מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר (לב יט)
בגמ׳ שבת פז. איתא, דמשה רבינו שבר הלוחות מפני שאמר "ומה פסח שהוא אחד מתרי״ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה וישראל משומדים על אחת כמה וכמה", ע״כ.
והקשה בספר רנת יצחק הרי התוס׳ בחולין יד. כתבו דבפעם אחת שעבד עבודה זרה אינו נעשה מומר [לענין ששחיטתו פסולה], עד שיעבור ג׳ פעמים, וא״כ אמאי חשיבי ישראל מומרים בזה שחטאו בעגל, הרי אין זה אלא פעם אחת.
וכתב שם ליישב על פי דברי המנ״ח במצוה י״ג, שצידד שבן נכר לענין קרבן פסח אין דינו תלוי בדין "מומר לכל התורה" לענין שחיטה ולענין הקרבה, דבן נכר הוי רק ע״י שעובד ע״ז, ונפק״מ שאינו נעשה בן נכר ע״י חילול שבת אע״פ שהוא כמומר לכל התורה, וכן אם הוא מומר לרוב מצוות התורה בלא ע״ז, אע״פ שדינו כמומר לכל התורה, מ״מ "בן נכר" אינו נחשב, דזה תלוי רק בעובד ע״ז.
ולפי״ז כתב שם די״ל דכל מש״כ התוס׳ דבעינן ג׳ פעמים, היינו רק לענין דין מומר לכל התורה, אבל לענין בן נכר דהוי דין בפ״ע, אף בפעם אחת מיקרי עובד ע״ז.
ובאמת כ״כ בחידושי הגרי״ז מנחות עג: דאף לדעת התוס׳ דמומר לכל התורה אינו בפעם אחת, מ״מ בן נכר לקרבן פסח דתליא בעובד ע״ז ולא במומר לכל התורה, נעשה מומר גם בפעם אחת.
ומעתה מיושב דכיון דמשה רבינו למד מבן נכר דפסח, סגי בפעם אחת.
ובזה מיושבת גם קושית הבנין אריאל לרבי שאול מאמשטרדם זצ״ל בפרשת עקב, אליבא דרב ענן אמר שמואל דס״ל בחולין ד: דמומר לעבודת כוכבים לא הוי מומר לכל התורה כולה, א״כ מ״ט שבר משה רבינו את הלוחות, הרי ישראל לא היו מומרים אלא לעבודה זרה.
ולהנ״ל לא קשה כלל, דלענין פסח לא תליא במומר לכל התורה, אלא רק בעובד עבודה זרה, וא״כ גם לרב ענן דאינו מומר לכל התורה, מ״מ הוי בן נכר.
ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר (לב יט)
בגמ׳ שבת פז. איתא, דמשה רבינו שבר הלוחות מפני שאמר "ומה פסח שהוא אחד מתרי״ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה וישראל משומדים על אחת כמה וכמה", ע״כ.
והקשה בספר רנת יצחק הרי התוס׳ בחולין יד. כתבו דבפעם אחת שעבד עבודה זרה אינו נעשה מומר [לענין ששחיטתו פסולה], עד שיעבור ג׳ פעמים, וא״כ אמאי חשיבי ישראל מומרים בזה שחטאו בעגל, הרי אין זה אלא פעם אחת.
וכתב שם ליישב על פי דברי המנ״ח במצוה י״ג, שצידד שבן נכר לענין קרבן פסח אין דינו תלוי בדין "מומר לכל התורה" לענין שחיטה ולענין הקרבה, דבן נכר הוי רק ע״י שעובד ע״ז, ונפק״מ שאינו נעשה בן נכר ע״י חילול שבת אע״פ שהוא כמומר לכל התורה, וכן אם הוא מומר לרוב מצוות התורה בלא ע״ז, אע״פ שדינו כמומר לכל התורה, מ״מ "בן נכר" אינו נחשב, דזה תלוי רק בעובד ע״ז.
ולפי״ז כתב שם די״ל דכל מש״כ התוס׳ דבעינן ג׳ פעמים, היינו רק לענין דין מומר לכל התורה, אבל לענין בן נכר דהוי דין בפ״ע, אף בפעם אחת מיקרי עובד ע״ז.
ובאמת כ״כ בחידושי הגרי״ז מנחות עג: דאף לדעת התוס׳ דמומר לכל התורה אינו בפעם אחת, מ״מ בן נכר לקרבן פסח דתליא בעובד ע״ז ולא במומר לכל התורה, נעשה מומר גם בפעם אחת.
ומעתה מיושב דכיון דמשה רבינו למד מבן נכר דפסח, סגי בפעם אחת.
ובזה מיושבת גם קושית הבנין אריאל לרבי שאול מאמשטרדם זצ״ל בפרשת עקב, אליבא דרב ענן אמר שמואל דס״ל בחולין ד: דמומר לעבודת כוכבים לא הוי מומר לכל התורה כולה, א״כ מ״ט שבר משה רבינו את הלוחות, הרי ישראל לא היו מומרים אלא לעבודה זרה.
ולהנ״ל לא קשה כלל, דלענין פסח לא תליא במומר לכל התורה, אלא רק בעובד עבודה זרה, וא״כ גם לרב ענן דאינו מומר לכל התורה, מ״מ הוי בן נכר.
