מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ופרעה חולם (מא א)
במושב זקנים לקמן (מג ז) בשם רבינו יהודה החסיד, שהטעם שבקריאת התורה אין קורין פחות מג' פסוקים, משום שאין לך ג' פסוקים רצופים בתורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל שאין בהם חידוש דין או איסור והיתר שיוצא מהן, והקשו לו מכמה מקומות שנראה שאין בהם חידוש דין, ותירץ הכל. והקשו לו מחלום פרעה, ותירץ שיוצא מזה הלכה של איסור והיתר, שאם גוי חלם חלום ששייך לכל בני מדינתו, שהיהודים יש להם להתענות עבור חלומו ואפילו בשבת, שהרי אנו למדים מכאן שיש ממשות אפילו בחלום של גוי, עכ"ד.
והנה מבואר מדברי רבינו יהודה החסיד, דפשיטא ליה דאם אחד ראה חלום על חבירו, מותר לחבירו להתענות על זה תענית חלום אפילו בשבת. וזה דלא כמ"ש במג"א בסי' רפ"ח סק"ד בשם כנסת הגדולה, שאם חבירו ראה עליו חלום רע בשבת, אין להתענות על כך תענית חלום, דבשבת מתענים רק אם ראה החלום על עצמו.
ובספר בית דוד לרבי יוסף דוד מסלוניקי זצ"ל או"ח סי' קי"ט הקשה על המג"א מה הטעם בזה שלא להתענות, הרי גם חלום שאחרים חלמו עליו יש בו ממש והוא מתקיים, ואדרבה איתא בברכות נה: דחלום שחלם עליו חבירו הוא מתקיים יותר משאר חלומות. עוד הקשה עליו מדברי השאילתות פרשת מקץ שאילתא כ"ט, דהא דקי"ל שמי שנדוהו בחלום צריך להתירו שמא נידוהו מן השמים, היינו גם כאשר אדם אחר חלם עליו שנידוהו מן השמים, ואפילו חזיא ליה שפחה או עבד או קטן בחלמיה.
ונראה בדעת המג"א, דפשיטא שאין טעמו משום שחלומות של אחרים עליו צריך לחוש להם פחות, אלא דהא דאמרינן בתענית יב: יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ומכח זה אמרינן שם דיתענה אפילו בשבת, היינו דוקא כשחלם הוא עצמו, דאז תפעם רוחו ביותר ולבו נשבר, וגם אי אפשר לדחותו למחר משום שכבר יתקרר דעתו ויסור פחד לבו, ומותר לעשות כן בשבת משום דאז זה הוא עונג שלו. וכל זה שייך בחלום שחלם על עצמו שאז רוחו נפעמת, אבל בחלום שאחרים חלמו עליו אין רוחו נפעמת כל כך כיון שלא הרגיש זאת בעצמו, וממילא אינו נשבר לבו כ"כ ולא מועילה כולי האי התענית שלו לבטלו, וגם יכול לדחות למחר דבלא"ה אין כ"כ פחד שיש עליו חשש קירור, וגם לא שייך הטעם דזה הוא עונג שלו, כי אינו מצטער כ"כ מהחלום.
וממילא לא קשה ג"כ מדברי השאילתות הנ"ל, דזה ודאי שמצד אמיתת החלום אין חילוק אם אחרים חלמו עליו או הוא עצמו, ולכן לענין נידוי מן השמים צריך לחוש גם כשאחרים חלמו עליו, רק דאין זה מתיר להתענות בשבת מהטעם הנ"ל דאין רוחו נפעמת כל כך.
ופרעה חולם (מא א)
במושב זקנים לקמן (מג ז) בשם רבינו יהודה החסיד, שהטעם שבקריאת התורה אין קורין פחות מג' פסוקים, משום שאין לך ג' פסוקים רצופים בתורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל שאין בהם חידוש דין או איסור והיתר שיוצא מהן, והקשו לו מכמה מקומות שנראה שאין בהם חידוש דין, ותירץ הכל. והקשו לו מחלום פרעה, ותירץ שיוצא מזה הלכה של איסור והיתר, שאם גוי חלם חלום ששייך לכל בני מדינתו, שהיהודים יש להם להתענות עבור חלומו ואפילו בשבת, שהרי אנו למדים מכאן שיש ממשות אפילו בחלום של גוי, עכ"ד.
והנה מבואר מדברי רבינו יהודה החסיד, דפשיטא ליה דאם אחד ראה חלום על חבירו, מותר לחבירו להתענות על זה תענית חלום אפילו בשבת. וזה דלא כמ"ש במג"א בסי' רפ"ח סק"ד בשם כנסת הגדולה, שאם חבירו ראה עליו חלום רע בשבת, אין להתענות על כך תענית חלום, דבשבת מתענים רק אם ראה החלום על עצמו.
ובספר בית דוד לרבי יוסף דוד מסלוניקי זצ"ל או"ח סי' קי"ט הקשה על המג"א מה הטעם בזה שלא להתענות, הרי גם חלום שאחרים חלמו עליו יש בו ממש והוא מתקיים, ואדרבה איתא בברכות נה: דחלום שחלם עליו חבירו הוא מתקיים יותר משאר חלומות. עוד הקשה עליו מדברי השאילתות פרשת מקץ שאילתא כ"ט, דהא דקי"ל שמי שנדוהו בחלום צריך להתירו שמא נידוהו מן השמים, היינו גם כאשר אדם אחר חלם עליו שנידוהו מן השמים, ואפילו חזיא ליה שפחה או עבד או קטן בחלמיה.
ונראה בדעת המג"א, דפשיטא שאין טעמו משום שחלומות של אחרים עליו צריך לחוש להם פחות, אלא דהא דאמרינן בתענית יב: יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ומכח זה אמרינן שם דיתענה אפילו בשבת, היינו דוקא כשחלם הוא עצמו, דאז תפעם רוחו ביותר ולבו נשבר, וגם אי אפשר לדחותו למחר משום שכבר יתקרר דעתו ויסור פחד לבו, ומותר לעשות כן בשבת משום דאז זה הוא עונג שלו. וכל זה שייך בחלום שחלם על עצמו שאז רוחו נפעמת, אבל בחלום שאחרים חלמו עליו אין רוחו נפעמת כל כך כיון שלא הרגיש זאת בעצמו, וממילא אינו נשבר לבו כ"כ ולא מועילה כולי האי התענית שלו לבטלו, וגם יכול לדחות למחר דבלא"ה אין כ"כ פחד שיש עליו חשש קירור, וגם לא שייך הטעם דזה הוא עונג שלו, כי אינו מצטער כ"כ מהחלום.
וממילא לא קשה ג"כ מדברי השאילתות הנ"ל, דזה ודאי שמצד אמיתת החלום אין חילוק אם אחרים חלמו עליו או הוא עצמו, ולכן לענין נידוי מן השמים צריך לחוש גם כשאחרים חלמו עליו, רק דאין זה מתיר להתענות בשבת מהטעם הנ"ל דאין רוחו נפעמת כל כך.
◆ ◆ ◆
יש לעיין איך נאמן הגוי לומר שחלם את חלומו, שעל פי דבריו מקילין להתענות בשבת. וכן יש לעיין בדברי השאילתות הנ"ל שאם קטן חלם עליו שנידוהו מן השמים צריך התרה, ולמה נאמין לקטן שחלם כן, וצ"ע.
