א) בחזו"ע עמ' שנג כתב שאם חל ט' באב בשבת אין אומרים קינה אוי כי ירד אש, לפני ערבית
המקור לזה הוא בזבחי צדק החדשות ס' כב וס' קיח. וראיתי שכתבו טעמא בשם ספר נחלת ששון (מהדורת אהבת שלום עמ' 226) משום שבבגדאד נוהגים לומר קינה זו קודם ערבית וכשחל במוצ"ש לא רצו לומר קינה בשבת לפני תפלת ערבית.
ומבואר בזבחי צדק ס' קיח שהתפללו ערבית בט"ב שחל במוצ"ש ט"ו דקות קודם קריאת המגרב, דהיינו 8 דקות קודם השקיעה
א"כ מובן כיון שהתפללו ערבית בפלג ועדיין היה שבת, לא רצו לומר קינה בשבת. אך למנהגינו שמתפללים ערבית אחר צאה"כ (ויש שמאחרים התפילה עוד) למה שלא נאמר הקינה הזו? אחר שכולם אמרו ברוך המבדיל, וחלצו הנעליים
ב) כיצד יש לנהוג בנטילת ידים מוצ"ש ערב ט"ב, כשעדיין נמצא בבין השמשות והוצרך להכנס לבית הכסא?
אם יטול ידיו עד קשרי האצבעות לכאורה נראה כאבילות בפרהסיא כשכל השנה נוטל את כל היד
ודמי למה שדנו הפוסקים אם לחלוץ הנעליים בבין השמשות או בצאה"כ. ובחזו"ע עמ' שלד פסק שאם חולצים בבית יחלצו לאחר כעשרים דקות אחר השקיעה. הרי שאף שחולץ בביתו יש בזה מנהג אבילות בשבת. א"כ ה"ה בנטילת ידים
המקור לזה הוא בזבחי צדק החדשות ס' כב וס' קיח. וראיתי שכתבו טעמא בשם ספר נחלת ששון (מהדורת אהבת שלום עמ' 226) משום שבבגדאד נוהגים לומר קינה זו קודם ערבית וכשחל במוצ"ש לא רצו לומר קינה בשבת לפני תפלת ערבית.
ומבואר בזבחי צדק ס' קיח שהתפללו ערבית בט"ב שחל במוצ"ש ט"ו דקות קודם קריאת המגרב, דהיינו 8 דקות קודם השקיעה
א"כ מובן כיון שהתפללו ערבית בפלג ועדיין היה שבת, לא רצו לומר קינה בשבת. אך למנהגינו שמתפללים ערבית אחר צאה"כ (ויש שמאחרים התפילה עוד) למה שלא נאמר הקינה הזו? אחר שכולם אמרו ברוך המבדיל, וחלצו הנעליים
ב) כיצד יש לנהוג בנטילת ידים מוצ"ש ערב ט"ב, כשעדיין נמצא בבין השמשות והוצרך להכנס לבית הכסא?
אם יטול ידיו עד קשרי האצבעות לכאורה נראה כאבילות בפרהסיא כשכל השנה נוטל את כל היד
ודמי למה שדנו הפוסקים אם לחלוץ הנעליים בבין השמשות או בצאה"כ. ובחזו"ע עמ' שלד פסק שאם חולצים בבית יחלצו לאחר כעשרים דקות אחר השקיעה. הרי שאף שחולץ בביתו יש בזה מנהג אבילות בשבת. א"כ ה"ה בנטילת ידים
