תקפו כהן מוציאין מידו - מה עם קניני גזילה?

שאלה ששורשה מסתמא בטעות בהבנת הסוגיא.
אני תמה הא קיי"ל דתקפו כהן מוציאין מידו ולכאו' לא תיהוי אלא כגזלן וגזלן קונה, והיאך מוציאין מידו, הא לא מצינו בשום מקום שמוציאים מהגזלן את גזילתו?
 
שאלה ששורשה מסתמא בטעות בהבנת הסוגיא.
אני תמה הא קיי"ל דתקפו כהן מוציאין מידו ולכאו' לא תיהוי אלא כגזלן וגזלן קונה, והיאך מוציאין מידו, הא לא מצינו בשום מקום שמוציאים מהגזלן את גזילתו?
שני טעויות בדבר. א - גם מכל גזלן רגיל צריכים להוציא מידו.
ב - הכהן לא תוקף סתם, הוא תוקף כי יש פה ספק ממון ויש צד שזה שלו, בשונה מגזלן רגיל.
 
הדברים פשוטים!
טעות גמורה!
כל גזלן צריך לעשות קנייני גזילה, שינוי מעשה, שינוי השם, שינוי רשות ויאוש, אך ללא הקניינים הנ"ל ודאי ודאי שמוציאים מהגזלן.
א - גם מכל גזלן רגיל צריכים להוציא מידו.!!!
ב - הכהן לא תוקף סתם, הוא תוקף כי יש פה ספק ממון ויש צד שזה שלו, בשונה מגזלן רגיל.
 
כל גזלן צריך לעשות קנייני גזילה, שינוי מעשה, שינוי השם, שינוי רשות ויאוש, אך ללא הקניינים הנ"ל ודאי ודאי שמוציאים מהגזלן.
מבואר בשיטה תמורה ו. שהגמ' שם מק' למ"ד אי עביד ל"מ אמאי קונה בשינוי (ויתבאר בהמשך), והק' השיטה למ"ד אי עביד מהני אמאי בעי כלל שינוי, ותי' דשאני התם דאמר רחמנא והשיב, ומבואר שלולא והשיב היה קונה מיד בלי שינוי.
 
ב - הכהן לא תוקף סתם, הוא תוקף כי יש פה ספק ממון ויש צד שזה שלו, בשונה מגזלן רגיל.
נו. הפוך.
התם חזינן דאע"ג דתפיסתו היא במידה מסוימת כדין, מ"מ לא קני מידי, ובפשטות הו"ל למיקני טפי מגזלן דהא תפיסתו חשובה היא מתפיסת גזלן.
 
, שינוי מעשה, שינוי השם, שינוי רשות ויאוש, אך ללא הקניינים הנ"ל ודאי ודאי שמוציאים מהגזלן.
אגב, ידועים דב' הקוב"ש ב"ק [יד] שכ' דבכולי הנך מאי דקני ליה הוי משום הקנין דקנה בתחילה, ולא שום עצם השינוי והיאוש דאיכא עכשו עיי"ש.
 
מבואר בשיטה תמורה ו. שהגמ' שם מק' למ"ד אי עביד ל"מ אמאי קונה בשינוי (ויתבאר בהמשך), והק' השיטה למ"ד אי עביד מהני אמאי בעי כלל שינוי, ותי' דשאני התם דאמר רחמנא והשיב, ומבואר שלולא והשיב היה קונה מיד בלי שינוי.
נו אולי זה נכון לא בקי שם בסוגייא
אבל כיום אחר והשיב צריך שינוי! אז כל תקפו כהן צריך שינוי, ולק"מ.
מהי"ת?
יש גזיה"כ ד'והשיב את הגזילה' ותו לא.
אז לולי ה"והשיב" לא היה חיוב להחזיר את הגזילה??
ודי לנו בזה, וא"צ להוסיף.
 
ולכאו' לא תיהוי אלא כגזלן וגזלן קונה,
מה שגזלן קונה תיכף אחר מעשה הגזילה, אין זה הופך את החפץ ל'שלו', אלא רק 'ברשותו'. ומה שקנה היינו רק להתחייב באונסין.
קניינו של גזלו שהחפץ יהיה 'שלו' הוא רק לאחר ייאוש בעלים ושינוי.
 
מה שגזלן קונה תיכף אחר מעשה הגזילה, אין זה הופך את החפץ ל'שלו', אלא רק 'ברשותו'. ומה שקנה היינו רק להתחייב באונסין.
קניינו של גזלו שהחפץ יהיה 'שלו' הוא רק לאחר ייאוש בעלים ושינוי.
נודעו בזה שני דרכים באחרונים, ואל לך אחי לתחוב את ראשך ולפסוק נחרצות.
 
נודעו בזה שני דרכים באחרונים, ואל לך אחי לתחוב את ראשך ולפסוק נחרצות.
נודעו לך ב’ דרכים באחרונים אך מה עם גמ’ מפורשת זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, וגם אם תהפוך את השלו והברשותו כהגר”ד מילר שליט”א ודעימיה, אכתי לא תשתנה ההבנה במהומה דאי”ז קניין גמור.
 
מבואר בשיטה תמורה ו. שהגמ' שם מק' למ"ד אי עביד ל"מ אמאי קונה בשינוי (ויתבאר בהמשך), והק' השיטה למ"ד אי עביד מהני אמאי בעי כלל שינוי, ותי' דשאני התם דאמר רחמנא והשיב, ומבואר שלולא והשיב היה קונה מיד בלי שינוי.
ח”ו היכא דהחפץ בעין חייב להשיב לבעליו מטעם ממוני גבך, (במובן הפשוט ולא בהלוואה) וכל הנידון היכא שהוא לא בעין, ואי”ז סתירה כלל למה שקנה דאין זה קניין כפשטו,
בלאו הכי ממש לא הובנה שאילתך ואפי’ נדמה לי ממש כטעות, צדקו דברי יהויח”ז ודעימיה, אנא הודה על טעותך לבל תהיה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
החותם ברעדה.
 
זו היתה כוונתי לעיל.
וכן לדברי הרמב"ן ז''ל במציעא מ"ג ע"ב וז"ל: "אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית הבעלים לימא רבא דאמר כב"ש. איכא למידק ודילמא מתני' בדאיתבר ממילא ורבא דאמר כבית הלל, ואיכא למימר דפשיטא לן דלא פליגי ב"ש אאיתבר ממילא דהא ליכא לחיוביה אלא אשעת גזלה ורבא לא הא אתא לאשמועינן דפשיטא להו דלא משלם אלא זוזא וליכא מאן דפליג אלא תברא קמ"ל סד"א כיון דאוקמה רחמנא לגזלה ברשות גזלן לענין אונסין לענין מיקנא נמי קיימא ברשותיה קמ"ל והא טרינן ושקלינן בגמרא אבל איתבר ממילא פשיטא להו בגמרא ולא מחזקינן שום תנא דפליג עליה"
ומבואר דקניני גזילה היינו רק להתחייב באונסין.
 
וכן לדברי הרמב"ן ז''ל במציעא מ"ג ע"ב וז"ל: "אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית הבעלים לימא רבא דאמר כב"ש. איכא למידק ודילמא מתני' בדאיתבר ממילא ורבא דאמר כבית הלל, ואיכא למימר דפשיטא לן דלא פליגי ב"ש אאיתבר ממילא דהא ליכא לחיוביה אלא אשעת גזלה ורבא לא הא אתא לאשמועינן דפשיטא להו דלא משלם אלא זוזא וליכא מאן דפליג אלא תברא קמ"ל סד"א כיון דאוקמה רחמנא לגזלה ברשות גזלן לענין אונסין לענין מיקנא נמי קיימא ברשותיה קמ"ל והא טרינן ושקלינן בגמרא אבל איתבר ממילא פשיטא להו בגמרא ולא מחזקינן שום תנא דפליג עליה"
ומבואר דקניני גזילה היינו רק להתחייב באונסין.
והבוקר נזכרתי, שאלו דברי רבא בסוגיית בא במחתרת עיי"ש.
 
מהי"ת?
יש גזיה"כ ד'והשיב את הגזילה' ותו לא.
לידיעתך ידידי הנכבד, גם בתקפו כהן אין חיוב מחודש יותר מ'והשיב את הגזילה', אז יש לנו שני אופציות, או שנאמר שמוציאין מידו לאו דוקא אלא רק הוא צריך להחזיר, או שנאמר שמכיון שהקב"ה לא שם לנו חלודה בתוך הראש, לכן אנחנו מבינים לבד שכשהוא אומר 'והשיב את הגזילה' הוא רוצה שהגזילה תחזור לבעליה הראשונים, ולכן גם לנו יש לטרוח להוציא מידו של הגזלן [כמובן, רק כשהחפץ בעין].
נו. הפוך.
התם חזינן דאע"ג דתפיסתו היא במידה מסוימת כדין, מ"מ לא קני מידי, ובפשטות הו"ל למיקני טפי מגזלן דהא תפיסתו חשובה היא מתפיסת גזלן.
ביקשת חילוק בין גזלן לתקפו כהן, זו התשובה. וההסבר לכך פשוט מאד, כי כל תקיפת הכהן בנויה על כך שהוא חושב שהוא צודק, ועל כן נאמרה ההלכה בנוסח כזה, בשונה מגזלן שהוא יודע שהוא עושה מעשה לא נכון.
 
מבואר בשיטה תמורה ו. שהגמ' שם מק' למ"ד אי עביד ל"מ אמאי קונה בשינוי (ויתבאר בהמשך), והק' השיטה למ"ד אי עביד מהני אמאי בעי כלל שינוי, ותי' דשאני התם דאמר רחמנא והשיב, ומבואר שלולא והשיב היה קונה מיד בלי שינוי.
ואחר והשיב?
 
חזור
חלק עליון