אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
ערב טוב!
כפי שיתבאר להלן יש בשאלה חמורה זו פרטים רבים שצריך להביאם לפני ת"ח, הן לצורך העבר והן לצורך העתיד, אך אענה בס"ד רק הנוגע לעצם המכשול באיסור כרת ותיקונו.
בראש ובראשונה חשוב להבהיר שהתענית אינה תיקון כרת!
וכבר בגמ' (יומא פו.) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
חזינן שתיקון הכרת נעשה על ידי תשובה ויוה"כ ויסורין.
ורבינו האר"י זיע"א בשער רוה"ק (דף יא ע"א) כתב: מי שנעור כל הלילה ולא יישן כלל ועוסק בתורה כל אותה הלילה יהיה נפטר מעונש כרת אחד אם נתחייב חס ושלום. וכל לילה אחת פוטר כרת אחד. [ואמנם בספר הכוונות כתב ענין זה באופן קצת שונה, ועמד על כך באורך הרה"ג יצחק בצרי שליט"א בספריו פרדס יצחק עמ' עב, ושיח יצחק עמ"ס מכות עמ' קצח. וע"ע בספר דרש בחכמה עמ' תח, ושם נתבאר אם צריך לילה אחד על כל פעם שחטא, או די לילה אחת לתקן הכל, ומהו סדר הלימוד בלילה זה. וכאן אכמ"ל].
אך לפני הכל אין ספק שצריך "תשובה" על ידי וידוי, חרטה ועזיבת החטא. וכחלק משלשת שלבים אלו מוכרח שידע את חומרת החטא שנכשל בו, ויטקס עצות איך לא להיכשל שוב בחטא זה, שאם לא כן לא שייך בכלל לדבר על תשובה אפילו הבסיסית.
ובהיות שבשאלת כב' לא נתבאר היאך יודע שהינו חייב כרת, פשוט וברור שבראש ובראשונה עליו לבדוק בעצמו איך הגיע לידי מכשול זה, והאם פרש לגמרי מהחטא, ורק אח"כ יוכל להתקדם לשלב הבא.
ואמנם אין ספק שיש מעלה גדולה בתענית לתקן את הפגם שנעשה בנשמה על ידי החטא, אך עי' למרן מלכא הראש"ל זצ"ל בטה"ב (עמ' קכה) שכתב, שבהיות שבזמנינו הגופות חלושים יש להקל על בעלי התשובה כמ"ש הגר"א שעיקר התשובה היא שירסן את פיו ותאוותיו בדרך חיים ותוכחות מוסר ובעסק התורה בשקידה יותר, שזהו יותר טוב מכל הסיגופים והתעניות שבעולם. וכעין זה כתב הנודע ביאודה (קמא, או"ח לה, כצ"ל) לאברך בן תורה שנכשל עם חמותו, שמלבד לימודו בהתמדה בש"ס ופוסקים יעסוק בספרי מוסר, כחובת הלבבות ושערי תשובה ושל"ה, וידבק בשירות ותשבחות שבספר תהלים, וימרר בבכי בכל חצות לילה על חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל וכו', ושכ"כ כעין זה הגאון מבויסק בשו"ת זכרון יעקב (סי' ד) והגאון מקוז'יגלוב בשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' סב) שהעיקר שיכניע את לבו ויתמרמר בבכי על עוונותיו ופשעיו. וע"ע למרן זצ"ל בלוית חן (אות עא), ובחזו"ע אבלות ג' (עמ' ריב), ובמה שזכיתי להביא מדברות קדשו בספר מעדני המלך ח"א (פרק ז) וחלק ג' (פרק ה'), ובניתי עליהם ציו'ן משאר ספריו הקדושים. ובשו"ת שאלת חכם ח"ב (סימן יז) שבירר שיטת מרן זיע"א בזה. עי"ש. ועיין בשבט הלוי הכא (אות יא) ששינון הלכות נדה מועיל כתשובת המשקל לבל יכשל באיסורים אלה. וע"ע בספר אוצר החיים מצאנז (עמ' קלח ואילך) שאסף מדבריהם של גדולי החסידות נגד הסיגופים והתעניות בזמן הזה.
וראוי להזכיר בכ"ז עוד מ"ש ר' אלעזר אזכרי בספר חרדים (פרק סג): גם התעניות והסיגופים הבל המה מעשה תעתועים, וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלשה ימים ושלשה לילות דהפסקת תענית, ביום הרביעי חזר לסורו וטמא בזימה חשוקתו, כך העיד לי החכם החסיד הקדוש הרב יעקב גוייוזו זצ"ל. לכן כתב הרב רבינו יונה (ש"א, או' יא) שאדם שהרבה לחטוא, לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גדולה וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחיו, אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעה לבו, וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף הכנעה וכו'. (ובחמדת ימים ח"ג עשי"ת (פ"ב אות כה) כתב שבעשרת ימי תשובה ילמד בפגמי החטאים ובתעניות הנצרכות לכל חטא). וע"ע בשו"ת ויען יוסף גרינוולד (יו"ד סימן קיא-קיב). ועיין למרן מלכא זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ט (או"ח סימן קז אות ו).
ולגבי פדיון התענית, עי' להגאון המקובל מהר"י פתאיה זצ"ל במנחת יאודה (ספר יחזקאל, עמ' 184) שתמה, הלא בגמ' איתא רק ארבעה חלוקי כפרה, ועל מה נסמכו המקובלים בכל מנין התעניות הנזכרים? והשיב כי התעניות הם במקום הייסורין שצריכים לבוא עליו אחרי התשובה, ועפ"ז נתן טעם למה שעיננו הרואות בעלי תשובה רבים שסובלים אחרי חזרתם בתשובה, והוסיף לצדד עוד שלא יועיל פדיון התעניות בממון לבטל היסורין מכל וכל כי אם לדחותם מזמן לזמן, וראה עוד שם שהאריך בכל פרטי וגדרי החזרה בתשובה.
אמנם מ"ש שלא יועיל פדיון התענית בממון, הנה מור"ם ביו"ד סי' קפה, והמג"א בסי' תקס"ח כתבו דהוי כמו צער הגוף ומהני במקום התענית, וכ"ה בספר דרך ישרה (עמ' קצב בנד"מ) משם כנפי יונה, וכ"כ הגרי"ח מבבל בשו"ת רב פעלים ח"ג (או"ח סימן לה), ודבריו היו למראה עיני הגר"י פתאיה אלא שלא נתקררה דעתו יען שלא ראה שהביאו שום ראיה ושום הכרח שפדיון התעניות בצדקה עולה כמו היסורין. ולא ידעתי אמאי לא הונח לו בכמה וכמה טעמים שכתב הגרי"ח להכריח כן והוכיח כן מדברי האר"י ז"ל גופיה. וע"ע להגרי"ח בשו"ת ר"פ ח"ג (יו"ד סימן יד), ובסה"ק לשון חכמים ח"א (סי' סז), ובציונים שהביא המו"ל.
וכן בספר חמדת ימים ח"ג (עשי"ת פ"א אות יט) כתב משם המקובלים שאם אינו יכול להתענות מ' יום יפדה כל יום באיסר כסף מזוקק "שהוא משקל ד' שעורות" לצדקה, ותמיד יוכל לפדות התענית אם לא שיהיה תענית צבור כדי לצער את הגוף ולהכניע את יצרו כדי למעט ממנו שיעור איסר מדם הנפש [אמנם לא אכחד כי השיעור של איסר בזה"ז בקושי יש בו שוה פרוטה, כי בספר מדות ושיעורי תורה (פרק כב, עמ' שצד ואילך) כתב שבגרם אחד יש בין 20 ל-25 שעורות, ולפ"ז 4 שעורות הם לכל היותר חמישית גרם].
ושמעתי מהגר"י שכנזי (שובבי"ם תשס"ה) דדעת בעל התניא צריך החוטא תיקון על כל פעם שחטא, ולהגר"י פתאיה סגי בג' תיקונים על כל חטאיו, והגרי"ח הכריע דדי בתיקון אחד. ואמר הגאון רב"צ אבא שאול כי כדאי הוא הגרי"ח לסמוך עליו, ודי שיפדה את תעניתו בממון בשווי "כוס אשל ולחמניה" (כלשונו), שזהו הארוחה שהיו רגילים בה במשך היום, וא"צ לפדות גם את ארוחת הלילה כיון שבלא"ה אינו מחויב להתענות אז. וטוב שיעביר קרח על ידיו ז' פעמים. ומנהג חכמי פורת יוסף היה להתגלגל על השלג ללא בגדים במשך כדקה וחצי. וראה במ"ש בזה הגרב"צ בשו"ת אור לציון ח"ג (פרק ל הע' ד עמ' עט"ר), ובדברי מוסרו שנדפסו בס' ארזים ח"ב (עמ' שיג).
מסקנא דדינא:
א. מי שנכשל באיסור כרת רח"ל, בראש ובראשונה עליו לעשות תשובה גמורה, על ידי וידוי וחרטה גמורה, שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה לעולם.
ב. לתיקון הכרת ילמד לילה שלם בתענית דיבור, ועדיף שילמד בדינים שבהם נכשל.
ג. אם יכול להתענות יום אחד לאחר ששב בתשובה שלימה, הנה מה טוב, ואם לאו יכול לפדות התענית בנתינת צדקה בשווי הארוחות שרגיל לאכול ביום אחד.
ד. וחשוב ביותר שיעשה לעצמו רב ת"ח הבקי בהלכות שיתייעץ עמו ויקבל ממנו הדרכה ישרה, והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.
כפי שיתבאר להלן יש בשאלה חמורה זו פרטים רבים שצריך להביאם לפני ת"ח, הן לצורך העבר והן לצורך העתיד, אך אענה בס"ד רק הנוגע לעצם המכשול באיסור כרת ותיקונו.
בראש ובראשונה חשוב להבהיר שהתענית אינה תיקון כרת!
וכבר בגמ' (יומא פו.) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
חזינן שתיקון הכרת נעשה על ידי תשובה ויוה"כ ויסורין.
ורבינו האר"י זיע"א בשער רוה"ק (דף יא ע"א) כתב: מי שנעור כל הלילה ולא יישן כלל ועוסק בתורה כל אותה הלילה יהיה נפטר מעונש כרת אחד אם נתחייב חס ושלום. וכל לילה אחת פוטר כרת אחד. [ואמנם בספר הכוונות כתב ענין זה באופן קצת שונה, ועמד על כך באורך הרה"ג יצחק בצרי שליט"א בספריו פרדס יצחק עמ' עב, ושיח יצחק עמ"ס מכות עמ' קצח. וע"ע בספר דרש בחכמה עמ' תח, ושם נתבאר אם צריך לילה אחד על כל פעם שחטא, או די לילה אחת לתקן הכל, ומהו סדר הלימוד בלילה זה. וכאן אכמ"ל].
אך לפני הכל אין ספק שצריך "תשובה" על ידי וידוי, חרטה ועזיבת החטא. וכחלק משלשת שלבים אלו מוכרח שידע את חומרת החטא שנכשל בו, ויטקס עצות איך לא להיכשל שוב בחטא זה, שאם לא כן לא שייך בכלל לדבר על תשובה אפילו הבסיסית.
ובהיות שבשאלת כב' לא נתבאר היאך יודע שהינו חייב כרת, פשוט וברור שבראש ובראשונה עליו לבדוק בעצמו איך הגיע לידי מכשול זה, והאם פרש לגמרי מהחטא, ורק אח"כ יוכל להתקדם לשלב הבא.
ואמנם אין ספק שיש מעלה גדולה בתענית לתקן את הפגם שנעשה בנשמה על ידי החטא, אך עי' למרן מלכא הראש"ל זצ"ל בטה"ב (עמ' קכה) שכתב, שבהיות שבזמנינו הגופות חלושים יש להקל על בעלי התשובה כמ"ש הגר"א שעיקר התשובה היא שירסן את פיו ותאוותיו בדרך חיים ותוכחות מוסר ובעסק התורה בשקידה יותר, שזהו יותר טוב מכל הסיגופים והתעניות שבעולם. וכעין זה כתב הנודע ביאודה (קמא, או"ח לה, כצ"ל) לאברך בן תורה שנכשל עם חמותו, שמלבד לימודו בהתמדה בש"ס ופוסקים יעסוק בספרי מוסר, כחובת הלבבות ושערי תשובה ושל"ה, וידבק בשירות ותשבחות שבספר תהלים, וימרר בבכי בכל חצות לילה על חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל וכו', ושכ"כ כעין זה הגאון מבויסק בשו"ת זכרון יעקב (סי' ד) והגאון מקוז'יגלוב בשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' סב) שהעיקר שיכניע את לבו ויתמרמר בבכי על עוונותיו ופשעיו. וע"ע למרן זצ"ל בלוית חן (אות עא), ובחזו"ע אבלות ג' (עמ' ריב), ובמה שזכיתי להביא מדברות קדשו בספר מעדני המלך ח"א (פרק ז) וחלק ג' (פרק ה'), ובניתי עליהם ציו'ן משאר ספריו הקדושים. ובשו"ת שאלת חכם ח"ב (סימן יז) שבירר שיטת מרן זיע"א בזה. עי"ש. ועיין בשבט הלוי הכא (אות יא) ששינון הלכות נדה מועיל כתשובת המשקל לבל יכשל באיסורים אלה. וע"ע בספר אוצר החיים מצאנז (עמ' קלח ואילך) שאסף מדבריהם של גדולי החסידות נגד הסיגופים והתעניות בזמן הזה.
וראוי להזכיר בכ"ז עוד מ"ש ר' אלעזר אזכרי בספר חרדים (פרק סג): גם התעניות והסיגופים הבל המה מעשה תעתועים, וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלשה ימים ושלשה לילות דהפסקת תענית, ביום הרביעי חזר לסורו וטמא בזימה חשוקתו, כך העיד לי החכם החסיד הקדוש הרב יעקב גוייוזו זצ"ל. לכן כתב הרב רבינו יונה (ש"א, או' יא) שאדם שהרבה לחטוא, לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גדולה וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחיו, אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעה לבו, וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף הכנעה וכו'. (ובחמדת ימים ח"ג עשי"ת (פ"ב אות כה) כתב שבעשרת ימי תשובה ילמד בפגמי החטאים ובתעניות הנצרכות לכל חטא). וע"ע בשו"ת ויען יוסף גרינוולד (יו"ד סימן קיא-קיב). ועיין למרן מלכא זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ט (או"ח סימן קז אות ו).
ולגבי פדיון התענית, עי' להגאון המקובל מהר"י פתאיה זצ"ל במנחת יאודה (ספר יחזקאל, עמ' 184) שתמה, הלא בגמ' איתא רק ארבעה חלוקי כפרה, ועל מה נסמכו המקובלים בכל מנין התעניות הנזכרים? והשיב כי התעניות הם במקום הייסורין שצריכים לבוא עליו אחרי התשובה, ועפ"ז נתן טעם למה שעיננו הרואות בעלי תשובה רבים שסובלים אחרי חזרתם בתשובה, והוסיף לצדד עוד שלא יועיל פדיון התעניות בממון לבטל היסורין מכל וכל כי אם לדחותם מזמן לזמן, וראה עוד שם שהאריך בכל פרטי וגדרי החזרה בתשובה.
אמנם מ"ש שלא יועיל פדיון התענית בממון, הנה מור"ם ביו"ד סי' קפה, והמג"א בסי' תקס"ח כתבו דהוי כמו צער הגוף ומהני במקום התענית, וכ"ה בספר דרך ישרה (עמ' קצב בנד"מ) משם כנפי יונה, וכ"כ הגרי"ח מבבל בשו"ת רב פעלים ח"ג (או"ח סימן לה), ודבריו היו למראה עיני הגר"י פתאיה אלא שלא נתקררה דעתו יען שלא ראה שהביאו שום ראיה ושום הכרח שפדיון התעניות בצדקה עולה כמו היסורין. ולא ידעתי אמאי לא הונח לו בכמה וכמה טעמים שכתב הגרי"ח להכריח כן והוכיח כן מדברי האר"י ז"ל גופיה. וע"ע להגרי"ח בשו"ת ר"פ ח"ג (יו"ד סימן יד), ובסה"ק לשון חכמים ח"א (סי' סז), ובציונים שהביא המו"ל.
וכן בספר חמדת ימים ח"ג (עשי"ת פ"א אות יט) כתב משם המקובלים שאם אינו יכול להתענות מ' יום יפדה כל יום באיסר כסף מזוקק "שהוא משקל ד' שעורות" לצדקה, ותמיד יוכל לפדות התענית אם לא שיהיה תענית צבור כדי לצער את הגוף ולהכניע את יצרו כדי למעט ממנו שיעור איסר מדם הנפש [אמנם לא אכחד כי השיעור של איסר בזה"ז בקושי יש בו שוה פרוטה, כי בספר מדות ושיעורי תורה (פרק כב, עמ' שצד ואילך) כתב שבגרם אחד יש בין 20 ל-25 שעורות, ולפ"ז 4 שעורות הם לכל היותר חמישית גרם].
ושמעתי מהגר"י שכנזי (שובבי"ם תשס"ה) דדעת בעל התניא צריך החוטא תיקון על כל פעם שחטא, ולהגר"י פתאיה סגי בג' תיקונים על כל חטאיו, והגרי"ח הכריע דדי בתיקון אחד. ואמר הגאון רב"צ אבא שאול כי כדאי הוא הגרי"ח לסמוך עליו, ודי שיפדה את תעניתו בממון בשווי "כוס אשל ולחמניה" (כלשונו), שזהו הארוחה שהיו רגילים בה במשך היום, וא"צ לפדות גם את ארוחת הלילה כיון שבלא"ה אינו מחויב להתענות אז. וטוב שיעביר קרח על ידיו ז' פעמים. ומנהג חכמי פורת יוסף היה להתגלגל על השלג ללא בגדים במשך כדקה וחצי. וראה במ"ש בזה הגרב"צ בשו"ת אור לציון ח"ג (פרק ל הע' ד עמ' עט"ר), ובדברי מוסרו שנדפסו בס' ארזים ח"ב (עמ' שיג).
מסקנא דדינא:
א. מי שנכשל באיסור כרת רח"ל, בראש ובראשונה עליו לעשות תשובה גמורה, על ידי וידוי וחרטה גמורה, שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה לעולם.
ב. לתיקון הכרת ילמד לילה שלם בתענית דיבור, ועדיף שילמד בדינים שבהם נכשל.
ג. אם יכול להתענות יום אחד לאחר ששב בתשובה שלימה, הנה מה טוב, ואם לאו יכול לפדות התענית בנתינת צדקה בשווי הארוחות שרגיל לאכול ביום אחד.
ד. וחשוב ביותר שיעשה לעצמו רב ת"ח הבקי בהלכות שיתייעץ עמו ויקבל ממנו הדרכה ישרה, והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.