אושרי רביב
Well-known member
בס”ד, א’ אייר תשפ”א, 1036-2/פ”א
לכבוד
היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה דוד יוסיפוב נ”י
שלום רב,
לשאלתו אודות בחורי ישיבה ששותים תה או קפה וכדומה בהיכל הישיבה, ויוצאים לחדר השתיה להכין עוד כוס, או שיוצאים לחדרי הפנימיה ועוברים דרך מדרגות או מסדרונות האם כשחוזרים להיכל הישיבה צריכים לברך שוב, כיון שכל בנין הישיבה הוא רשות אחת השייכת לישיבה ונמצאים תחת קורת גג אחת אין זה נחשב שינוי מקום, ולא מברך כשחוזר שוב להיכל הישיבה.
ואודות בית הכנסת או ישיבה שיש לו חצר המוקף גדר, ויצא לחצר האם נחשב שינוי רשות ויצטרך לברך שוב על דברים שאין טעונים ברכה במקומם, או כיון שמוקף גדר חשיב הכל רשות אחת.
ע’ בדברי המג”א (סי’ קע”ח סעק”ה) שהביא משם הב”י, שכל שהוא מוקף מחיצות חשיב רשות אחת, וכתב בפרי מגדים שם, תרתי בעינן כדי לברך שוב, אין מחיצות ואין רואה מקומו הראשון, הא רואה מקומו אף שאין מחיצות, או מחיצות באין רואה אין צריך לברך, וע”ש עוד במחצית השקל ובלבושי שרד. וצ”ע.
על כן כל שישנה גדר המקיפה י”א שחשיב הכל רשות אחת, ומ”מ לכתחלה עדיף שלא יצא מהבנין עד שיסיים אכילתו.
וביציאה לבית הכסא באמצע אכילת פירות ושתיה, הנה הרמב”ן במלחמות (פסחים כד.) כ’, ומיעל לאיפנויי לא הוי הפסק, אבל בעל הלכות גדולות אמר דהדר שארי המוציא וטעמא דמילתא משום דגברא דחיא הוא, ורבינו האי אמר בית כסא מפסיק ולא פשיטא לנא. ודאמר דלא מפסיק. ע”כ. הא קמן שלדעת הרמב”ן הנכנס לבית כסא לא הוי הפסק. והרי איהו ס”ל שיציאה לחוץ בפירות הוי הפסק שצריך לברך, וכמובא בב”י (סי’ קע”ח סוד”ה ואין לדקדק). ומוכח דמש”כ שיציאה לבית כסא לא הוי הפסק. היינו שנמצא באותו בית בחדר אחר. ולא חשיב הפסק, (וראה בילקוט יוסף קש”ע ח”א סי’ קעח עמוד שפ סעיף כו)
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
לכבוד
היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה דוד יוסיפוב נ”י
שלום רב,
לשאלתו אודות בחורי ישיבה ששותים תה או קפה וכדומה בהיכל הישיבה, ויוצאים לחדר השתיה להכין עוד כוס, או שיוצאים לחדרי הפנימיה ועוברים דרך מדרגות או מסדרונות האם כשחוזרים להיכל הישיבה צריכים לברך שוב, כיון שכל בנין הישיבה הוא רשות אחת השייכת לישיבה ונמצאים תחת קורת גג אחת אין זה נחשב שינוי מקום, ולא מברך כשחוזר שוב להיכל הישיבה.
ואודות בית הכנסת או ישיבה שיש לו חצר המוקף גדר, ויצא לחצר האם נחשב שינוי רשות ויצטרך לברך שוב על דברים שאין טעונים ברכה במקומם, או כיון שמוקף גדר חשיב הכל רשות אחת.
ע’ בדברי המג”א (סי’ קע”ח סעק”ה) שהביא משם הב”י, שכל שהוא מוקף מחיצות חשיב רשות אחת, וכתב בפרי מגדים שם, תרתי בעינן כדי לברך שוב, אין מחיצות ואין רואה מקומו הראשון, הא רואה מקומו אף שאין מחיצות, או מחיצות באין רואה אין צריך לברך, וע”ש עוד במחצית השקל ובלבושי שרד. וצ”ע.
על כן כל שישנה גדר המקיפה י”א שחשיב הכל רשות אחת, ומ”מ לכתחלה עדיף שלא יצא מהבנין עד שיסיים אכילתו.
וביציאה לבית הכסא באמצע אכילת פירות ושתיה, הנה הרמב”ן במלחמות (פסחים כד.) כ’, ומיעל לאיפנויי לא הוי הפסק, אבל בעל הלכות גדולות אמר דהדר שארי המוציא וטעמא דמילתא משום דגברא דחיא הוא, ורבינו האי אמר בית כסא מפסיק ולא פשיטא לנא. ודאמר דלא מפסיק. ע”כ. הא קמן שלדעת הרמב”ן הנכנס לבית כסא לא הוי הפסק. והרי איהו ס”ל שיציאה לחוץ בפירות הוי הפסק שצריך לברך, וכמובא בב”י (סי’ קע”ח סוד”ה ואין לדקדק). ומוכח דמש”כ שיציאה לבית כסא לא הוי הפסק. היינו שנמצא באותו בית בחדר אחר. ולא חשיב הפסק, (וראה בילקוט יוסף קש”ע ח”א סי’ קעח עמוד שפ סעיף כו)
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
