אני לא רואה שאלה. במיוחד למי שלמד את הסוגיא, ואת מש"כ הרב ללוש בקובץ בית יוסף תשפ"ב, וכן במקומות בפורום (כגון
פה).
עכ"פ, אצרף פה את מש"כ מרן זצ"ל במקומות שצויינו:
קבא מלוגנאה לפסחא, וכן לחלה. וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מהל' חמץ ומצה הי"א) וז"ל: "אין לשין בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ אלא כשיעור חלה בלבד". וכ"כ מרן בש"ע (סי' תנו ס"א), וסיים: "שהשיעור הוא חמש מאות ועשרים דרהם מצריים בקירוב". והוא מדברי הרמב"ם בפי' המשנה עדיות (פ"א מ"ב). וכ"כ עוד הרמב"ם בחיבורו (בפרק ו' מהל' בכורים הלכה טו). ע"ש. וכ"כ עוד מרן בש"ע יו"ד (סי' שכד ס"א). וכ"כ הגאון מהר"א אזולאי בספר חסד לאברהם (מעין ב נהר ס). והגאון מהר"ש ויטל בחידושיו על הרמב"ם כת"י, והובא בפתח הדביר ח"ב (סי' קצ, ד"כ ע"ד). וכ"כ בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' פב). ובספר נר מצוה ח"ב (סי' יז). וכ"כ הרה"ג ר' יעקב סופר בספר כף החיים (סי' תנו ס"ק טז), שאחר שהביא דברי הרמב"ם, כתב, ועשינו נסיון פה עה"ק ירושלים ת"ו, שהבאנו כלי שמחזיק מים משקל תש"פ דרהם, (שזהו שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה מים, בקירוב, וכמ"ש בש"ע שם). והחזיק מן הקמח משקל תק"כ דרהם, כי הקמח קל מן המים בשיעור שליש, ולכן המנהג פשוט להפריש חלה בברכה מקמח שמשקלו תק"כ דרהם כפסק הרמב"ם והש"ע. והעידו לפני שכן המנהג בסוריה ובתימן וכו'. ע"כ. וכן העלתי בס"ד בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' נה). ודחיתי דברי האומרים שהדרהם נשתנה במשך הזמן, והוכחתי בס"ד מכל גדולי האחרונים במשך כל הדורות, שלא נשתנה הדרהם כלל. וכ"כ הגרא"ח נאה בספר שיעורי תורה (עמוד צח). ומה שכתב הרה"ג ר' יעקב קנייבסקי בספר שיעורין דאורייתא, ע"פ דברי החזון איש, שאין לסמוך על שיעור הדרהם, כי מי יכול לשער המון תמורות הזמן מזמנו של הרמב"ם עד ימינו וכו', והנוהגים להפריש חלה בברכה מתק"כ דרהם קמח, טועים הם וכו', כבר השיב לנכון הגרא"ח נאה בספר שיעורי ציון על כל דבריו, וכן על דברי הגאון החזון איש, והעלה שהעיקר כמנהג רבותינו גדולי הספרדים שנהגו במשך כל הדורות כדברי הרמב"ם ומרן וכו'. ע"ש. וכ"כ הפתח הדביר ח"ב (בהשמטה לסימן קצ), ששיעור רביעית שהוא כ"ז דרהם, ושיעור חלה תק"כ דרהם, הוא ברור מאד ומוחזק בכל תפוצות ישראל וכו'. ע"ש. וכ"כ הרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד (חאו"ח סי' לב) להוציא מלב הטוענים שחל שינוי במשקל הדרהם מזמן הרמב"ם לזמנינו, שזה אינו, שהרי כל גאוני ישראל דור אחר דור, כותבים שיעורי כזית וכביצה ושיעורי רביעית וחלה, כמו שכתבו הרמב"ם ומרן הש"ע וכו'. ע"ש. וכן המנהג פשוט אצלינו גם כיום. וכ"כ הרה"ג ר' עמרם אבורביע בספר נתיבי עם (סי' תנו). ע"ש. והנה בספרי יחוה דעת ח"ד (סי' נה) הנ"ל כתבתי ע"פ דברי הגרא"ח נאה לחשוב כל דרהם כשיעור שלשה גרם וחמישית. ולפ"ז שיעור חלה הוא אלף ושש מאות ששים וששה וחצי גרם, בקירוב. אולם בחודש אדר א' תשנ"ה לפ"ק יצא לאור "קונטרס רביעית הלוג", והוא תדפיס מהקובץ "בית אהרן וישראל", ושם (בעמוד יג) כתב בעל המאמר הרה"ג הדר יהודה מרגולין, להוכיח במישור אחר חקירה ובדיקה באוסף המוזיאונים שברחבי תבל, ובמטבעות הדרהמים מכל התקופות, וביחוד ממטבעות הדרהמים שהיו בתקופת הרמב"ם, ולא נמצא שום מטבע דרהם ששוקל יותר משלשה גרם. ומכאן מוכח שאין לשער הדרהם בשיעור שלשה גרם וחומש, כמ"ש הגרא"ח נאה, אלא די לשער הדרהם כשיעור משקל שלשה גרם. ע"כ. ולפ"ז יוצא ששיעור חלה הוא אלף וחמש מאות וששים גרם, וכן ראוי לנהוג להפריש חלה בברכה מהשיעור הנ"ל. וכן יש לנהוג לגבי שיעור כזית וביצה ורביעית ופדיון הבן. וכל כיוצא בזה. ישמע חכם ויוסף לקח.
יא. (שם אות יט) אין לשין לפסח עיסה גדולה יותר מתק"כ דרהם. ושיעור עיסה שחייבת בחלה הוא קמח משקל תשע"ז דרהם. ע"כ. דברי הרהמ"ח כאן מרפסן איגרי. דהא בפסחים (מח סע"א) איתא, אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא, וכן לחלה. ופרש"י קב של המקום ההוא לפסח, שלא ללוש יותר משיעור זה כדי שיוכל לשומרו מן החימוץ, וכן לחלה, בהך שיעור עיסה נמי כל ימות השנה להתחייב בחלה. וא"כ שיעור אחד לשתיהם, לענין הלישה לפסח, ולענין החיוב לחלה. וקשה על הרהמ"ח שבא לחלק עלינו את השוים. והנראה שהשיעור הנכון הוא תק"כ דרהם קמח בין לענין הלישה לפסח, ובין לענין חיוב חלה. וכ"כ מרן הש"ע (סי' תנו ס"א) וז"ל: אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה, שהיא מ"ג ביצים וחומש ביצה בינוניים, ושיעורה מקמח חטה מצרית תק"כ דרהם מצרים בקירוב. וז"ל מרן הש"ע ביו"ד (סי' שכד ס"א) אין חייב בחלה אלא חמשת רבעים, ומדה שמחזקת מ"ג ביצים וחומש ביצה ממלאים אותה קמח, ואותו קמח הוא שיעור חלה. ומשקל חמשת רבעים קמח הוא תק"כ דרהם מקמח חטים שבמצרים. עכ"ל. הרי דשיעורא חדא לתרוייהו, שהוא משקל תק"כ דרהם, ושלא כמ"ש הרהמ"ח ששיעור חלה תשע"ז דרהם, וכ"כ עוד בהל' שנה שניה (סוף פר' שמיני סעיף א) "ששיעור חלה תשע"ז דרהם, שכך עולה חשבון מ"ג ביצים וחומש ביצה", (שכל ביצה שיעורה י"ח דרהם). ע"ש. והן אמת ששיעור ביצה י"ח דרהם, ואם נכפול מ"ג ביצים וחומש ביצה י"ח פעם, יצא תשע"ז דרהם וחצי, אולם הדבר נכון ע"פ מ"ש הרמב"ם בפי' המשניות (פ"ק דעדיות משנה ב) "שהמדה אשר תכיל רביעית מן המים ששיעורה כ"ז דרהם בקירוב, תכיל מקמח החטה י"ח דרהם, ובאותה מדה מצאתי ששיעור חלה תק"כ דרהם". יוצא איפוא שהקמח קל ממשקל המים בשליש, והמדה שתקבל מן המים שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה תכיל מן הקמח שיעור תק"כ דרהם. וסמוכים לזה ממה ששנינו בכלים (פרק טו מ"א) כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינת אלכסנדריא שיש להם שוליים, והם מחזיקים ארבעים סאה בלח, וכוריים ביבש (ששים סאה) הרי אלו טהורים. ע"כ. ובירושלמי (פ"ק דעירובין ה"ה) למדו כן מהפסוק (מלכים א פרק ז) בענין הים שעשה שלמה, אלפים בת יכיל (כלומר, אלפים איפה, כמו שכתוב ביחזקאל מ"ה י"א, האיפה והבת תוכן אחד יהיה). ואילו בדברי הימים ב' (פרק ד) כתוב: שלשת אלפים בת יכיל, אלא שהיה מחזיק אלפיים בלח שהם שלשת אלפים ביבש. וכן הוא בתוספתא (כלים ב"מ פרק ה). וכן מצאתי להגאון ר' אברהם אזולאי בחסד לאברהם (מעין ב נהר ס) שכתב, העומר שהוא עשירית האיפה משקלו מן הלח תשע"ז דרהם וחצי, ומן היבש כגון מן הקמח והסולת יש לחסר שליש מהשיעור הנ"ל, ונמצא שהוא קרוב כשיעור תקי"ח דרהם וחצי. וראיה לזה ממ"ש חז"ל שמדת אלפיים ביבש היא מדת שלשת אלפים בלח, וראיה מן הים שעשה שלמה וכו'. ונתכוון להתוספתא והירוש' הנ"ל. וכן מתבאר כיו"ב בנ"ד בשו"ת חכמי צרפת ולוניל (סי' ג). ע"ש. וכ"כ בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' פב) שאף שמשקל ביצה מן הפת כשיעור י"ח דרהם, מכל מקום שיעור ביצה מן הקמח י"ב דרהם, ולכן שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה מן הקמח שיעור תק"כ דרהם. ע"ש. וכ"כ בספר נר מצוה ח"ב (סי' יז דכ"ז ע"ג) שאף הוא מדד במדה הנ"ל ויצא לו בדיוק כשיעור הרמב"ם הן מן המים והיין, והן מן הקמח. ע"ש. ומעתה מ"ש הרהמ"ח כאן ובשנה שניה פר' שמיני, ששיעור חלה מן הקמח תשע"ז דרהם, במחכ"ת אינו נכון, שהוא ז"ל חשב כן לפי מדת הלח, שמשקל הביצה י"ח דרהם, אבל באמת לפי מדת היבש כגון קמח, שיעור הביצה הוא י"ב דרהם וכמ"ש הרמב"ם פ"ק דעדיות הנ"ל, וכמ"ש ג"כ מהר"א אזולאי. גם בפתח הדביר ח"ב (סי' קצ דף כ ע"ד) הביא מ"ש הגאון המקובל מהר"ש ויטל בכתב יד קדשו, שאחר שהאריך בדבר השיעורים הללו בדברי הרמב"ם, סיים, מכאן ואילך תוכל לחשוב לשיעור חלה שהוא תק"כ דרהם, כמו שפסק מרן מהר"י קארו בשלחן ערוך, שהוא שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה. ואף דלכאורה אין החשבון הזה ישר בעיני שהרי הלוג ששה ביצים, ונמצא ששיעור מ"ג ביצים יותר משבע מאות ועשרים דרהם, אלא שיש הפרש בין הכמות לשיעור המשקל. ומיהו פוק חזי מאי עמא דבר שאין משערים בשיעור ביצים, אלא שיעור תק"כ דרהם קמח, וכל הלכה הרופפת בידך צא וראה איך העם נוהגים ונהוג כמותם, והנח להם לישראל כי נביאים הם. ע"כ. וספיקות שלו ודאים הם וכמו שנתבאר יפה. וכן בספר חכמת אדם (שער מצות הארץ פרק יד ס"ח) העיד ג"כ שהמנהג בירושלים להפריש חלה משיעור שבע אוקיות קמח. (שכל אוקיה שבעים וחמשה דרהם). שזהו בקירוב תק"כ דרהם. וע"ע להרה"ג ר' יעקב סופר בכף החיים (סי' תנו ס"ק טז) שכתב, ועשינו נסיון פה עה"ק ירושלים ת"ו, שהבאנו כלי שמחזיק משקל תש"פ דרהם מים, והחזיק מן הקמח משקל תק"כ דרהם, כי הקמח קל מן המים שיעור שליש. ולכן המנהג פשוט להפריש חלה בברכה מן הקמח שמשקלו תק"כ דרהם כפסק הרמב"ם והש"ע, והעידו לפני שכן המנהג גם בסוריא ותימן וכו'. ע"כ. וכן המנהג במצרים. וכן העלה הגאון המפורסם רבי רחמים חויתה הכהן בזכרי כהונה (מע' ח אות יט). וכ"כ הגאון רבי אברהם חיים נאה בשיעורי תורה (סי' ג עמוד קסז), והשיג על הרהמ"ח בא"ח שכתב ששיעור חלה תשע"ז דרהם, שהיה לו לחוש לשיעורו של הרמב"ם ומרן לחייב לפחות הפרשת חלה מתק"כ דרהם בלא ברכה, ולא לפטור לגמרי בפחות משיעור תשע"ז דרהם, וכתב, דמה שהסתמך הבא"ח על מ"ש בספר חיים לראש (דף קי), הנה שם לא הזכיר ששיעור חלה הוא תשע"ז דרהם מן הקמח, שהרי כתב ששיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה הוא לפי משקל הביצה י"ח דרהם, והרי אין שיעור זה אלא במשקל המים בלבד, כמו שהרביעית כ"ז דרהם היינו מן המים, ואילו מן הקמח הוא י"ח דרהם וכו'. ע"ש. ולכן העלה שם למעשה ששיעור החלה תק"כ דרהם, דהיינו אלף תרס"ו גרם. והמעיין יראה שדבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת*). וכן העיד בגדלו רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק, הובאו דבריו בתחלת ספר שיעור מקוה, ובקובץ הצבי ישראל (עמוד שכג) וז"ל: ידוע ומפורסם ששיעור חלה בברכה כפי שנהגו בירושלים מאז ומעולם, הוא שבע אוקיות קמח, והוא מנהג הנהוג פה ירושלים זה למעלה מחמשים שנה, ומיוסד ע"פ דברי הרמב"ם ומרן הש"ע שהוא תק"כ דרהם, אלא שבשבע אוקיות יש בהן עודף חמשה דרהם על שיעור תק"כ דרהם, וכן היה המנהג מוחזק בירושלים מזמן גאוני ארץ תקיפי דארעא דישראל מדורי דורות, וחלילה לשנות דבר מכל מה שנהגו בימי גאוני עולם הנ"ל, ויזהרו מאד בגחלתם שלא יכוו ח"ו, וכן יקום לעולם. עכ"ד. ובספר שיעור מקוה הנ"ל הביא עוד עדויות מכמה גאונים בא"י שכולם יעידון יגידון על המנהג בירושלים כאמור. לאפוקי איזה חכמים בעיניהם שמורים שלא כהלכה שרא להו מרייהו. וע"ע מש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' נה). ודי למבין. ועדיין אנו צריכים למודעי, כי מתחלה נמשכתי אחר דברי הגר"ח נאה ששיעור דרהם הוא שלשה גרם וחמישית, ולפ"ז יוצא ששיעור חלה הוא קילו ושש מאות ששים וששה גרם. (וכ"כ בספר זכרי כהונה מע' ח אות יט). והן עתה (באדר א' שנת תשנ"ה) יצא לאור "קונטרס רביעית הלוג" תדפיס מקובץ "בית אהרן וישראל" אשר חיבר הרה"ג הדר יהודה מרגולין, ושם (עמוד יג) אחרי מחקר שבאוסף המוזיאונים מכל המטבעות ברחבי העולם שבתוכם נמצא מספר רב של דרהמים מכל התקופות, ומכל מטבעות הדרהם שבתקופת הרמב"ם לא נמצא כמעט מטבע דרהם יותר משלשה גרם, ומכאן יש להוכיח שאין לשער משקל הדרהם כפי שהיה סבור הגר"ח נאה שהוא שלשה גרם וחמישית, ומעתה שיעור חלה שהוא חמש מאות ועשרים דרהם, הוא שיעור אלף חמש מאות ששים גרם. ולפ"ז ראוי לנהוג להחמיר עכ"פ להפריש חלה משיעור זה עם ברכה.
א. (שמיני - חלה אות א) שיעור חלה תשע"ז דרהם. כבר כתב כן בהלכות פסח שנה ראשונה פרשת צו אות יט. ובהליכות עולם ח"א (עמוד רפח והלאה) הוכחתי במישור שאין דבריו נכונים, ואין לנו אלא דברי הרמב"ם (הל' בכורים פ"ו הלכה טו), ומרן הש"ע (א"ח סי' תנו ס"א, ויו"ד סי' שכד ס"א), שהשיעור הוא תק"כ דרהם. והסברתי מקור הטעות בזה, ע"פ מ"ש בש"ע שהשיעור הוא מ"ג ביצים וחומש ביצה, וכל ביצה י"ח דרהם, יוצא איפוא שהשיעור תשע"ז דרהם בקירוב. אולם מבואר בפירוש הרמב"ם (בפ"ק דעדיות משנה ב), "שהמדה אשר תכיל רביעית מן המים, שהיא ביצה ומחצה, ששיעורה כ"ז דרהם בקירוב, תכיל מקמח החטה י"ח דרהם". כי הקמח קל ממשקל המים בשליש. ולכן תשע"ז דרהם מן המים, הוא תק"כ דרהם מן הקמח. וכ"כ הגאון מהר"א אזולאי בחסד לאברהם (מעין ב נהר ס) שהעומר שהוא עשירית האיפה משקלו מן הלח תשע"ז דרהם וחצי, ומן הקמח והסולת יש לחסר שליש מהשיעור הנ"ל, ונמצא שהוא תק"כ דרהם בקירוב. וראיה לזה ממה שאמרו חז"ל [בירושלמי פ"ק דעירובין ה"ה], שמדת אלפיים ביבש, היא מדת שלשת אלפים בלח וכו'. ע"ש. וכ"כ בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' פב), שמשקל ביצה מן הפת הוא שיעור י"ח דרהם, ומ"מ שיעור ביצה מן הקמח י"ב דרהם, ולכן שיעור חלה שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה הוא תק"כ דרהם. ע"ש. וכ"כ בספר נר מצוה ח"ב (סי' יז דף כז ע"ג) שאף הוא מדד במדה הנ"ל ויצא לו בדיוק כשיעורו של הרמב"ם, ששיעור חלה תק"כ דרהם. וכ"כ בפתח הדביר ח"ב (סי' קצ דף כ ע"ד), בשם הרה"ג המקובל מהר"ש ויטל, בכתב ידו, ששיעור חלה תק"כ דרהם, כמו שפסק מרן מהר"י קארו. ע"ש. וכ"כ הרה"ג רבי יעקב סופר בכף החיים (סי' תנו ס"ק טז), שהביא כלי המחזיק משקל תשע"ז דרהם מים, והחזיק מן הקמח משקל תק"כ דרהם. ולכן שיעור חלה הוא תק"כ דרהם. שהוא כשיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה מן הקמח. ושכן המנהג פשוט בארץ ישראל להפריש חלה "בברכה" מן הקמח שנילוש, אשר משקלו תק"כ דרהם. כפסק הרמב"ם והש"ע. ושכן המנהג גם בסוריה ותימן. ע"ש. וכן העלה הגר"ח הכהן בזכרי כהונה (מע' ח אות יט). ע"ש. ועוד הארכתי בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' נה). וכפי שהוברר לנו שכל דרהם הוא שלשה גרם, יוצא איפוא ששיעור חלה אלף חמש מאות וששים גרם, "בברכה". וכן עיקר להלכה ולמעשה, ומצוה לפרסם ברבים שזה הוא השיעור האמיתי.
