אליהו חמוי
Active member
אנוס במצות ציצית מזוזה סוכה וברכה | דברי המקלים במקום אונס | כלי של שותפות עכו''ם וישראל | דברי האוסרים להשתמש בכלי שאינו טבול אף כשאינו יכול להטבילו | אם מותר ללבוש טלית פסולה כשאנוס הוא ואינו יכול להטיל בה ציצית | סוף דבר
שאלה: עמדתי ואתבונן כיצד ינהג האדם באופן שקנה כלי סעודה חדשים ואינו יכול להטבילם כגון שנמצא הרחק ממקום ישוב ואין מקוה טהרה בקרבתו וכיוצ''ב האם יהיה רשאי להשתמש בכלים אלו ללא טבילה והאם יש איזו עצה שתועיל לאדם לעת הדחק לפטור כליו מחובת טבילה וזה החלי בעזה''י.
א. תשובה: במחשבה תחילה היה נראה שבאופן בו האדם אינו יכול להטביל כליו וכגון שאין מקוה מצוי וכדו' הרי שרשאי יהיה להשתמש בהם אף ללא טבילה כלל ועיקר עד שתזדמן לידו אפשרות להטבילם וטעם ההיתר בזה הוא מפני שטבילת כלים הוי מצות עשה כך שאין איסור בשימוש בכלי שאינו טבול רק ביטול עשה ובגוונא שאנוס הוא ואינו יכול להטבילם לא חשיב ביטול עשה דאנוס הוא ויהיה רשאי להשתמש בהם ללא טבילה.
אנוס במצות ציצית מזוזה סוכה וברכה
וראש המדברים בענין זה הוא המרדכי (מנחות רמז תתקמד והו''ד בבית יוסף ס''ס יג) לענין מי שנפסק לו חוט הציצית בשבת ואינו יכול לתקנו וכתב בשם ר' שלמה מדרוייש שאסור ללבשו עד שיתקן אותו ביום חול שאם לובשו עתה עובר בעשה והשיב ר"י דליתיה דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון 'לא תלבש בגד שיש לו ארבע כנפים בלא ציצית' דאז ודאי היה הדין עמו אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית וכן במזוזה ומעקה ותדע דאטו בלא מזוזה יאסר ליכנס בבית אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל. ומבואר מדברי ר''י שכיון שאין איסור בלבישת בגד ללא ציצית אלא ביטול עשה בלחוד הרי שכשאינו יכול להטיל בו ציצית כגון בשבת רשאי ללובשו כך כיון שאנוס הוא על קיום מצות העשה. והו''ד בשו''ע (סי יג סעי' ג) ע''ש. וע' באתוון דאורייתא (ס''ס יג) שהוכיח מכאן דאונס הוא פטור גמור ממצות עשה ע''ש
וכן לענין מי שאינו יכול לאכול בסוכה או כגון שנפסלה סוכתו ביום טוב שאינו יכול לבנותה מסתבר שכיון שאנוס הוא יהיה רשאי לאכול ללא סוכה ואין לחוש בזה לביטול עשה וכעי''ז כתב רעק''א (בחדושיו לסוכה דף כה.). וכן מצאתי בחשוקי חמד (סוכה נג.) שמסופר על הגר"א שהיה תפוס בבית האסורים בחג הסוכות, והיה פותח עיניו בידיו בכח, שלא ירדם מחוץ לסוכה, והביא שהגרי''ש אלישיב אמר על זה (הו''ד בקונ' זמן שמחתנו פ''א אות ג) שזה חומרא ולא מדינא, דכיון שהוא אנוס, שאינו יכול לשון בסוכה רשאי לישון חוץ לסוכה. ופשוט
וכיוצ''ב מצינו לעניו ברכה דקי''ל (ברכות לה:) שאסור לאדם להנות מן העולם הזה בלא ברכה ומ''מ בגוונא דהוי אנוס שאינו יכול לברך כגון אונן הרי הלכה מפורשת היא שרשאי לאכול בלא ברכה כמבואר בשו''ע (יו''ד סי' שמא סעי' א) וכן בעל קרי שאינו רשאי לברך אוכל בלא ברכה כמ''ש בשו''ת אבני נזר (או''ח סי' לז אות ח) וע''ע בשדי חמד (אס''ד מערכת אנינות אות טו).
וא''כ ה''ה לנד''ד שכיון שלא הוציאה התורה את חיוב הטבילה בלשון לא תעשה הרי שכשאינו יכול להטבילו אינו חייב בזה.
דברי המקלים במקום אונס
ב. ובס''ד מצאתי שכך כתב גדול בדורו הגרש''ז אויערבך בשו''ת מנחת שלמה (מהדורא ראשונה ח''ב סי' סו אות יד, ובנמ''ח תנינא סי' סח וכן הוא בספרו מעדני ארץ שביעית סי' טז סס''ק י) להתיר את השימוש בכלי שלא הוטבל כל שאינו יכול להטבילו כגון במלון וכדו' ''דאיסור ההשתמשות אינו אלא מדרבנן, דאמרו לן אל תשתמש בכלי אלא תטבילו תחילה, וא"כ כל זה כשיכול להטבילו, אבל במלון וכדומה שלא יתנו לו לקחת ולהטבילו, כיון דרוצה לאכול ולשתות שרי ליה, וגם אפשר דהוא הדין באונן שפטור מן המצוות, כמו שהוא אוכל בלא ברכה כך מותר להשתמש בלא טבילה עכ''ל ומבואר דנקט לעיקר שכל שאינו יכול לטובלו הרי ששוב ליכא עליה חיוב טבילת כלים אפילו מדרבנן ומטעם זה ידוע שהתיר לקנות שתיה מקיוסק הנמצא ברחובה של עיר אף שהכוס אינו טבול וה''ה בחור שהוריו לא שומרים תורה ומצות או אדם השואל כלי משכן שאינו שומר תורה ומצות באופן שהבעלים לא נותנים לו רשות להטבילו או כשאין לו מקוה להטביל כמבואר בס' שלחן שלמה (שבת ח''ג עמ' לה הע' ח) וע''ע בשו''ת דעת כהן קוק (סי' רכז)
ומצינו תנא דמסייע ליה מגדולי רבותינו האחרונים הוא דעת הגאון בעל אבני נזר (או''ח סי' תיח אות י-יא) שכל שאינו יכול להטביל את הכלי רשאי להשתמש בו ללא טבילה ודימה זאת לציצית כמו שנתבאר והוסיף לבאר על פי זה מדוע בסוגיה דטבילת כלים שנטמאו ביו''ט (ביצה יח.-:) השמיט הרי''ף את טעם איסור הטבלתם מפני שנראה כמתקן ומפני גזירת שמא יעבירנו ד' אמות וכתב טעמים אחרים דלכאורה יותר ראוי היה להביא טעמים אלו כיון שיש בהם נ''מ גם בזמן הזה אף שאין טומאה וטהרה נוהגת בכדי לאסור טבילת כלים חדשים הנקנים מן הגוי
וכתב האבני נזר דסובר הרי''ף שאף לפי טעמים אלו אין לאסור טבילת כלים חדשים דמצות טבילת כלים אינה בגדר מצוה המתרת שמתירה את שימוש הכלי בדומה לשחיטה שמתירה את בשר הבהמה לאכילה אלא היא מצוה בעלמא כציצית וכשאינו מקיימה ביטל עשה בלחוד ולפ''ז לא שייך ענין נראה כמתקן בטבילת כלים הנקחים מן הגוי כיון שמעיקרא לא היה איסור להשתמש בכלי הרי שאינו נראה כתיקון כשמטבילו<sup>[1]</sup> והוסיף עוד שסובר הרי''ף שמסתברא שלא היו גוזרים חז''ל לאסור טבילת כלים חדשים הנקחים מן הגוי מפני גזירת שמא יעבירנו כיון שגזירה זו קלושה היא בנידון דידן [דאינו דומה ללולב שבהול לצאת ידי מצותו אלא הוא דבר הרשות ואי בעי ישתמש בכליו ואי בעי לא ישתמש] וכיון שאינו מצוה המתרת רק עשה בעלמא הרי שאם היו חז''ל אוסרים את טבילת הכלים ביו''ט היה מותר להשתמש בהם ביו''ט כמו שכתב המרדכי לענין ציצית שכיון שאינו יכול לעשותה בשבת רשאי ללובשה ונמצא שע''י גזירה קלישתא זו מתבטל עשה דנמצא משתמש בכלי ללא טבילה ולכן סובר הרי''ף ששני טעמים אלו אינם שייכים לענין טבילת כלים עכ''ד האבני נזר ומדבריו חזינן שבאופן שאינו יכול להטביל את הכלי כגון בשבת (אילו היו אוסרים חז''ל שמא יעבירנו) וכדו' רשאי הוא להשתמש בו בלא טבילה<sup>[2]</sup> וע''ע גם בשו''ת אבני נזר (חיו''ד סי' שפא).
ואף שמצינו בדברי כמה מרבותינו הראשונים הנ''ל (אות ב-ג) דענינה של טבילה זו להתיר את הכלי וא''כ יש לומר דחלוקה מצות טבילת כלים מציצית דענינה להתיר את השימוש בכלי וכל עוד לא הטבילו עומד הוא באיסורו אף כשאנוס הוא וכן ראיתי שהעירו בזה הרב הכותב בקובץ בית הארון וישראל (שנת תשס''ח גליון קלח עמ' פט) ובמנחת אשר (שם) אומנם נראה כי אי משום הא לא איריא כי כבר נתבאר (לעיל סי' קודם ,, אות ו) שדעת מרן השו''ע איננה כן ותפס לדינא כדברי התוס' ודעימם שענינה של טבילה זו אינו משום הטומאה אלא גזירת הכתוב היא ולפ''ז יש לומר דאין גדר מצוה זו כמתיר אלא הוי עשה בעלמא כאכילה בסוכה וכדו' וכשאינו יכול לקיים העשה תו ליכא איסור.
כלי של שותפות עכו''ם וישראל
ג. ולפום ריהטא היה נראה להביא ראיה גדולה לדבריהם שבאופן שאינו יכול להטביל כליו רשאי הוא להשתמש בהם בלא טבילה והוא על פי המבואר באיסור והיתר הארוך (שם אות צא) לענין ישראל ועכו''ם שקנו כלי בשותפות שכתב שם ''שאינו צריך טבילה דהא בודאי אין יוצא מידי שום טומאה בטבילה זו דעדיין שם ושותפות הכנעני עליו'' והו''ד להלכה ברמ''א (בסי' קכ סעי' יא) וידועה הערת הבית מאיר (שם) בענין זה ''דמה בכך דאינו יוצא וכו' אכתי מי התיר להשתמש בו בלי טבילה אדרבה נימא לחומרא דמשום זה באמת אסור'' ומטעם זה כתב לחלוק ע''ד הרמ''א הנ''ל ועכ''פ מדברי הרמ''א מבואר שכיון שאינו יכול להטבילו ולטהרו הרי הוא פטור מטבילה ובישוב דברי האיסור והיתר כתב בשו''ת אבני נזר (שם) דחיוב טבילת כלים אינו אלא בדוכתא דאפשר להטביל וכשאינו יכול להטביל לא חייבתו התורה בזה וכ''כ לבאר גם הגר''י ויינברג בשו''ת שרדי אש (מהדו''ק ח''ב סי' עה ובנמ''ח חיו''ד סי' כט אות ב) וכן כתב הגרש''ז אויערבך במנחת שלמה (שם) והוסיף דלא אסרו חז''ל להשתמש בכלי רק בכדי שיטבלנו ולכן כשאינו יכול להטבילו לא אסרו עליו את השימוש ע''ש
אך נראה כי ביאור זה קשה לאומרו בדעת הרמ''א כי לענין מקום שאין בו מקוה כתב הרמ''א (בסי' קכ סעי' טז) שיקנה את הכלי לגוי ויחזור וישאלנו ומבואר דאע''ג דאנוס הוא ואינו יכול להטביל כליו אכתי רמיא עליה חובת טבילה ומ''ש מכלי של שותפות שלא הצריך בו טבילה ובאמת שאין זה מוכרח ויש לבאר את דברי האיסור והיתר הנ''ל באפ''א
ונראה כי מה שכתב האיסור והיתר שמותר להשתמש בכלי של שותפים עכו''ם וישראל בלא טבילה והעתיקו הרמ''א להלכה אין זה מפני האונס אלא שכלל גדול בידנו שענינה של טבילת כלים לפי שיצאו מטומאת עכו''ם לקדושת ישראל (כמבואר בירושלמי סוף ע''ז והו''ד באיסור והיתר שם אות עו ואות קו ועי' במה שתנבאר לעיל באות ב) ולכן בגוונא שעדיין לא יצא מרשות עכו''ם לגמרי אינו חייב בטבילה כי עדיין טומאתו עליו, ומפני כך בעינן דוקא דלהוי כמעשה שהיה במלחמת מדין בדרך מכירה והעברת בעלות מרשות עכום לישראל לאפוקי השואל מן העכו''ם וכדו' שאינו טעון טבילה (ע''ז עה:) וסובר האיסור והיתר שכלי של שותפים שעודנו ברשות העכו''ם וטומאתו עליו הרי שכיון שלא יצא מטומאת העכו''ם אינו טעון טבילה וכן מצאתי בס''ד בביאור הגר''א (בסי' קכ ס''ק לה) שכתב כן וכן נראה כוונת הערך שי (,,) ועי' בערוגות הבשם (חיו''ד סי' קכב סס''ק ה,,) [ובזה ניחא הא דקשיא ליה להבית מאיר מברירה ע''ש וכמו שכתב במנחת שלמה שם בסו''ד]
דברי האוסרים להשתמש בכלי שאינו טבול אף כשאינו יכול להטבילו
ד. וכאשר נעיין בספרן של צדיקים האחרונים וחכמי הדור דורנו הנה עין רואה שאין רוח חכמים מסכמת להתיר להשתמש בכלים שלא הוטבלו אף בגוונא שאינו יכול להטבילם וכן מצאתי בכנה''ג (הגב''י סי' קכ אות יח) לענין חביות גדולות שבימיהם וז''ל ''ויש להקשות הני חביות דידן של חרס גדולות המצופות באבר שמשימין בהם יין באיזה מקוה יטבלנו דודאי לא יכילו אותם מי המקוה מתוך גדולתן. ומצאתי בתשובה כ"י לחכם השלם כמה"ר ישראל זאבי דאין להם תקנה כי אם על ידי הערמה לתתם מתנה לגוי ולהשאילם מהם'' עכ''ל ע''ש וכיוצ''ב כתב הבן איש חי (מטות ש''ב אות יא) וחזינן שאף שאין אפשרות להטביל כלים גדולים אלו מ''מ פשיטא להו שחייבים בטבילה ומפני כך יש ליתנם לגוי ועי' בחדושי החתם סופר ליורה דעה (ס''ס קכ) שכתב לענין המתארח בביתו של מומר שאינו רשאי להשתמש בכליו ע''ש ומבואר שאע''ג שאורח הוא ואינו יכול להטביל את הכלים אעפ''כ אינו רשאי להתשמש שבהם (ואגב ע''ע בענין זה בשו''ת תשובות והנהגות (ח''א סי' שנו), ובשו''ת דעת כהן (סי' רכז), ובשו''ת מנח''ש מהדו''ק (ח''ב סי' סו אות יא), וצ''ע ממ''ש במהדו' תנינא (בנמ''ח סי' סח אות ד)).
וצא וראה בדברי הרב אגרות משה (והו''ד בס' טבילת כלים עמ' פט ד''ה וכן, ושו''ר שכן הוא בשו''ת אגר''מ חיו''ד ח''ג ס''ס כב) שמאוד החמיר לגבי כלים של בית מלון או אולמות שאינם טבולים ואיהו ס''ל שאין בדבר עצה ותבונה וכלשונו ''אסור לאכול בכלים של מלון או חנויות לעריכת שמחות וכדו' כשאינם נזהרים בטבילת כליהם ולכן יסיר המאכל מעל הכלי אם אפשר דלא נאסר המאכל ויניחו אצל כלי אחר הטבול אצלו וכו' ובשעת הדחק אם חתיכות הבשר מונחות על כלי מתכת או זכוכית ואינן צריכות לעצם הכלי ואינם משתמשים בו לצורך אכילה אף שגם כלים שמשתמשים בהם לדברים יבשים נחשבים כלי סעודה וצריכים טבילה אבל כיון שאין המאכל נאסר יש להתיר בשעת הדחק ליטול משם וכו' אבל במקום שהמאכל צריך לכלי כגון מרק ומאכלים לחים אסור לאכול ממנו בלא טבילה שנחשבו ככלי סעודה מדצריך להם לצורך האכילה ובשעת האכילה עכ''ל ומבוארת דעתו שאף בדיעבד אסור להשתמש בכלים אלו אע''ג שאנוס הוא ואינו יכול להטבילם
וכן מצאתי בס''ד בשו''ת מנחת יצחק וייס (ח''א סי' מד סוף אות ג) שנראה מדבריו שאף כשאינו יכול להטביל כליו אכתי הכלי אסור בשימוש עכ''פ מדרבנן וכן דעת הגרי''ש אלישיב (הו''ד בקובץ מוריה תשס''ג גליון רפט עמ' קכא אות ט- וע''ש שכן דעת הגר''נ קרליץ לענין כלי מתכות אומנם לענין כלי זכוכוית הקל) והמנחת אשר וייס (במדבר סי' סח) וכן מבואר מדברי הגרע''י (בשו''ת יחו''ד ח''ד ס''ס מד) לענין המתארח בביתו של יהודי שלא הטביל כליו שכתב שאין היתר לאורח להשתמש בכלים אלו כיון שחייבים בטבילה<sup>[3]</sup>.
ונראה שסוברים שאף שאנוס הוא והינו פטור ממצות טבילת כלים אכתי יש בדבר עכ''פ איסור מדרבנן להשתמש בכלי שאינו טבול אף במקום אונס
אם מותר ללבוש טלית פסולה כשאנוס הוא ואינו יכול להטיל בה ציצית
ה. ויבואר בהקדם מה שמצינו שאף שנתבאר לעיל שדעת ר''י שמותר ללבוש טלית פסולה בשבת כיון שאינו יכול להטיל בה ציצית הנה אין הדבר מוחלט וע''י בב''י שכתב שאין להתיר בזה דוקא במקום של כבוד הבריות והוסיף שלפ''ז אין להתיר באופן שמצא טליתו פסולה בבית הכנסת ''דלא דמי יושב בפני הקהל בלא טלית לפושט טליתו בשוק'' והיינו שדוקא שצריך לפושטו בשוק יש משום כבוד הבריות ולא בבית הכנסת וכן מבואר בשו''ע (בסי' יג סעי' ג) שכשיבוא לביתו צריך להסיר את טליתו ומבואר שאינו היתר גמור רק מפני כבוד הבריות<sup>[4]</sup>.
וכן ביאר המג''א (ס''ק ח) דס''ל למרן השו''ע שאף מה שכתב ר''י להתיר היינו דוקא מה''ת אבל מדרבנן יש איסור בדבר ולכן לא שרי דוקא אלא בגוונא דיש בו משום כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן וכן כתב בשו''ע הרב (סעי' ו) ובמשנ''ב (ס''ק ט וס''ק טו).
ובסיבת הדבר שיש איסור דרבנן כתב המג''א (בסו''ד שם) שהוא מפני שנראה כשלו ודמי לטלית שאולה אחר ל' יום שחייבת מדרבנן מפני שנראית כשלו וכ''ש הכא שבאמת הוא שלו וביאר שלפ''ז לא יועיל אף אם יתנו לאחר במתנה ע''ש ועי' במג''א שם שסובר שחשש זה אינו שייך בטבילת כלים (וע''ע בט''ז יו''ד סי' קכ ס''ק יח) ונתבאר לעיל
אומנם בשו''ע הרב (שם) נתן טעם אחר ''דמכל מקום מדרבנן אסור ללובשו 'כיון שסופו לבטל מצות עשה'' ור''ל דכיון שאחר השבת יתחייב בעשיית הציצית אסרו חז''ל ללובשו בשבת שמא ילבשנו אף אחר השבת ונמצא מבטל עשהע''ש וכן נראה שדעת המשנ''ב (שם בס''ק טו)<sup>[5]</sup>. ונראה שחשש זה שייך גם לענין טבילת כלים כיון שאם יזדמן מקוה לפניו הרי יתחייב בטבילה כשיעבור האנוס ויש לומר שיש בדבר עכ''פ איסור מדרבנן דומיא דציצית [ודוחק לחלק בין ציצית דהאונס עובר ממילא לבין נד''ד]
ועל דרך זו מצאתי בס''ד בפרי מגדים (א''א סי' לח ס''ק טו הו''ד בפת''ש סי' רפה ס''ק א ובערוך השלחן שם אות ה) שה''ה לענין מזוזה שאף בגוונא שאנוס הוא ואינו יכול לקבוע מזוזה כגון מזוזה שנפלה בשבת וכדו' עכ''פ יש בדבר איסור דרבנן דומיא דציצית וצריך לילך לבית אחר [ורק בגוונא שאין לו בית אחר יכול לגור בביתו ''דלא אסרה תורה לדור כי אם לעשות מזוזה, וכל שאין לו דירה אחרת לא גזרו חז"ל''] ויש לומר דה''ה לענין טבילת כלים<sup>[6]</sup> ונראה דמפני כך פשיטא להו לרבותינו האחרונים שאף בגוונא שאינו יכול להטביל את הכלי עכ''פ אינו מותר בשימוש וכן נראה מדברי הישועות יעקב (בסי' קכ ס''ק א) שאף בגוונא שאין מים מצויים לפניו יש איסור מדרבנן להשתמש בכלי שאינו טבול<sup>[7]</sup>.
ונראה שאף דברי הגרש''ז אויערבך בזה הינם סתרי אהדדי כי בס' טבילת כלים (פ''ד סוף הע' ב) הביא מה שהעיר לו הגרש''ז אויערבך שאף הסוברים שאיסור השימוש בכלי שאינו טבול הינו רק מדרבנן היינו באופן שאינו יכול להטביל את הכלי ע''ש והא קמן דס''ל שאף כשאינו יכול להטביל את הכלי יש איסור השתמשות מדרבנן וצ''ע ובס''ד שבתי וראיתי שאף הגרש''ז אויערבך לא חתך דבריו בסכינה חריפה ובמקום אחר (הו''ד בהע' בשו''ת מנח''ש מהדו''ק ח''ב סי' סו אות יד ובס' שלחן שלמה ח''ג עמ' לה הע' ח) כתב להתיר בזה רק ''באקראי ובשעת הדחק אפשר להקל הואיל והכלים אינם שלו ואין בידו לטובלם אפשר דבכגון דא לא אסרו חכמים את ההשתמשות'' (וע''ע לו במהדו' תנינא בנמ''ח סי' סח אות ד במוסגר) ומבואר שאף לפ''ד אין ההיתר בזה מרווח רק בשעת הדחק גדול ושמא לענין שעת הדחק גדול אכן נוכל להקל בזה דומיא דמזוזה כמש''כ הפמ''ג הנ''ל. ע''כ בס''ד
סוף דבר
ו. סוף דבר נמצא שאף במקום אונס אין אדם רשאי להשתמש בכלי שאינו טבול והמיקל באקראי ובשעת הדחק במקום אונס שאינו יכול להטבילם יש לו על מה לסמוך.
[1] וראיתי במנחת אשר (במדבר סי' סח סוף אות ג) שכתב להעיר ע''ז בזה''ל ''אך לכאורה דבריו תמוהים דעדיין הוי תיקון מנא דהלא התיר את הכלי (ע''י הטבילה) לשימוש גם בימות החול אתמהה'' אומנם בדברי האבני נזר מבואר דהא דלא חיישינן שנראה כמתקן הוא מפני 'שאין איסור בשימוש בכלי שאינו טבול' ואין טבילתו תיקונו [בשונה מכלי טמא שאסר להשתמש בו תרומה שהטבלתו מכשרתו לשמוש בתרומה] וניחא ופשוט.
[2] ומה שכתב בסו''ד שכיון שמשתמש בכלי בלא טבילה יש בזה ביטול עשה ומפני זה לא היו גוזרים בזה חז''ל הנה נראה דודאי אין כוונתו על בעלי הכלי שמשתמש בו בלא טבילה דודאי דאינו בגדר מבטל עשה כיון שאינו יכול להטבילו וכמבואר בדבריו שם רק ר''ל דחז''ל לא היו גוזרים בזה כיון שאחרי דבריהם נמצא שמבטלים עשה דטבילת כלים ואם כי יש כח לחז''ל לבטל עשה בשב ואל תעשה מ''מ כיון שאינו רק גזירה קלישתא לא היו גוזרים בזה ופשוט
[3] ואע''פ שבהלכו''ע (ח''ז עמ' רנג טור א) הביא את דברי המנחת שלמה בשתיקה נראה מדבריו דלצירוף בעלמא נקטיה ועיקר סמיכתו היתה על מה שאינו נחשב כלי סעודה
[4] ועי' לרמ''א (בדרכ''מ שם ס''ק א ובהגה) שג''כ הסכים בעיקר הדבר דלא שרינן אלא בגוונא שיש בו משום כבוד הבריות רק שסובר שאף כשצריך לפושטו בבית הכנסת יש משום כבוד הבריות
[5] שכתב שאם נמצא בבית הכנסת ביום חול ומוצא שהטלית שעליו פסולה שיפקירנו דאז פטור מלעשות בו ציצית וכשיגיע לביתו יחזור לזכות בו'' ואם איתא דס''ל כהמג''א הנה מה יהני אם יפקירנה הא ס''ס אכתי יש בדבר איסור דרבנן מפני שנראת כשלו וע''כ דס''ל כדברי השו''ע הרב דטעמא דבשבת אסור מדרבנן כיון שיבוא לידי איסור דאורייתא כשיעבור האנוס וא''כ בגוונא שהוא מפקירו כל עוד לא יזכה לעולם לא יבא לידי אסור תורה ודו''ק
[6] ואף שלענין סוכה וכדו' לא מצינו שיש איסור לאכול חוץ לסוכה במקום אונס הנה נראה יתיישב ע''פ מה שמצינו (ביצה ז:) שאסור לשחוט ביום טוב באופן שע''י זה לא ימצא במה לכסות את דם העוף או החיה והנה אף שאחר שישחוט יהיה אנוס מ''מ אסרו חז''ל שישחוט לכתחילה ויכניס עצמו לאונס [וע''ע בס' מעיל שמואל יודלוביץ בשם הערוגות הבשם ,, ובשו''ת עמק יהושע סי' ב,,] ונראה דה''ה לענין מצות ציצית שאף שאנוס הוא שאינו יכול להטיל ציצי בבגד מ''מ בלבישתו הינו מכניס עצמו לאונס שיכול ללבוש בגד אחר וכן לענין מזוזה שכיון שיכול לדור בבית אחר הינו מכניס עצמו לאונס וכן לענין טבילת כלים כיון שיכול להשתמש בכלים טבולים הרי שבמה שמשתמש בכלי שאינו טבול הינו מכניס עצמו לאונס ובכל האופנים הנ''ל והדומים להם גזרו חז''ל ואסרו אף במקום אונס גזירה אטו אחר שיעבור האונס.
אומנם במצות סוכה הרי שאכילתו ושנתו ושאר דיוריו הינם מוכרח המציאות שדרך בני אדם הינה לדור כך שבמה שיושן חוץ לסוכה אינו מכניס עצמו לאונס דאנוס ועומד הוא וכן לענין פטור ברכה באונן ובעל קרי שכיון שאכילת האדם הינה מוכרחת הרי שבאכילתו אינו מכניס עצמו לאונס אלא אנוס ועומד הוא ובזה יובנו דברי הפרי מגדים כמין חומר שאף לענין מזוזה באופן שאין לו בית אחר לא אסרו חז''ל ורשאי לדור בביתו דבכה''ג ג''כ יש לומר דחשיב אנוס ועומד כיון שדיוריו הינם מוכרחים ודו''ק ולפ''ז כתבנו שה''ה לענין טבילת כלים באופן שהכלי מוכרח ואין לו כלי אחר ואנוס הוא שיהיה רשאי להשתמש בו בלא טבילה בהסתמך ע''ד הגרש''ז אויערבך ודו''ק.
[7] ואף שלא יצא הדבר מידי מחלוקת כי בעולת תמיד (ס''ק ט) כתב שדעת מרן להלכה שכיון שאנוס הוא רשאי ללבוש טלית זו בשבת ואין בדבר צד איסור כלל רק שלא רצה להקל במקום דלכא כבוד הבריות וכן כתב הט''ז (בס''ק ה) שכיון שאנוס הוא רשאי ללובשה ומה שכתב מרן להתיר מפני כבוד הבריות הוא בכדי לחוש לדעת ר' שלמה מדרויש דס''ל שאסור ללובשה ולכן לא רצה להתיר לכתחילה אם לא במקום כבוד הבריות ע''ש והסכים עמו בנהר שלום (ס''ק א) ודקדקו כן מלשון המרדכי הנ''ל וא''כ לפ''ד יש מקום להקל במקום הצורך מ''מ מדברי מרן בב''י נראה דבעינן שיהיה כבוד הבריות ממש ואם איתא שסובר שאין בדבר סרך איסור לא היה לו להחמיר כ''כ וכמבואר [(ואף שבמשב''ז ס''ק ה) כתב להעמיד את דברי הב''י לענין חול דרמי עליה חיובא לעשות ציצית משא''כ לגבי שבת הוי היתר גמור הנה מתשובת המהר''ם נראה דהכל איירי לגבי שבת ומה שכתב הפמ''ג ששאלו שני שאלות אחת על חול ואחת על שבת אינו נמצא כן בשו''ת מהר''ם מרוטנבורג שלפנינו ופשטא דמילתא דהכל איירי על שבת].
ואומנם אין להוכיח מההיא דשבת (דף קלא:) דאף בשבת אינו נפטר מציצית רק אם יפקירה ומשמע דאי לאו הכי עומד הוא בחיובו אף שאנוס הוא דהתם איירי אליבא דר''א ואיהו ס''ל דמכשרי מצוה דוחים את השבת ורק בגלל דמצי לאפקורי פטור וחייב על עשייתם בשבת ופשוט
