• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

סיכה שלא לשם תענוג

מנהג רבים רבים מעדות הספרדים, שעובר אחד מראשי הקהל ובקבוק מי קולון בידו ומערה על ידי האנשים, ומריחים בזה להחיות נפשם מהצום.
ועתה ויאמר שאו'ל לע"ם, האם שפיר קעבדי אלו? (עיין בלבוש הוב"ד בכה"ח סימן שכ"ז (?) שהקש'ה עצמו לדע'ת אמאי מי שיש לו חטטין בראשו יסוך כדרכו, הלא סיכה אפי' שאינה לשם תענוג אסורה שסו"ס אתי לידי תענוג, וכתב ששאני חולה דלא מגיע לו תענוג כ"א הפגת צער, א"נ אפי' שמגיע לידי תענוג לא גזרו ביה רבנן, ולכאורה ג"כ אין בו משום סיכה שאת"ל דאיכא תענוג בהטפת טיפין טיפין על היד, סו"ס לא עושה כן אלא להפגת צער גופו, ולא עסוק בתענוג. זאת ועוד שכל בר דעת מבין שלא מגיע בזה לידי תענוג, רק עושה ידו כעין כלי קיבול. ותמיה אני על דברי מרן רבינו בשמו"ג (חלק ד' כמדומה) שכתב לאסור להריח בשמים בצום, וכבר תמה עליו בספר מקראי קודש שלפ"ד נוסף עוד עינוי. ועיין שם מכתב מהגר"ח קנייבסקי להתיר, וקרינא עליה: ויפח באפיו נשמת חיי'ם.)
ומעלה אני הדברים לפני מעלתכם, לוואי ימצא בכהם נה'ר לענות את שאו'ל.
 
חזור
חלק עליון