אפשר פשוט לחפש בפורום. הועלה בכמה וכמה מקומות.
בסיעתא דשמיא
Well-known member
אכן הובא כמה פעמים. יש בזה תשובה בשו"ת הראשל"צ
בסיעתא דשמיא
Well-known member
הועלה בהקשר לדעת אביו מרן זיע"א. כך זכורני.
בהקשר זה, אביא את דברי שרשמתי בעבר בענין ציצית תכלת. ובסופו אף דבריו של מרן הראש"ל שליט"א.
אני מתנצל על חוסר הסדר, רשמתי זאת כמרוצת הזמן.
בס"ד
בענין ציצית תכלת
הגמרא בב"מ סא: אמר רבא וכו' אני ה' עתיד ליפרע ממי ששם קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא
אם כן השתא שאין אנו בטוחים במאת האחוזים, יש לנו לאזול לקולא ולא להשים קלא אילן בבגדינו, ועוד דיש לנו לחשוש לבל תוסיף וע"ע סוכה לא. הוי להו מן וכו'. ובגיטין ו: בתוס' שרטוט בשם הירושלמי שכל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. ועוד בסוכה לא ע"ב בתוס' בצבע תכלת, דאין זה ברור מה זה צבע תכלת.
ועיינו עוד בראש בב"מ ובפלפולא חריפתא שם
ועוד בחולין מז: ובערוך ערך קלא אילן ובמהרם שם ב"מ "שמכשיל רבים ממצוות ציצית וגורם שהלובשם עובר על מצוות ציצית. וע"ע מנחות לח. בתוס שם, ובסוכה לד: תוס דה ערבי
ועוד דזה רק בזמן ביהמ"ק כדילפינן לדורותם.
וממ"נ אי איכא האידנא מצווה, נשים כל הציצית תכלת (כדמשמשע מקורח שהלבישם תכלת) ואם לאו לאו.
וע"ע יבמות ד: שציצית צריכה להיות מצבע הטלית, בדעת הראשונים, וכ"פ בשולחן ערוך סימן ט סעה וכן בכה"ח שם.
ויש לנו ללכת אחר גדולי הדור האמיתיים שכל התורה פרוסה לנגדם ולא שמו פתיל תכלת אף בדורות האחרונים.
ועוד דחלזון התכלת משתנה כל תקופה וא"כ אין זה דבר ברור, ואם כן לא נדע אם יבואו שוב ויבטלו דבריהם הראשונים - בתחילה תמנון ואחר זמן השתנה למורקס- הגריש"א
ובמדרש תנחומא איתא דהתכלת נגנז וכן מצינו בעוד מקומות וע"ע סנהדרין יב. דתכלת היא בלוז.
וכ"כ המהרם שיף, מחזה אברהם ובשות מהרץ שפראן בחלק ב.
ולסיום יש להוסיף ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם דמשמע דרק דורותם בלבן אך לא תכלת. הגרא. וכ"פ האוה"ח על התורה
בסיום דברי אמרתי להביא לעיונכם מדברי מור הראש"ל שליט"א בספרו שו"ת הראשון לציון חלק א סימן א
והנח להם לישראל דמוטב יהו שוגגים.
ומי יצא נגד העץ האביר מוקף בענפים ושורשים אשר נטיעתו באדמה מימי קדם ואין יכולים לעוקרו.
ע"כ.
אני מתנצל על חוסר הסדר, רשמתי זאת כמרוצת הזמן.
בס"ד
בענין ציצית תכלת
הגמרא בב"מ סא: אמר רבא וכו' אני ה' עתיד ליפרע ממי ששם קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא
אם כן השתא שאין אנו בטוחים במאת האחוזים, יש לנו לאזול לקולא ולא להשים קלא אילן בבגדינו, ועוד דיש לנו לחשוש לבל תוסיף וע"ע סוכה לא. הוי להו מן וכו'. ובגיטין ו: בתוס' שרטוט בשם הירושלמי שכל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. ועוד בסוכה לא ע"ב בתוס' בצבע תכלת, דאין זה ברור מה זה צבע תכלת.
ועיינו עוד בראש בב"מ ובפלפולא חריפתא שם
ועוד בחולין מז: ובערוך ערך קלא אילן ובמהרם שם ב"מ "שמכשיל רבים ממצוות ציצית וגורם שהלובשם עובר על מצוות ציצית. וע"ע מנחות לח. בתוס שם, ובסוכה לד: תוס דה ערבי
ועוד דזה רק בזמן ביהמ"ק כדילפינן לדורותם.
וממ"נ אי איכא האידנא מצווה, נשים כל הציצית תכלת (כדמשמשע מקורח שהלבישם תכלת) ואם לאו לאו.
וע"ע יבמות ד: שציצית צריכה להיות מצבע הטלית, בדעת הראשונים, וכ"פ בשולחן ערוך סימן ט סעה וכן בכה"ח שם.
ויש לנו ללכת אחר גדולי הדור האמיתיים שכל התורה פרוסה לנגדם ולא שמו פתיל תכלת אף בדורות האחרונים.
ועוד דחלזון התכלת משתנה כל תקופה וא"כ אין זה דבר ברור, ואם כן לא נדע אם יבואו שוב ויבטלו דבריהם הראשונים - בתחילה תמנון ואחר זמן השתנה למורקס- הגריש"א
ובמדרש תנחומא איתא דהתכלת נגנז וכן מצינו בעוד מקומות וע"ע סנהדרין יב. דתכלת היא בלוז.
וכ"כ המהרם שיף, מחזה אברהם ובשות מהרץ שפראן בחלק ב.
ולסיום יש להוסיף ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם דמשמע דרק דורותם בלבן אך לא תכלת. הגרא. וכ"פ האוה"ח על התורה
בסיום דברי אמרתי להביא לעיונכם מדברי מור הראש"ל שליט"א בספרו שו"ת הראשון לציון חלק א סימן א
והנח להם לישראל דמוטב יהו שוגגים.
ומי יצא נגד העץ האביר מוקף בענפים ושורשים אשר נטיעתו באדמה מימי קדם ואין יכולים לעוקרו.
ע"כ.
