• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

שאלה על פסק מרן שליטא ועל פסק הרה"ג נקי

amit26

Active member
שלום לכולם!
2 שאלות על רבותינו הגדולים , שלקוצר דעתי לא הצלחתי להבין

1. קודם כל מרן בשיעור השבועי אמר שיש מחלוקת לגבי מי שיוצא מכלא ישראלי לעניין ברכת הגומל,לכן הטוב ביותר(לספרדי) שיצא לנסיעה מחוץ לעיר בשיעור 72 דק וכך יצא מהספק ויברך בכל מקרה. רק מה שלא הבנתי בענ"ד, הרי כל מה שמברכים על 72 דק נסיעה בבין עירוני זה מחמת שנסיעה כזו מוגדרת מסוכנת. ואם כן,איך מרן בעצם אומר שאנחנו מייעצים לאדם להכניס את עצמו לסכנה בשביל לצאת מספק ברכה שאינה צריכה??

2. ראיתי את הדין הבא (מסומן בתמונה בירוק) בספר הנפלא של הרב נקי סדר היום בהלכה ובאגדה, לא ראיתי שהרב ציין מקור,בדקתי עם ת"ח גדול הבקיא בתורת מרן והוא אמר שזה תימה גדולה לו עצם הדין הזה, ושהוא לא מכיר לזה שום מקור. שהדין נכון רק בקדושה ומודים, ולא על קדיש

שבוע טוב ומבורך!
 

קבצים מצורפים

  • 1714850084709.jpeg
    1714850084709.jpeg
    175.6 KB · צפיות: 44
  • 1714850136758.jpeg
    1714850136758.jpeg
    175.5 KB · צפיות: 45
1. קודם כל מרן בשיעור השבועי אמר שיש מחלוקת לגבי מי שיוצא מכלא ישראלי לעניין ברכת הגומל,לכן הטוב ביותר(לספרדי) שיצא לנסיעה מחוץ לעיר בשיעור 72 דק וכך יצא מהספק ויברך בכל מקרה. רק מה שלא הבנתי בענ"ד, הרי כל מה שמברכים על 72 דק נסיעה בבין עירוני זה מחמת שנסיעה כזו מוגדרת מסוכנת. ואם כן,איך מרן בעצם אומר שאנחנו מייעצים לאדם להכניס את עצמו לסכנה בשביל לצאת מספק ברכה שאינה צריכה??
קשה להגדיר במדויק למה ההנחה שאתה קובע ש״נסיעה בינעורנית היא מסוכנת״ היא שגויה, מחמת שהרי בסופו של דבר מברכים עליו הגומל.
אני חושב שהתשובה הברורה לזה היא - זה לא שעצם הנסיעה היא סכנה, אלא עצם היציאה מעיר למקום לא מיושב, הגדירו חז״ל שישנה מציאות של סכנה.
ועכ״פ ודאי אין זה בגדר שאין אדם מכניס עצמו לידי סכנה, שהתם זה עובר מתחת לסולם או קיר נטוי, ששם הסכנה נמצאת ונוכחת, משא״כ ביוצא מעיר שהסכנה אינה בנמצא, אך היא שכיחה.
הראיה לזה הביאור, הוא שאם לא כן, לא היו חז״ל מתקנים ברכה על דבר איסור חלילה.
 
ראיתי את הדין הבא (מסומן בתמונה בירוק) בספר הנפלא של הרב נקי סדר היום בהלכה ובאגדה, לא ראיתי שהרב ציין מקור,בדקתי עם ת"ח גדול הבקיא בתורת מרן והוא אמר שזה תימה גדולה לו עצם הדין הזה, ושהוא לא מכיר לזה שום מקור. שהדין נכון רק בקדושה ומודים, ולא על קדיש
לתשובה ב. הוא הביא מקור והוא הלכה ברורה ח״ו עמ׳ פ״א, אבל במחילה מכבוד הת״ח זה מג״א מפורש שהביא את הדרגות של הדברים שבקדושה והקדיש היינו אמן היא שמיה רבה קודם לכל, וכל האחרונים פסקו אותו.
 
2. ראיתי את הדין הבא (מסומן בתמונה בירוק) בספר הנפלא של הרב נקי סדר היום בהלכה ובאגדה, לא ראיתי שהרב ציין מקור,בדקתי עם ת"ח גדול הבקיא בתורת מרן והוא אמר שזה תימה גדולה לו עצם הדין הזה, ושהוא לא מכיר לזה שום מקור. שהדין נכון רק בקדושה ומודים, ולא על קדיש

שבוע טוב ומבורך!
איני יודע מיהו ה"ת"ח הגדול" אבל זהו שולחן ערוך מפורש
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קט סעיף א
הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש, יתפלל.
 
נערך לאחרונה:
קשה להגדיר במדויק למה ההנחה שאתה קובע ש״נסיעה בינעורנית היא מסוכנת״ היא שגויה, מחמת שהרי בסופו של דבר מברכים עליו הגומל.
אני חושב שהתשובה הברורה לזה היא - זה לא שעצם הנסיעה היא סכנה, אלא עצם היציאה מעיר למקום לא מיושב, הגדירו חז״ל שישנה מציאות של סכנה.
ועכ״פ ודאי אין זה בגדר שאין אדם מכניס עצמו לידי סכנה, שהתם זה עובר מתחת לסולם או קיר נטוי, ששם הסכנה נמצאת ונוכחת, משא״כ ביוצא מעיר שהסכנה אינה בנמצא, אך היא שכיחה.
הראיה לזה הביאור, הוא שאם לא כן, לא היו חז״ל מתקנים ברכה על דבר איסור חלילה.
באמת מתעוררת השאלה אם צריך לברך הגומל על נסיעה מחוץ לעיר,משמע בבירור שמדובר בעניין מסוכן (ולצערנו בדר"כ יש יותר הרוגי תאונות דרכים אפילו יותר מאשר נהרגים בפעולות איבה(למעט השנה בעווה"ר..)) ויש לחקור האם מותר לסוע מחוץ לעיר ללא צורך !
ולענ"ד אין ראיה מזה שחזל תקנו על כך ברכת הגומל ולא היו מתקנים על איסור, כי מדובר באופן שלאדם יש צורך ואז ודאי צריך לצאת לדרך. כמו שיולדת מברכת הגומל,וכי בגל שלידה זה דבר מסוכן נגיד לאישה לא ללדת?או סוחר שמסחרו בים נגיד לו לא להפליג בים? אלא אם יש צורך,על זה תקנו להודות

ועדיין גם קשה לשיטתכם, גם אם סכנה אינה בנמצא אך היא שכיחה - למה להכנס לזה??
ואם תגיד שזה לצורך ברכה,אז רק השבת קראנו "וחי בהם"
ועוד שאפשר בפשטות שיכוון לצאת על ידי אחר,ברוב בתי הכנסת הספרדים אפשר למצוא בשבת מישהו שצריך לברך הגומל
 
לתשובה ב. הוא הביא מקור והוא הלכה ברורה ח״ו עמ׳ פ״א, אבל במחילה מכבוד הת״ח זה מג״א מפורש שהביא את הדרגות של הדברים שבקדושה והקדיש היינו אמן היא שמיה רבה קודם לכל, וכל האחרונים פסקו אותו.
אין הלכה דומה בילקוט יוסף? אולי הוא בקיא רק במרן זצל ולהבדיל בין החיים לחיים מרן שליטא..
 
בנושא אחר
אותו ת"ח אמר לי שלפי מרן שליטא האוכל צ'יפס בשמן שטוגן בו בשר, שצריך אחרי אכילת הציפס להמתין 6 שעות הגם שאין בו טעם הבשר.ובחוברת הנפלאה החדשה של הרב נקי על הלכות המטבח כתב לכאורה אחרת:
 
הרב נקי צמוד תמיד לדעת רבו הראשל'צ?
כמעט בטוח שכן. הוא תמיד מציג עצמו כתלמיד מובהק של מרן שליטא
הת"ח שבדקתי איתו רשם לי כך:

"מרן שליטא דיבר על כך בשיעור השבועי
הדברים נבדקו במעבדה
בטיגון חום השמן מגיעה (בבית 170 מעלות-בתעשיה בין 300-600 מעלות)
השמן עצמו מתפרק התרכובת הכימית וכן העוף מפריש את החלק הנוזלי שבו עם חומרים נוספים)
מה שמתפרק מהעוף מתערבב עם השמן
והשמן מקבל טעם בתוך התערבות
בבשר ובמוצר יותר שומני-הטעם מורגש יותר"
 
דווקא לא. הוא תלמיד של מרן זצ"ל, לא מרן שליט"א.
כמו הרב בנימין חותה וכמו הרב אהרן בוטבול ועוד. (וראה כאן).
אבל מרן שליטא תמיד הולך אחר פסקי מרן זצל,אז אם כך הרב נקי לא אמור לומר הלכה שסותרת פסק מרן שליטא לא?
 
חזור
חלק עליון