ג' בתשרי חל בשבת, ואז הצום נדחה ליום ראשון. אנו מתפללים שניגאל עוד השנה, ואז כל הדברים כאן יהיו לפלפולא בעלמא.
בעקבות המאמר: יום הריגת גדליה בן אחיקם, שפורסם בירחון האוצר גליון נז, תשרי ה'תשפ"ב (עמ' קטז-קסו).
בסליחות לצום גדליה נאמרת ברוב עֲדוֹת ישראל קינת "אָבְלָה נַפְשִׁי וְחָשַׁךְ תָּאֳרִי, בֵּית תִּפְאַרְתִּי נִשְׂרַף בְּיַד הָאֲרִי, גַּם פְּלֵטִים אֲשֶׁר עָזְבוּ שְׁאֵרִי, דֹּעֲכוּ הַיּוֹם בִּשְׁלֹשָׁה בְתִשְׁרִי...". כך לפי נוסח הספרדים ועדות המזרח. יש שהעירו שלפי נוסח זה גדליה נהרג ביום ג' בתשרי (כפשַׁט דברי חז"ל), ולא כדעה שנהרג בראש השנה (ראה במאמר הנ"ל באריכוּת, ור' להלן בנוסח האשכנזים). כאשר ג' בתשרי חל בשבת, הצום נדחה למחרתוֹ, ד' בתשרי. לפי זה - כתבו - יש צורך לומר בשנה כזאת "דועכו בְּיוֹם שלושה בתשרי", שהרי מוציא שקר מפיו, וכפי שיש שכּתבו (שו"ת הלק"ט ח"ב סי' מו; בא"ח חֻקת כב) שהמברך ברהמ"ז של סעודה שלישית משחשכה ישמיט ב'רצה והחליצנו' תיבת 'הזה' (הרב מאיר מאזוז והרב נתנאל בליך בירחון אור תורה, אלול ה'תשנ"ג, סימן קעט). בחלק מן הסידורים שיצאו לאור מאז אימצו את ההגהה הזאת, והעתיקוה מִסידור לסידור.
אך רבי ישראל קושׂטא (נפטר בסביבת ה'תרנ"ז) ביאר (סדר חמש תעניות כמנהג ק"ק ספרדים עם ביאור, נדפס בליוורנו, ושוב בדפוס צילום בא"י בהוצאת שילה, עמ' 51): "הַיּוֹם - מאז כיום". לפירוש זה, "היום" אינו ממש היום, וא"כ אין מקום לשינוי הנוסח כשהצום נדחה. ולכאורה, מֵהֶעְדֵּר הגהה בסידורים הישנים (עַד לפני כ-30 שנה), יש להוכיח שאבותינו בדורות הקודמים סָמכוּ על ביאור זה וכיו"ב. תדע, שאם נכריח להגיה בזה, גם בסליחות של י"ז בתמוז יש מקום להגיה, במקרה שהצום דחוּי, ולא לומר (בסליחת "אז[י] בבגדי") "חָלפוּ עָלַי ביום זה חמש תלאות... ביום זה נשתברו הלוחות... ביום זה בטל התמיד..." וכן הלאה.
יתֵרה מזו, בקינת "אבלה נפשי" עצמהּ, תיבת 'היום' מופיעה בהמשך (בנוסח הספרדים) פעמיים - "חֻבְּלוּ הַיּוֹם עִם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם... לֻקְּטוּ הַיּוֹם וְלֹא הָיָה בָהֶם גּוֹדֵר גָּדֵר וְעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ" - ופלא שכמעט באף אחד מן הסידורים־המגיהים לא הגיהו גם שם.
[ויש להעיר גם על מקור הדין שהביאוּ לגבי 'רצה והחליצנו', להשמיט 'הזה', הנה כ"כ בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן מו), וגם בבן איש חי (חוקת כב); אך באחרונים החונים על שו"ע או"ח קפח, י כמעט ולא נמצא מי שהִזכיר דין זה, ולא הובא במ"ב ובילקו"י. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד ס"ס יח) הביא דברי הלק"ט וכתב שלפי סתימת הפוסקים שהולכים לפי תחילת הסעודה אומרים 'הזה' כרגיל, והו"ד בפסק"ת (סי' קפח הע' 64). וכמדומה שכּן המנהג גם אצל הספרדים.]
והנה, קינה זו מיוחסת לרב סעדיה גאון (ש"ז שכטר, סעדיאנא, ה'תרס"ב, עמ' 46; סדר הסליחות כמנהג ליטא, מהדורת גולדשמידט, עמ' קמג), ומופיעה בסידור רס"ג (מהד' מקיצי נרדמים - אסף ויואל דודזון, ה'תשכ"ג, עמ' שלג); והנוסח שם הוא "דועכוּ כהיום", כפי שהוא אצל האשכנזים. וכן הוא במחזור ארם צובה (ונציה ה'רפ"ז, ח"ב, דף תקלא). ומכאן יש מקום לשער שנוסח זה מוסמך. נוסח זה נוח יותר לשיטה שגדליה נהרג בראש השנה, וכפי שהעיר הרב ראובן מרגליות (נפש חיה, סי' תקמט): "ויתכן שזה שרָמַז בעל הסליחה לצום גדליה המַּתחלת 'אבלה נפשי' באמרו 'דועכו כהיום' ולא נקט 'היום' סתמִי כ'היום הרת עולם'". כמובן, נוסח זה גם מְייתר את הצורך בהגהה כשהצום דחוי. ומעניין, שבנוסח האשכנזי תיבת "היום" נעדרת גם מֵהמשך הקינה (בניגוד לנוסח הסידורים הספרדיים, וכאמור). בדרך זו הלכו בסידור קורן לספרדים (בעריכת הרב חנן בניהו, ה'תשע"ב).
לסיכום:
נראה כי לאשכנזים אין בעיה בנוסח. לספרדים אין צורך להגיה בצום גדליה דחוי, והרוצה להגיה מוטב שיאמר כנוסח האשכנזים "כְּהַיּוֹם" (וגם בהמשך הקינה, שינויים קלים ותיבת 'היום' איננה).
בעקבות המאמר: יום הריגת גדליה בן אחיקם, שפורסם בירחון האוצר גליון נז, תשרי ה'תשפ"ב (עמ' קטז-קסו).
בסליחות לצום גדליה נאמרת ברוב עֲדוֹת ישראל קינת "אָבְלָה נַפְשִׁי וְחָשַׁךְ תָּאֳרִי, בֵּית תִּפְאַרְתִּי נִשְׂרַף בְּיַד הָאֲרִי, גַּם פְּלֵטִים אֲשֶׁר עָזְבוּ שְׁאֵרִי, דֹּעֲכוּ הַיּוֹם בִּשְׁלֹשָׁה בְתִשְׁרִי...". כך לפי נוסח הספרדים ועדות המזרח. יש שהעירו שלפי נוסח זה גדליה נהרג ביום ג' בתשרי (כפשַׁט דברי חז"ל), ולא כדעה שנהרג בראש השנה (ראה במאמר הנ"ל באריכוּת, ור' להלן בנוסח האשכנזים). כאשר ג' בתשרי חל בשבת, הצום נדחה למחרתוֹ, ד' בתשרי. לפי זה - כתבו - יש צורך לומר בשנה כזאת "דועכו בְּיוֹם שלושה בתשרי", שהרי מוציא שקר מפיו, וכפי שיש שכּתבו (שו"ת הלק"ט ח"ב סי' מו; בא"ח חֻקת כב) שהמברך ברהמ"ז של סעודה שלישית משחשכה ישמיט ב'רצה והחליצנו' תיבת 'הזה' (הרב מאיר מאזוז והרב נתנאל בליך בירחון אור תורה, אלול ה'תשנ"ג, סימן קעט). בחלק מן הסידורים שיצאו לאור מאז אימצו את ההגהה הזאת, והעתיקוה מִסידור לסידור.
אך רבי ישראל קושׂטא (נפטר בסביבת ה'תרנ"ז) ביאר (סדר חמש תעניות כמנהג ק"ק ספרדים עם ביאור, נדפס בליוורנו, ושוב בדפוס צילום בא"י בהוצאת שילה, עמ' 51): "הַיּוֹם - מאז כיום". לפירוש זה, "היום" אינו ממש היום, וא"כ אין מקום לשינוי הנוסח כשהצום נדחה. ולכאורה, מֵהֶעְדֵּר הגהה בסידורים הישנים (עַד לפני כ-30 שנה), יש להוכיח שאבותינו בדורות הקודמים סָמכוּ על ביאור זה וכיו"ב. תדע, שאם נכריח להגיה בזה, גם בסליחות של י"ז בתמוז יש מקום להגיה, במקרה שהצום דחוּי, ולא לומר (בסליחת "אז[י] בבגדי") "חָלפוּ עָלַי ביום זה חמש תלאות... ביום זה נשתברו הלוחות... ביום זה בטל התמיד..." וכן הלאה.
יתֵרה מזו, בקינת "אבלה נפשי" עצמהּ, תיבת 'היום' מופיעה בהמשך (בנוסח הספרדים) פעמיים - "חֻבְּלוּ הַיּוֹם עִם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם... לֻקְּטוּ הַיּוֹם וְלֹא הָיָה בָהֶם גּוֹדֵר גָּדֵר וְעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ" - ופלא שכמעט באף אחד מן הסידורים־המגיהים לא הגיהו גם שם.
[ויש להעיר גם על מקור הדין שהביאוּ לגבי 'רצה והחליצנו', להשמיט 'הזה', הנה כ"כ בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן מו), וגם בבן איש חי (חוקת כב); אך באחרונים החונים על שו"ע או"ח קפח, י כמעט ולא נמצא מי שהִזכיר דין זה, ולא הובא במ"ב ובילקו"י. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד ס"ס יח) הביא דברי הלק"ט וכתב שלפי סתימת הפוסקים שהולכים לפי תחילת הסעודה אומרים 'הזה' כרגיל, והו"ד בפסק"ת (סי' קפח הע' 64). וכמדומה שכּן המנהג גם אצל הספרדים.]
והנה, קינה זו מיוחסת לרב סעדיה גאון (ש"ז שכטר, סעדיאנא, ה'תרס"ב, עמ' 46; סדר הסליחות כמנהג ליטא, מהדורת גולדשמידט, עמ' קמג), ומופיעה בסידור רס"ג (מהד' מקיצי נרדמים - אסף ויואל דודזון, ה'תשכ"ג, עמ' שלג); והנוסח שם הוא "דועכוּ כהיום", כפי שהוא אצל האשכנזים. וכן הוא במחזור ארם צובה (ונציה ה'רפ"ז, ח"ב, דף תקלא). ומכאן יש מקום לשער שנוסח זה מוסמך. נוסח זה נוח יותר לשיטה שגדליה נהרג בראש השנה, וכפי שהעיר הרב ראובן מרגליות (נפש חיה, סי' תקמט): "ויתכן שזה שרָמַז בעל הסליחה לצום גדליה המַּתחלת 'אבלה נפשי' באמרו 'דועכו כהיום' ולא נקט 'היום' סתמִי כ'היום הרת עולם'". כמובן, נוסח זה גם מְייתר את הצורך בהגהה כשהצום דחוי. ומעניין, שבנוסח האשכנזי תיבת "היום" נעדרת גם מֵהמשך הקינה (בניגוד לנוסח הסידורים הספרדיים, וכאמור). בדרך זו הלכו בסידור קורן לספרדים (בעריכת הרב חנן בניהו, ה'תשע"ב).
לסיכום:
נראה כי לאשכנזים אין בעיה בנוסח. לספרדים אין צורך להגיה בצום גדליה דחוי, והרוצה להגיה מוטב שיאמר כנוסח האשכנזים "כְּהַיּוֹם" (וגם בהמשך הקינה, שינויים קלים ותיבת 'היום' איננה).
