לא נוח להעתיק את זה כי זה כתוב בשני עמודים.
'ד' אמות של הלכה'
New member
ב"ה.
ביאור נפלא (- מקיף את כללות הנושא, ומציג ביאור מהותי וייחודי, שמיישב קושיות רבות בסוגייא זו, עדיין אחוז התפעלות..),
הביאור המרכזי מופיע ב'ליקוטי שיחות' (- זה ספר שמלקט את השיחות והביאורים של האדמו"ר) בחלק ל"א בעמוד 177, והשני בחלק כ"ז עמ' 276.
מצו"ב:
הביאור בקצרה:
איתא בגמרא (מגילה ז, ב) "אמר רבא מחייב אינש לבסומי בפוריא כו' רבה ור' זירא עבדו סעודתא בהדי הדדי, איבסום קם רבה שחטיה לר' זירא, למחר בעי רחמי ואחיי. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא איתרחיש ניסא".
ולכאורה סיפור זה תמוה ביותר, דאיך שייך לומר שרבה הרג את ר' זירא? ומדוע לא מוצאים שרבה יעשה תשובה על זה, ואדרבא בשנה הבאה הזמינו פעם נוספת?
(וצריך לומר שסיפור זה התרחש בפשטות, שהרי הסיפור הובא בגמרא בהמשך להלכה - "חייב אינש לבסומי כו'". והר"ן אומר שר' אפרים אומר שמפני סיפור זה נדחו דברי רבא).
והביאור בהקדים: הפירוש בזה שנדב ואביהוא נכנסו למקדש שתויי יין הוא שנשתכרו בסודות התורה (ששתו יין כפשוטו כדי שיתגלה אצלם רזי תורה על ידי שמחת הנפש). ועל דרך זה הוא בענין רבה ור' זירא, שר' זירא - לשון זעירא - לא היה יכול לקבל את כל הגילויים שגילה רבה, וממילא היתה לו כלות הנפש על ידי שרבה שחטו - "אין ושחט אלא ומשך" - ענין ההעלאה, שהיתה לו כלות הנפש בפשטות. ולשנה הבאה אמר ר' זירא שבאמת רוצה לבוא עוד הפעם לכלות הנפש, אך אינו בטוח שיתרחש נס שנשמתו תרצה לחזור לגופו.
ביאור נפלא (- מקיף את כללות הנושא, ומציג ביאור מהותי וייחודי, שמיישב קושיות רבות בסוגייא זו, עדיין אחוז התפעלות..),
[מומלץ גם למי שרוצה סקירה כללית של המפרשים המרכזיים שעוסקים בנושא - והשיטות והמרכזיות בנושא, שכן במהלך הביאור מביא בתחילה כמה אופני ביאור ממפרשים שונים ומקשה עליהם. החומר כתוב באופן תורני איכותי, משולב בציוני מראי מקומות איכותיים רבים - שניתן להסתייע בהם בקישור למפרשים השונים].
השוני בין הביאורים: הראשון (בחלק ל"א) - מופיע באופן יותר תורני ומתומצט, ואילו השני (בחלק כ"ז) באופן רחב וכוללני יותר (לשון חופשית יותר, משולב בסיפורים).
הביאור בקצרה:
איתא בגמרא (מגילה ז, ב) "אמר רבא מחייב אינש לבסומי בפוריא כו' רבה ור' זירא עבדו סעודתא בהדי הדדי, איבסום קם רבה שחטיה לר' זירא, למחר בעי רחמי ואחיי. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא איתרחיש ניסא".
ולכאורה סיפור זה תמוה ביותר, דאיך שייך לומר שרבה הרג את ר' זירא? ומדוע לא מוצאים שרבה יעשה תשובה על זה, ואדרבא בשנה הבאה הזמינו פעם נוספת?
(וצריך לומר שסיפור זה התרחש בפשטות, שהרי הסיפור הובא בגמרא בהמשך להלכה - "חייב אינש לבסומי כו'". והר"ן אומר שר' אפרים אומר שמפני סיפור זה נדחו דברי רבא).
והביאור בהקדים: הפירוש בזה שנדב ואביהוא נכנסו למקדש שתויי יין הוא שנשתכרו בסודות התורה (ששתו יין כפשוטו כדי שיתגלה אצלם רזי תורה על ידי שמחת הנפש). ועל דרך זה הוא בענין רבה ור' זירא, שר' זירא - לשון זעירא - לא היה יכול לקבל את כל הגילויים שגילה רבה, וממילא היתה לו כלות הנפש על ידי שרבה שחטו - "אין ושחט אלא ומשך" - ענין ההעלאה, שהיתה לו כלות הנפש בפשטות. ולשנה הבאה אמר ר' זירא שבאמת רוצה לבוא עוד הפעם לכלות הנפש, אך אינו בטוח שיתרחש נס שנשמתו תרצה לחזור לגופו.
נערך לאחרונה:
ברוך הבא לשליח הרבי בפורום מורשת מרן
'ד' אמות של הלכה'
New member
ב"ה.
"אל תהי ברכת פשוט (במקור: 'הדיוט') קלה בעינך"..
"אל תהי ברכת פשוט (במקור: 'הדיוט') קלה בעינך"..
נערך לאחרונה: