מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחוקת עולם לדורותיכם (י ח)
בספרי פיסקא ע"ה, "הכהנים" בין תמימים בין בעלי מומים דברי ר' טרפון, ר' עקיבא אומר תמימים ולא בעלי מומים וכו', אמר לו ר' טרפון עד מתי מגבב ומביא עלינו עקיבא איני יכול לסבול אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמא שהיה חגר ברגלו אחת שהיה עומד ומריע בחצוצרות, אמר לו הין רבי שמא בראש השנה וביום הכיפורים ביובל, אמר לו העבודה שלא בידיתה אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא, טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה, הא כל הפורש ממך כפורש מחייו, ע"כ. וכעי"ז מבואר בירושלמי יומא פ"א ה"א, שאמר לו ר"ע שמא בתקיעות של הקהל היה.
ומבואר שבתקיעות חצוצרות שהם מדרבנן, דהיינו בהקהל, וכן בר"ה ויוהכ"פ ביובל, שעיקר המצוה בשופר וחצוצרות מן הצדדים, כשרים לכו"ע גם בבעלי מומים. וקשה לדעת בעל המאור בראש השנה ז. מדפי הרי"ף שתקיעת החצוצרות בתעניות הם רק מדרבנן, א"כ מדוע לא חשיב הכא ג"כ תקיעת חצוצרות של תעניות, דלכאורה לדבריו בזה ג"כ כשר בעלי מומים, וא"כ היה לו לומר ג"כ שמא בתעניות היה [ודוחק לומר שלא ארע בימיו של שמעון אחי אמו של ר"ט תענית על הגשמים].
ואפשר לומר דבאמת דברי בעה"מ צריכים ביאור מדוע הוי רק מדרבנן, הרי מקור תקיעת החצוצרות בתענית הוא מדכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצד הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, ולאו דוקא מלחמה אלא הוא הדין כל צרה וצרה שתבוא על הציבור וכמו שהביא הרמב"ם בפיהמ"ש ר"ה פ"ג מ"ג, וא"כ הוי מדאורייתא. וצריך לומר דבעל המאור סבירא ליה שדוקא במלחמה הוי מן התורה, או שרק בצרה של כל הציבור הוי דאורייתא, וכמ"ש בפמ"ג סי' תקע"ו אשל אברהם סק"א שמן התורה החיוב רק כאשר הצרה על רוב ישראל.
והנה בספרי פיסקא ע"ו איתא "ר' עקיבא אומר אין לי אלא מלחמה, שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור", ומבואר מדברי ר"ע שגם ספינה או אשה המקשה לילד, אע"ג דלא הוי מלחמה וגם הוי רק יחידים, מ"מ איכא חיוב תקיעה מן התורה. וצ"ל דסבירא ליה לבעה"מ שפליגי רבנן עליה דר"ע בזה. ומעתה מיושב, דרבי עקיבא לשיטתו לא היה יכול לומר תקיעת תענית, כיון דהוא עצמו ס"ל דהוי מן התורה, וא"כ צריכים כהנים תמימים דוקא.
ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחוקת עולם לדורותיכם (י ח)
בספרי פיסקא ע"ה, "הכהנים" בין תמימים בין בעלי מומים דברי ר' טרפון, ר' עקיבא אומר תמימים ולא בעלי מומים וכו', אמר לו ר' טרפון עד מתי מגבב ומביא עלינו עקיבא איני יכול לסבול אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמא שהיה חגר ברגלו אחת שהיה עומד ומריע בחצוצרות, אמר לו הין רבי שמא בראש השנה וביום הכיפורים ביובל, אמר לו העבודה שלא בידיתה אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא, טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה, הא כל הפורש ממך כפורש מחייו, ע"כ. וכעי"ז מבואר בירושלמי יומא פ"א ה"א, שאמר לו ר"ע שמא בתקיעות של הקהל היה.
ומבואר שבתקיעות חצוצרות שהם מדרבנן, דהיינו בהקהל, וכן בר"ה ויוהכ"פ ביובל, שעיקר המצוה בשופר וחצוצרות מן הצדדים, כשרים לכו"ע גם בבעלי מומים. וקשה לדעת בעל המאור בראש השנה ז. מדפי הרי"ף שתקיעת החצוצרות בתעניות הם רק מדרבנן, א"כ מדוע לא חשיב הכא ג"כ תקיעת חצוצרות של תעניות, דלכאורה לדבריו בזה ג"כ כשר בעלי מומים, וא"כ היה לו לומר ג"כ שמא בתעניות היה [ודוחק לומר שלא ארע בימיו של שמעון אחי אמו של ר"ט תענית על הגשמים].
ואפשר לומר דבאמת דברי בעה"מ צריכים ביאור מדוע הוי רק מדרבנן, הרי מקור תקיעת החצוצרות בתענית הוא מדכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצד הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, ולאו דוקא מלחמה אלא הוא הדין כל צרה וצרה שתבוא על הציבור וכמו שהביא הרמב"ם בפיהמ"ש ר"ה פ"ג מ"ג, וא"כ הוי מדאורייתא. וצריך לומר דבעל המאור סבירא ליה שדוקא במלחמה הוי מן התורה, או שרק בצרה של כל הציבור הוי דאורייתא, וכמ"ש בפמ"ג סי' תקע"ו אשל אברהם סק"א שמן התורה החיוב רק כאשר הצרה על רוב ישראל.
והנה בספרי פיסקא ע"ו איתא "ר' עקיבא אומר אין לי אלא מלחמה, שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור", ומבואר מדברי ר"ע שגם ספינה או אשה המקשה לילד, אע"ג דלא הוי מלחמה וגם הוי רק יחידים, מ"מ איכא חיוב תקיעה מן התורה. וצ"ל דסבירא ליה לבעה"מ שפליגי רבנן עליה דר"ע בזה. ומעתה מיושב, דרבי עקיבא לשיטתו לא היה יכול לומר תקיעת תענית, כיון דהוא עצמו ס"ל דהוי מן התורה, וא"כ צריכים כהנים תמימים דוקא.