שתי שאלות שמפריעות לי הרבה זמן
א) מדוע מנהגינו שלא ליפול על אפים ממש, דהיינו בהטית הראש על צד שמאל כמו שנוהגים האשכנזים והתמנים. הרי זה דינא דגמרא וכך פסקו כל הראשונים ומרן הש"ע בס' קלא. ומה שנהגנו שלא ליפול אמנם זה לא מנהג חדש והוזכר בחסד לאלפים (קלא, יא) אך לא ניחא ליה מנהג זה שחשב שנהגו כן מטעות. ויתרה מזו, מהר"ח פלאג'י בכה"ח (ס' טז אות יד) תמה על הנוהגים שלא לפול דלא טוב עושים. ואף שיראים מחשש הזוהר לא בשביל זה פטורים. ואע"פ שמנהגינו כהבא"ח (כי תשא, יג) שחשש לדברי הזהר שאם לא מכוין כדבעי נכסף לסכנה, מ"מ בכה"ח ס"ק לא, כתב שאם אומר המזמור לבקשת רחמים בעלמא אין פחד. ע"ש. א"כ מה הטעם שמבטלים לגמרי ליפול על צד שמאל, בגלל חשש שלכאורה לא חששו לו כל הקדמונים?
ב) הש"ע בס' קכח סעיף יג פסק שהחזן לא מקריא לכהנים מלת יברכך, אלא הם מתחילים לומר כן מיד. ומ"מ החסד לאלפים, הבא"ח והרב עובדיה שינו מנהג זה ע"פ הקבלה שכתב רבינו בחיי והאר"י. אך נראה שלפני החסד לאלפים לא היה נהוג כן אלא כפי המנהג שהעיד עליו הב"י. א"כ מה טעם יש לשכנע ולשנות המנהג?
א) מדוע מנהגינו שלא ליפול על אפים ממש, דהיינו בהטית הראש על צד שמאל כמו שנוהגים האשכנזים והתמנים. הרי זה דינא דגמרא וכך פסקו כל הראשונים ומרן הש"ע בס' קלא. ומה שנהגנו שלא ליפול אמנם זה לא מנהג חדש והוזכר בחסד לאלפים (קלא, יא) אך לא ניחא ליה מנהג זה שחשב שנהגו כן מטעות. ויתרה מזו, מהר"ח פלאג'י בכה"ח (ס' טז אות יד) תמה על הנוהגים שלא לפול דלא טוב עושים. ואף שיראים מחשש הזוהר לא בשביל זה פטורים. ואע"פ שמנהגינו כהבא"ח (כי תשא, יג) שחשש לדברי הזהר שאם לא מכוין כדבעי נכסף לסכנה, מ"מ בכה"ח ס"ק לא, כתב שאם אומר המזמור לבקשת רחמים בעלמא אין פחד. ע"ש. א"כ מה הטעם שמבטלים לגמרי ליפול על צד שמאל, בגלל חשש שלכאורה לא חששו לו כל הקדמונים?
ב) הש"ע בס' קכח סעיף יג פסק שהחזן לא מקריא לכהנים מלת יברכך, אלא הם מתחילים לומר כן מיד. ומ"מ החסד לאלפים, הבא"ח והרב עובדיה שינו מנהג זה ע"פ הקבלה שכתב רבינו בחיי והאר"י. אך נראה שלפני החסד לאלפים לא היה נהוג כן אלא כפי המנהג שהעיד עליו הב"י. א"כ מה טעם יש לשכנע ולשנות המנהג?
נערך לאחרונה: