תפיסה בקטן - קושיא ע"ד הגמ' בסוכה לא ליקני איניש לולבא לינוקא

[ש. פיליפובסקי]

בגמ' סוכה מ"ו ע"ב איתא: אמר רבי זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא היומא טבא קמא, מאי טעמא דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו.
והנה מסקינן ביבמות ק"ו ע"א דליכא בחליצה תנאי, והיינו דאם התנה אם האשה שאני חולץ לך ע"מ שתתני לי מאתיים זוז, תנאי בטל ומעשה קיים, וברמב"ן וברשב"א שם מבואר דאף שתנאי בטל מ"מ חייבת לשלם לו מדין שכירות, דכיון דעל דעת כן חלץ לה.
ובקצוה"ח (סי' רמ"א ס"ק ט') כתב עפי"ז דכל היכא דהתנה והיה בעיה בתנאי כגון שלא עשה תנאי כפול, מ"מ חייב לקיים תנאו מדין שכירות, והיינו דאם הביא אתרוג לגדול ביו"ט א' דסוכות, במתנה ע"מ להחזיר, ולא היה תנאי כפול, בכה"ג אמרינן דתנאי בטל ומעשה קיים, והקנאתו של הראשון קיימת אך התנאי שיחזיר לו בטל.
בזה חידש הקצוה"ח שאף שהתנאי בטל מ"מ חייב להשיב לו את האתרוג מדין שכירות, ואת זה למד מהג' ביבמות שם. והנתיה"מ כידוע חלק עליו.
ולפי"ז אפשר לחדש ולומר כאשר גדול הקנה לקטן במתנה ע"מ להחזיר, בכה"ג התנאי בטל כי אינו כמשפטי התנאים, ומעשה קיים,
אך מ"מ יתחייב הקטן להשיב לו את האתרוג מדין שכירות.
אבל כיון שאין הקטן יכול להקנות,
יוכל הגדול לתפוס את האתרוג מהקטן, (אולי מדין עביד איניש דינא לנפשא). ועי"ז יחזור האתרוג להיות שלו.
וא"כ מדוע הגמ' אומרת לא ליקני, אפשר שיקנה לו, וכיון שאין הקטן יוכל להחזיר, יתפוס הגדול האתרוג בחובו.
אך בזאת הסתפקתי אי שייך תפיסה בקטן.