שילוח הקן - זריקת הביצים

[קורסיה]

בשילוח הקן האם מותר לקחת את הבנים לזרוק לפח כיון שאינו מעוניין לאכול שמאוס בעיניו, ואינו רוצה שישאר בחלונו האפרוחים?

ממרן ביבי"א (חי יו"ד לב) נראה שדעתו כדעת רוב הראשונים שאף אם רק שילח את האם ולא לקח את הביצים קיים המצוה. ובסוף כתב שטוב לחוש ולקחת את הביצים.

בספר שילוח הקן כהלכתו של הרב זכאי (עמוד 64) הביא בשם הגריש"א והגרח"ק שאף אם רק זכה באפרוחים ואין לו צורך בהם קיים המצוה לכתחילה.
אבל לא מצאתי מי שכתב שאפשר לזורקם.

ולכאורה אם יש בזה איסור של בל תשחית, יהיה מותר לזורקם כיון שזה צורך האדם.

 

[א.א]

אף אחד לא משתמש בזה ולכן אין בזה בל תשחית

ויש דיון גדול במי שגדל לו בחלון [ויש סורגים] ולא הפקיר האם יכול עכשו להפקיר

 

[א.א]

האם יש בזה חשש של צער בעלי חיים אם לא יוצאים ידי חובה ולכן שוא"ת

 

[בנימין לוריא]

שבוע שעבר הייתי נוכח בשילוח הקן, ואח"כ זרקו את הביצה.

 

[א.א]

יש לי בחלון יונה שדוגרת על ביצה
אך כיון שלא הפקרתי מקודם
[ולהפקיר עכשיו אינו פשוט]
ויש חשש של צער בעלי חיים ממאני ליבי לקיים מצוה נדירה זו
יש למישהו רעיון הלכתי

 

[פשוט]

יש לי בחלון יונה שדוגרת על ביצה
אך כיון שלא הפקרתי מקודם
[ולהפקיר עכשיו אינו פשוט]
ויש חשש של צער בעלי חיים ממאני ליבי לקיים מצוה נדירה זו
יש למישהו רעיון הלכתי

שוא"ת עדיף.
אם לא תיגע יש סיכוי שיקננו שם שוב.
רק תזכור לא לקנות הקנים.

 

[יוסף דוד]

יש לי בחלון יונה שדוגרת על ביצה
אך כיון שלא הפקרתי מקודם
[ולהפקיר עכשיו אינו פשוט]
ויש חשש של צער בעלי חיים ממאני ליבי לקיים מצוה נדירה זו
יש למישהו רעיון הלכתי

זכרוני שבספר קן ציפור [בחלק השו"ת] כתב בשם הגר"ח קנייבסקי ועוד, שהיום בגלל הליכלוך שעושים היונים אף אחד אינו מעוניין לזכות בהם וממילא אינו נקרא מזומן
וניתן לעשות בהם מצוות שילוח הקן.
כמובן שלכתחילה יכוון שלא לזכות בהם.

אם לא תיגע יש סיכוי שיקננו שם שוב.

מנסיון, יונים בדר"כ חוזרים גם אם נוגעים בהם.

 

[א.א]

רק תזכור לא לקנות הקנים.

עשיתי תנאי עד סוף כל הדורות זה מהני?

זכרוני שבספר קן ציפור [בחלק השו"ת] כתב בשם הגר"ח קנייבסקי ועוד, שהיום בגלל הליכלוך שעושים היונים אף אחד אינו מעוניין לזכות בהם וממילא אינו נקרא מזומן
וניתן לעשות בהם מצוות שילוח הקן.

מאידך יש הטוענים דאף אחד לא רוצה להפסיד המצוה של שילוח הקן. ואם יבוא מישו לביתו שכן וכדומה יוכל לקיים המצוה בלי רשותו כי זה לא שלו [כך ראיתי בערך סברא ואיני זוכר היכן קראתי]

 

[פשוט]

עשיתי תנאי עד סוף כל הדורות זה מהני?

למה לא?

 

[יוסף דוד]

מאידך יש הטוענים דאף אחד לא רוצה להפסיד המצוה של שילוח הקן. ואם יבוא מישו לביתו שכן וכדומה יוכל לקיים המצוה בלי רשותו כי זה לא שלו [כך ראיתי בערך סברא ואיני זוכר היכן קראתי]

א"כ לעולם יקרא מזומן ולא שייך לעשות שילוח אא"כ ברה"ר ממש
וזה ודאי אינו. דקי"ל שניתן לעשות גם בחצר שאינה משתמרת.

 

[א.א]

א"כ לעולם יקרא מזומן ולא שייך לעשות שילוח אא"כ ברה"ר ממש
וזה ודאי אינו. דקי"ל שניתן לעשות גם בחצר שאינה משתמרת

כוונתי מסתמא
אא"כ יעשה תנאי להדיא שמפקיר

 

[לבי במזרח]

בשילוח הקן האם מותר לקחת את הבנים לזרוק לפח כיון שאינו מעוניין לאכול שמאוס בעיניו, ואינו רוצה שישאר בחלונו האפרוחים?

ממרן ביבי"א (חי יו"ד לב) נראה שדעתו כדעת רוב הראשונים שאף אם רק שילח את האם ולא לקח את הביצים קיים המצוה. ובסוף כתב שטוב לחוש ולקחת את הביצים.

בספר שילוח הקן כהלכתו של הרב זכאי (עמוד 64) הביא בשם הגריש"א והגרח"ק שאף אם רק זכה באפרוחים ואין לו צורך בהם קיים המצוה לכתחילה.
אבל לא מצאתי מי שכתב שאפשר לזורקם.

ולכאורה אם יש בזה איסור של בל תשחית, יהיה מותר לזורקם כיון שזה צורך האדם.

מרן החזון איש מחמיר שצריך את הביצים עצמם.
ומרן החיד''א בברכי יוסף מסיק לא כך ע''פ ראשונים.
והרוצה להחמיר לצאת י''ח כולם, אמר לי ידיד חסיד, שחמיו, לקח את ביצי היונה, לקח לצורף ציפם בכסף. והרי לו דבר נאה לויטרינה. וכך צבר עשרות ביצים מוכספות. זה מכניס חיבוב מצוה. ואהבה למצוות. אך כאמור אינו חיוב מן הדין

 

[לבי במזרח]

האם יש בזה חשש של צער בעלי חיים אם לא יוצאים ידי חובה ולכן שוא"ת

מצורף סיכום תמציתי של שיעור שמסרתי על הנושא:
הדיון הנוגע לענין שילוח הקן נמצא בסעיף 4

בטח, להלן סיכום של נושא השיעור על פי המקורות שסיפקת, תוך התמקדות בנושא טעם המקרא והשלכותיו ההלכתיות, ובפרט במצוות שילוח הקן.


נושא השיעור המרכזי: הדיון בטעם המקרא (הסיבה למצוות) והשפעתו על ההלכה – האם ומתי אנו מסתמכים על טעם המצווה כדי להרחיב או לצמצם את תחולתה.


נקודות מרכזיות שעלו בדיון:

1. הבחנה בין סוגי טעמים:
   • טעם הכתוב במפורש בפסוק: טעם שמפורש בפסוק, כמו "למען אשר לא יסור לבבו" באיסור ריבוי נשים למלך. לעיתים, גם לפי שיטות שאינן דורשות טעם המקרא בדרך כלל, הן כן דורשות טעם הכתוב במפורש בפסוק.
   • טעם הנדרש מסברה: טעם שאנו מבינים מסברה (הגיון) ולא כתוב במפורש בפסוק.
   • טעם עיקרי: ישנם טעמים שרואים בש"ס שהסתמכו עליהם להלכה, והם נחשבים ל"טעם עיקרי". נראה שיש לטעמים אלו מעמד מיוחד השונה מטעם רגיל, והם מהווים מעין הגדרה של הדבר.
2. הסתמכות על טעם המקרא להלכה:
   • הדעה המקובלת (בדרך כלל): רבי יהודה בדרך כלל לא דורש טעם המקרא, ואילו רבי שמעון דורש טעם המקרא. אולם, ישנם מקרים שבהם רבי יהודה כן דורש טעם המקרא (כאשר הטעם כתוב במפורש) ומקרים שבהם רבי שמעון אינו דורש אותו בצורה הפשוטה, אלא משתמש בו כדי להוסיף חומרה.
   • החתם סופר וכלל "אין דורשים טעם המקרא לקולא": החתם סופר מציין כלל לפיו אין סומכים על טעם המקרא כדי להקל בהלכה (לקולא). ההסבר לכך הוא שגם אם אנו מבינים איזשהו טעם למצווה, איננו יכולים להיות בטוחים שזהו הטעם התכליתי והיחיד.
   • שימוש בטעם המקרא לחומרא: לעומת זאת, לחוש לטעם המקרא לחומרא (להחמיר בהלכה על פיו) – ניתן, וזאת במיוחד אם הטעם מבוסס על שכל ישר או דברי חז"ל. אין זה אומר שאיננו משתמשים בטעם בכלל, אלא שאיננו משתמשים בו כדי להקל.
3. דוגמאות לדיון בטעם המקרא מהמקורות:
   • לא תחבול בגד אלמנה: המחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון לגבי אלמנה עשירה – האם מותר לקחת ממנה בגד כמשכון ולהחזירו בערב. רבי שמעון סובר שהטעם לאיסור הוא משיא שם רע בשכנותיה (בושה), ולכן בעשירה, שאין צורך להחזיר לה כל יום ואין לה בושה, הטעם אינו קיים ומותר. רבי יהודה סובר שאין חילוק בין ענייה לעשירה, ונראה שהוא לא דורש את טעם "משיא שם רע" לקולא.
   • ספייה לקטן/חרש/שוטה: איסור ספייה לקטן. הטעם לדעת התרומת הדשן הוא שלא יתרגל ויקשה עליו להיגמל כשיהיה גדול. השאלה נידונית לגבי חרש או שוטה שאינם מצווים במצוות (ואולי לעולם לא יהיו). האם לפי טעם זה יהיה מותר לספות להם, שהרי הטעם (שיתרגל להתחייב) אינו קיים אצלם?. החתם סופר דן בשאלה זו בהקשר של חרש במוסד שמאכילים אותו נבלות וטריפות (שזו ספייה בידיים). הטענה היא שלא דורשים טעם המקרא לכולא, ולכן למרות שהטעם אינו קיים, ייתכן שהאיסור עדיין חל.
   • הגדרת שדה ובית: דיון לגבי חממה - האם נחשבת "שדה" לענייני הלכה, מכיוון שהיא מקום גידול טוב כמו שדה, או "בית" מכיוון שהיא מקורה?. החזון איש סובר שזה עניין של "גדר" הדבר (מקום גידול או לא) ולא רק טעם המקרא (כמו יניקת מהקרקע או שמש). יש מחלוקת האם זה טעם או גדר. דוגמה נוספת לגדר ולא לטעם היא הגדרת "קרן" ו"שן" בנזקי בהמה - אלו הגדרות של סוג הנזק, לא טעמים.
   • כתיבת ספר תורה, תלמוד ופוסקים: המצווה "ואתה כתבו לכם את השירה הזאת". הראש מבין שהיא כוללת כתיבת תלמוד ופוסקים. החתם סופר רואה בזה אולי טעם המקרא (לשם לימוד). הוא אומר שלחומרא (לחייב בכתיבת תלמוד ופוסקים בנוסף לספר תורה), אנו כן דורשים טעם המקרא.
4. הדיון המעשי המרכזי – מצוות שילוח הקן:
   • המצווה: כאשר נתקלים בדרך בקן ציפור ובו אם רובצת על ביצים או אפרוחים, אסור לקחת את האם. יש לשלוח את האם ואז מותר לקחת את הבנים.
   • טעמי מצוות שילוח הקן:
     • זוהר הקדוש: הטעם הוא לעורר רחמים בשמים. היונה הבוכה על בניה מסמלת את כנסת ישראל בגלות, ובכייה מעורר רחמים לגאולה.
     • רמב"ם, רמב"ן, חינוך (רוב ראשונים): הטעם הוא למנוע צער בעלי חיים. כדי לא לצער את האם בלקיחת בניה לעיניה, יש לשלחה קודם. החינוך מציין שהמצווה היא גם ללמד שלא להיות אכזרי.
   • הנפקא מינה (ההשלכה המעשית):האם המצווה חלה גם כאשר אין מעוניינים לקחת את הבנים (הביצים או האפרוחים)?.
     • לפי טעם צער בעלי חיים: אם לא לוקחים את הבנים, אין צער לאם, ולכאורה אין צורך (או חיוב) לשלוח.
     • לפי טעם עוררות רחמים (זוהר): עצם הומה של היונה הבוכה על בניה (אפילו אם לא נלקחו) מעורר רחמים. הטעם קיים גם בלי לקחת, ולכאורה יש חיוב לשלוח בכל מקרה.
   • מחלוקת הראשונים והאחרונים בהלכה:
     • לשון המשנה והרמב"ם: מהבנת לשון המשנה בחולין כפי שפירשה הרמב"ם, נראה שיש חיוב לשלח את האם אפילו אם לא רוצים את הבנים. לשון הרמב"ם: "האומר הרי אני נוטל את ההם ומשלח את הבנים חייב לשלח את האם" – גם אם במחשבתו רוצה רק לשלח ולקחת, יש חיוב לשלח את האם, כלומר מעשה השילוח הוא החיוב העיקרי.
     • גרסת המשנה אצל הרי"ף והראש: גרסה אחרת במשנה היא "לא אמר ולא כלום", כלומר הוא לא קיים שום דבר ואינו חייב לשלח סתם כך. זה מתאים יותר לטעם צער בעלי חיים, שחיוב השילוח קשור בלקיחת הבנים.
     • רש"י: לדעתו, החיוב לשלח קיים רק אם רוצים את הבנים. זה תואם את טעם צער בעלי חיים – שילוח האם הוא הדרך המותרת לקחת את הבנים.
     • רוב הראשונים (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רא"ן): חולקים על רש"י וסוברים שיש חיוב לשלח בכל מקרה, מה שמתיישב יותר עם הבנת הרמב"ם וגרסת הרי"ף/ראש השונה (שפירושה שאסור לעשות זאת אם לוקחים ללא שילוח, אך לא מתייחסת למקרה שלא רוצים לקחת).
   • ראיות נוספות בדיון:
     • ביצים שאינן ראויות: אם הביצים "מוזרות או טריפה" (לא ראויות לאכילה או גידול), אין חיוב שילוח הקן. הטעם הוא שהתורה כתבה "תקח לך", מה שלכאורה תומך בדעת רש"י שהמצווה תלויה בלקיחה.
     • שני סדרי ביצים: נידון במקרה שיש שתי שכבות ביצים זו על גבי זו. רש"י סובר שאם רוצה את הביצים התחתונות ויש חציצה מהעליונות, פטור משילוח. זה תומך בשיטתו שהחיוב תלוי בלקיחה, וכאן הלקיחה בעייתית או שונה. רוב הראשונים חולקים על רש"י בזה.
     • יונים שוב (גזולות): יונים שנאסרו מפני דרכי שלום (אף שהן הפקר לבעלים) חייבות בשילוח הקן. החזון איש מביא מכאן ראיה (כשיטת רש"י) שהחיוב תלוי בלקיחה: שהרי אם יש חיוב לשלח בכל מקרה (אפילו בלי לקחת), כיצד חכמים מבטלים מצוות עשה דאורייתא (שילוח) בשב ואל תעשה מפני דרכי שלום?. התשובה לכך היא שחכמים אכן יכולים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה לצורך חשוב כמו דרכי שלום.
     • "כי יקרא" (חכם צבי): החכם צבי מבין מהלשון "כי יקרא" שהמצווה חלה בכל פעם שנתקלים בקן באופן אקראי, בין אם רוצים לקחת ובין אם לאו.

סיכום מעשי בין הנושאים:הדיון בטעם המקרא בכללותו מהווה הקדמה לדיון הספציפי במצוות שילוח הקן. הדוגמאות הראשונות (אלמנה, ספייה, גדר מול טעם, כתיבת ספרים) מראות את העקרונות הכלליים של ההסתמכות על טעם המקרא, ההבחנה בין טעמים שונים, והיחס בין טעם להלכה (ובפרט הכלל של החתם סופר לגבי חומרא וכולא). מצוות שילוח הקן היא הדוגמה המרכזית שבה ההבנה השונה של טעם המצווה (צער בעלי חיים מול עוררות רחמים) משפיעה ישירות על הנפקא מינה ההלכתית המרכזית: האם המצווה חלה גם כשאין מעוניינים לקחת את הבנים. המחלוקת בין הראשונים (רש"י מול רמב"ם ורוב ראשונים) לגבי חיוב השילוח במקרה שאין לקיחה, נבחנת דרך הבנת טעמי המצווה והראיות השונות. בסופו של דבר, נראה שקיימת מחלוקת יסודית בהבנת המצווה והאם היא תלויה בטעם צער בעלי חיים הקשור בלקיחה, או בטעם אחר (כמו הזוהר) או שמא זוהי גזירת הכתוב שאינה תלויה בטעם כלל.

 

[א.א]

מצורף סיכום תמציתי של שיעור שמסרתי על הנושא:

זה נראה מידידינו הבינה מלאכותית

 

[לבי במזרח]

זה נראה מידידינו הבינה מלאכותית

השיעור הוקלט. הסיכום אכן נעשה על ידה. יש דרך להעלות קבצים והיא מסכמת זה חוסך הקלדה. וזמן.
אבל התוכן מאומה לא ממנה לא מיניה ולא מקצתיה.
(ניסיתי להעלות השיעור עצמו מוקלט, אך אין כאן תמיכה לקבצי אודיו)