מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול (לה כה)
במסכת מכות (יב:) מבואר שבזמן שהיו ישראל במדבר היה מחנה לויה קולט את הרוצחים בשוגג. ויש לעיין, מה יעשה הרוצח אם לאחר שישב שם נעשה זב או מצורע, ואסור לו להיות במחנה לויה, האם יוצא או נשאר שם. ובאמת כיון שישב שם שנים רבות עד מות הכהן הגדול, אינו יכול להמלט מלהטמא בטומאה היוצאת מגופו בכל אותן שנים, וא"כ יל"ע כיצד ינהג.
והנה שנינו במשנה (מכות יא:) לגבי רוצח שנס לעיר מקלט, "ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות, ואפילו ישראל צריכים לו, ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם, שנאמר אשר נס שמה". לפי זה נראה לכאורה שאינו יוצא ממחנה לויה גם אם נעשה זב, שהרי אינו יוצא גם לדבר מצוה.
אך יש לחלק, שזב הנמצא במחנה לויה עובר בעשה ולא תעשה, כדכתיב וישלחו מן המחנה וגו', ולא יטמאו את מחניהם וגו' (עי' תוס' זבחים לב: ד"ה ורבי), ואין עשה של "וישב בה" דוחה לא תעשה ועשה, ואינו רשאי לעבור על מצות לא תעשה בכל רגע ורגע שהוא יושב בעיר המוקפת חומה, ואינו דומה לשאר המצוות שאינו יוצא בעבורם, שהם רק ביטול מצוה.
אמנם לאחר העיון נראה, שמה שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, היינו משום דאמרינן "שב ואל תעשה עדיף", אבל במקרה דידן הרי הדבר להפך, שכעת הוא נמצא בעיר המקלט, ואם יצא הוא עובר על עשה בקום ועשה, ובכגון זה אומרים שאין עשה ולא תעשה של שילוח טמאים, דוחה עשה של ישיבת הרוצח בעיר מקלט. ודוגמא לדבר מצינו בב"מ ל. שאין עשה של השבת אבידה דוחה ל"ת ועשה של טומאת כהנים, וכתב רש"י שם, דאע"ג דבהשבת אבידה לא תעשה נמי איכא, אין לא תעשה מועיל לדחות לא תעשה, אלא עשה הוא דקא דחי ליה, א"כ הכא נמי הל"ת של לא יטמאו את מחניהם אינו דוחה עשה של וישב שם.
והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול (לה כה)
במסכת מכות (יב:) מבואר שבזמן שהיו ישראל במדבר היה מחנה לויה קולט את הרוצחים בשוגג. ויש לעיין, מה יעשה הרוצח אם לאחר שישב שם נעשה זב או מצורע, ואסור לו להיות במחנה לויה, האם יוצא או נשאר שם. ובאמת כיון שישב שם שנים רבות עד מות הכהן הגדול, אינו יכול להמלט מלהטמא בטומאה היוצאת מגופו בכל אותן שנים, וא"כ יל"ע כיצד ינהג.
והנה שנינו במשנה (מכות יא:) לגבי רוצח שנס לעיר מקלט, "ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות, ואפילו ישראל צריכים לו, ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם, שנאמר אשר נס שמה". לפי זה נראה לכאורה שאינו יוצא ממחנה לויה גם אם נעשה זב, שהרי אינו יוצא גם לדבר מצוה.
אך יש לחלק, שזב הנמצא במחנה לויה עובר בעשה ולא תעשה, כדכתיב וישלחו מן המחנה וגו', ולא יטמאו את מחניהם וגו' (עי' תוס' זבחים לב: ד"ה ורבי), ואין עשה של "וישב בה" דוחה לא תעשה ועשה, ואינו רשאי לעבור על מצות לא תעשה בכל רגע ורגע שהוא יושב בעיר המוקפת חומה, ואינו דומה לשאר המצוות שאינו יוצא בעבורם, שהם רק ביטול מצוה.
אמנם לאחר העיון נראה, שמה שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, היינו משום דאמרינן "שב ואל תעשה עדיף", אבל במקרה דידן הרי הדבר להפך, שכעת הוא נמצא בעיר המקלט, ואם יצא הוא עובר על עשה בקום ועשה, ובכגון זה אומרים שאין עשה ולא תעשה של שילוח טמאים, דוחה עשה של ישיבת הרוצח בעיר מקלט. ודוגמא לדבר מצינו בב"מ ל. שאין עשה של השבת אבידה דוחה ל"ת ועשה של טומאת כהנים, וכתב רש"י שם, דאע"ג דבהשבת אבידה לא תעשה נמי איכא, אין לא תעשה מועיל לדחות לא תעשה, אלא עשה הוא דקא דחי ליה, א"כ הכא נמי הל"ת של לא יטמאו את מחניהם אינו דוחה עשה של וישב שם.
◆ ◆ ◆
בגבורת ארי מכות י. הביא את דברי הגמ' בערכין לג: שאין עושין ערי מקלט בערים המוקפות חומה, וכתב לפרש את טעם הדבר, משום שחוששים שהרוצח יהיה מצורע, וטעון שילוח מכל עיר המוקפת חומה, כמו ששנינו בכלים פ"א מ"ז, ואי אפשר לו לצאת מעיר מקלטו שהרי אינו יוצא משם לא לעדות ממון ולא לעדות נפשות וכו', ולכן מלכתחילה לא עשו את ערי המקלט מוקפות חומה. ולכאורה יש לעיין לפי דברינו, הרי גם אם היה נעשה מצורע לא היה צריך לצאת מעיר המקלט.
ונראה שאין זה סותר לדברינו, שאין כוונת הגבו"א שאם יהיה מצורע יתחייב לצאת, אלא שמלכתחילה אין עושים ערי מקלט בערים המוקפות חומה, כדי שלא נצטרך לבוא לכך שיעבור בעל כרחו באיסור ל"ת בכל רגע ורגע.
