מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלקים את אבימלך (כ יז)
מכאן למדו בב"ק צב. שמי שחבירו מבקש ממנו מחילה ואינו מוחל לו הרי הוא אכזרי, שהרי אברהם אבינו מחל לאבימלך אע"פ שהרע לו. והנה ביומא פז. איתא דרב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי, ואתא רבי חייא הדר לרישא, עייל בר קפרא הדר לרישא, אתא רבי שמעון ברבי הדר לרישא, אתא רבי חנינא בר' חמא, אמר כולי האי נהדר וניזיל, לא הדר, איקפיד רבי חנינא, אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי, ולא איפייס.
ומקשה הגמ' איך רבי חנינא עשה כן שלא מחל לרב, והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ומתרצת הגמ' שרבי חנינא ראה בחלום שזקפו את רב בדיקלא, וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי, אמר שמע מינה בעי למעבד רשותא, ולא איפייס, כי היכי דליזיל רב ולגמר אורייתא בבבל. ופירש רש"י שר' חנינא ראש ישיבה היה, וכשראה בחלום שרב עומד להיות ראש, דאג ר' חנינא שמא ימות כדי לפנות את מקומו לרב, לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה, אמר אדחייה מהכא, ויברח לבבל מפני, ושם יהיה ראש, ולא אדחה למות בשבילו.
וכתב הב"ח באו"ח סי' תר"ו שמדברי הגמ' הללו יש ללמוד, דכל היכא שאינו רוצה למחול אבל אינו עושה כן לאכזריות אלא לשום טעם כגון שיש לו ריוח בזה, יכול לעשות כן. והקשה בספר בארות המים על הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ב ה"ט, מדוע השמיט זאת הרמב"ם.
ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלקים את אבימלך (כ יז)
מכאן למדו בב"ק צב. שמי שחבירו מבקש ממנו מחילה ואינו מוחל לו הרי הוא אכזרי, שהרי אברהם אבינו מחל לאבימלך אע"פ שהרע לו. והנה ביומא פז. איתא דרב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי, ואתא רבי חייא הדר לרישא, עייל בר קפרא הדר לרישא, אתא רבי שמעון ברבי הדר לרישא, אתא רבי חנינא בר' חמא, אמר כולי האי נהדר וניזיל, לא הדר, איקפיד רבי חנינא, אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי, ולא איפייס.
ומקשה הגמ' איך רבי חנינא עשה כן שלא מחל לרב, והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ומתרצת הגמ' שרבי חנינא ראה בחלום שזקפו את רב בדיקלא, וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי, אמר שמע מינה בעי למעבד רשותא, ולא איפייס, כי היכי דליזיל רב ולגמר אורייתא בבבל. ופירש רש"י שר' חנינא ראש ישיבה היה, וכשראה בחלום שרב עומד להיות ראש, דאג ר' חנינא שמא ימות כדי לפנות את מקומו לרב, לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה, אמר אדחייה מהכא, ויברח לבבל מפני, ושם יהיה ראש, ולא אדחה למות בשבילו.
וכתב הב"ח באו"ח סי' תר"ו שמדברי הגמ' הללו יש ללמוד, דכל היכא שאינו רוצה למחול אבל אינו עושה כן לאכזריות אלא לשום טעם כגון שיש לו ריוח בזה, יכול לעשות כן. והקשה בספר בארות המים על הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ב ה"ט, מדוע השמיט זאת הרמב"ם.
◆ ◆ ◆
ונראה לומר בפשיטות בס"ד, דהרמב"ם אזיל לשיטתו בזה, דהנה מקודם לכן מקשה הגמ' איך רב הלך לפייס את ר' חנינא תליסר פעמים, הרי אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר מג' פעמים, ומשני "רב שאני". ומפרש הרמב"ם דתלמיד לרב צריך לילך גם יותר מג' פעמים.
ומעתה נראה דחילוק זה בין רב לתלמיד הוא גם בחיוב למחול, דרב אינו חייב למחול לתלמיד מיד, דהחיוב למחול הוא כאשר יצא המבקש ידי חובתו, אבל בתלמיד לרב שאין שיעור לחיוב התלמיד לפייס את רבו, הרב ג"כ אינו מחוייב למחול. ויש לדייק כן בלשון הרמב"ם פ"ב ה"ט שאם לא רצה למחול ג' פעמים "מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא", משמע דמה שזה שלא מחל הוא החוטא מיתלי תלי בכך שאין חיוב לבקש יותר מג' פעמים. וממילא ברב שהתלמיד חייב לעולם, אין הרב חייב למחול בג' פעמים.
ומעתה הא דפריך בגמ' אמאי לא מחל רבי חנינא, אין זה משום שחייב למחול מעיקר הדין, דהרי נתבאר דרב לתלמיד אין חייב למחול, רק פריך משום מדת חסידות דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואדרבה מוכח כן מתוך דברי הגמ' עצמם, דאמאי לא פריך ממתני' דלא יהיה אכזרי מלמחול ולמה ליה למיפרך ממילא דרבא ד"כל המעביר על מדותיו" וכו', אלא דבאמת מעיקר הדין ברב לתלמיד אין חיוב למחול, ופריך רק מכח מדת חסידות, ועל זה משני דעשה כן לצורך, ולא משום שהקפיד על מדותיו, וממילא אין בזה חסרון ב"כל המעביר" וכו'.
ולפי"ז הך מילתא דהיכא שיש לו צורך רשאי שלא למחול, הוא רק ברב לתלמיד, שמצד שורת הדין אינו חייב כלל למחול, אבל בשאר אדם שחייב למחול בג' פעמים, אין שום היתר שלא למחול משום טעם צדדי. ושפיר השמיט הרמב"ם דבר זה, דאין זה דין והלכה בכל אדם שחייב למחול, אלא רק שהמדת חסידות וההנהגה הטובה שגם רב לתלמיד ימחול, אין נוהג בכה"ג.