מגמ' ע"ז כד. דפריך מהא דכתיב גם אתה תתן בידינו זבחים, מ"ט לא חיישינן לרביעה, ומשני קודם מתן תורה שאני]. ובאמת מסברא י"ל דאין פוסל בהם גם בלאו הילפותא ממום, כיון שלא נאמר בהם פסול זה, וכל דיני התורה לישראל נאמרו ומהיכי תיתי שיפסול בבני נח.
ונראה לומר בפשיטות דכוונת יוסף לא היתה שיפסל לקרבן מדין פסולי קרבנות, אלא דזה שהקב"ה בחר ביצחק להיות קרבן אין זה רק בתורת היכי תמצי לנסות את אברהם אבינו, רק באמת נבחר משום מעלתו הגדולה להיות קרבן [ואע"פ שלבסוף לא הוקרב, מ"מ נשארה בו קדושת קרבן כדחזינן שהיה אסור לצאת מארץ ישראל]. וזהו שאמר יוסף הצדיק, שאם יעשה חטא זה, לא יבחרהו הקב"ה להיות קרבן, משום שירד ממעלתו, וק"ל.
ולמדנו מכאן דרך המלחמה ביצר, כי אע"פ שדבר זה של בחירת קרבן אינו מצוי ולא היה אלא פעם אחת בלבד אצל יצחק אבינו, מ"מ אמר יוסף שאין לו לעשות דבר אשר יכול לפוסלו מלהגיע לדרגה הגדולה ביותר שיש, וכמו כן אע"פ שהאדם רחוק מדרגות גבוהות מ"מ צריך לומר לעצמו שהוא משאיר האפשרות שיהיה במעלות עליונות, ולא יעשה מעשים אשר פוסלים אותו מהאפשרות לזה. וכן אמרו שם במדרש שאמר למוד הוא להיות הקב"ה נגלה על בית אבא, שמא יגלה עלי וימצאני טמא. והיינו כנ"ל שלא חטא כדי לא לפסול עצמו מהנבואה, דצריך לחשוב על זה שלא להפסל אפילו מדרגות עליונות.