מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בברכות ז. ועבודה זרה ד: איתא דהוה ההוא מינא דהוה מצער לריב"ל, ורצה לקללו בזמן שהקב"ה כועס, ולבסוף נתנמנם באותה שעה, אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי, משום "גם ענוש לצדיק לא טוב", ומצד "ורחמיו על כל מעשיו". והנה בתוס' בעבודה זרה ד: ד"ה ש"מ, הביאו דיש גורסים שהיה נכרי, ולפי"ז דינו שאין מורידין אותו לבור ולא מעלין, וכתבו דלפי"ז צ"ל דרצה לקללו רק בהיזק ולא בהריגה, שהרי אין מורידין אותו לבור. ורק להגירסא שהיה מין, ודינם שמורידין ואין מעלין, אז יש לפרש שנתכוין לקללו שימות.
ולכאורה קשה הרי אינו הורגו בידים, רק מקללו, וא"כ אין בזה איסור רציחה רק איסור קללה, ואיסור קללה ליכא בנכרי דהא ילפינן מדכתיב "ונשיא מעמך לא תאור" בעושה מעשה עמך, וא"כ גם אם הוא גוי מהו האיסור לקללו שימות [אם לא משום "גם ענוש לצדיק לא טוב"].
וצ"ל דסבירא להו להתוס' דכיון שמקללו בזמן שהקב"ה כועס, דקללה זו ודאי מתקיימת, חשיב כהורגו בידים, ואסורה משום רציחה ממש, ואי"ז כשאר קללה דאסורה רק משום מקלל, אלא כמו הורג בשם המפורש או להבדיל בכישוף, שכתב בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' צ"ח דחשיב כמעשה בידים והוי ליה רוצח.
והראבי"ה בברכות סי' ט"ז כתב "וצריך אדם שלא יכוין בשעה שהקב"ה כועס להעניש את חבירו, שנא' גם ענוש לצדיק לא טוב, פי' מפני שהוא כהורגו בידים שאז בברור נענש", עכ"ל. משמע לכאורה דהוי כהורג בידים, וכנ"ל. אך א"כ למה הוצרך ראבי"ה לומר מדין "גם ענוש לצדיק" וגו', תיפו"ל דהוי רוצח ממש, ורק במינים דמורידין ולא מעלין צריך לטעם ד"גם ענוש", וצ"ל דהראבי"ה ס"ל דאין לו דין רוצח, ואין כוונתו דהוי כהורג בידים ממש, ועי'.
בברכות ז. ועבודה זרה ד: איתא דהוה ההוא מינא דהוה מצער לריב"ל, ורצה לקללו בזמן שהקב"ה כועס, ולבסוף נתנמנם באותה שעה, אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי, משום "גם ענוש לצדיק לא טוב", ומצד "ורחמיו על כל מעשיו". והנה בתוס' בעבודה זרה ד: ד"ה ש"מ, הביאו דיש גורסים שהיה נכרי, ולפי"ז דינו שאין מורידין אותו לבור ולא מעלין, וכתבו דלפי"ז צ"ל דרצה לקללו רק בהיזק ולא בהריגה, שהרי אין מורידין אותו לבור. ורק להגירסא שהיה מין, ודינם שמורידין ואין מעלין, אז יש לפרש שנתכוין לקללו שימות.
ולכאורה קשה הרי אינו הורגו בידים, רק מקללו, וא"כ אין בזה איסור רציחה רק איסור קללה, ואיסור קללה ליכא בנכרי דהא ילפינן מדכתיב "ונשיא מעמך לא תאור" בעושה מעשה עמך, וא"כ גם אם הוא גוי מהו האיסור לקללו שימות [אם לא משום "גם ענוש לצדיק לא טוב"].
וצ"ל דסבירא להו להתוס' דכיון שמקללו בזמן שהקב"ה כועס, דקללה זו ודאי מתקיימת, חשיב כהורגו בידים, ואסורה משום רציחה ממש, ואי"ז כשאר קללה דאסורה רק משום מקלל, אלא כמו הורג בשם המפורש או להבדיל בכישוף, שכתב בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' צ"ח דחשיב כמעשה בידים והוי ליה רוצח.
והראבי"ה בברכות סי' ט"ז כתב "וצריך אדם שלא יכוין בשעה שהקב"ה כועס להעניש את חבירו, שנא' גם ענוש לצדיק לא טוב, פי' מפני שהוא כהורגו בידים שאז בברור נענש", עכ"ל. משמע לכאורה דהוי כהורג בידים, וכנ"ל. אך א"כ למה הוצרך ראבי"ה לומר מדין "גם ענוש לצדיק" וגו', תיפו"ל דהוי רוצח ממש, ורק במינים דמורידין ולא מעלין צריך לטעם ד"גם ענוש", וצ"ל דהראבי"ה ס"ל דאין לו דין רוצח, ואין כוונתו דהוי כהורג בידים ממש, ועי'.
